"כיצד לקרוא את התנ"ך" מאת מארק צבי ברטלר

כיצד לקרוא את התנ"ך/ ביקורת מאת חגי הופר

"כיצד לקרוא את התנ"ך" מאת מארק צבי ברטלר (ידיעות, 2005) הוא ספר מבואי לתנ"ך כולו, המנסה להקנות כלים מדעיים בסיסיים ללומד התנ"ך. הספר עוקב אחר רוב ספרי התנ"ך, למן בראשית ועד דברי הימים, למעט רוב נביאי תרי-עשר, שמהם הוא מביא רק דוגמא, ומאיכה. הרי אין לצפות מספר אחד שיכיל את כל החומר כולו, כמובן. כמו כן, לגבי כל חלק הוא מביא את עיקר הגישה של חקר המקרא אליו, כשזו משתנה מקורפוס לקורפוס. את כל אלה הוא עושה בצורה רהוטה ביותר ומושכלת, תוך הפגנת ידע נרחב, שמתבטא גם בהערות שהוא מכניס בין השיטין.

הספר אמנם מיועד ללומד המתחיל בעיקר, וזה יימצא בו כמדומני את מלוא סופקו, אך גם הלומד הבקי יותר בתנ"ך ובחקרו יוכל למצוא בו הערות מחכימות רבות. אני מצאתי בו, למשל, את ההערות המעניינות הבאות:

 

* חטא עץ הדעת, אומר ברטלר, הוא גילוי המיניות. פרשנות זו אינה חדשה, אך מוסברת כאן יפה. טענה אחת שטוענים כנגדה היא, שהציווי "פרו ורבו" נאמרה עוד קודם. אבל, אומר ברטלר, וזו נקודה שצריך לשים לב אליה, היא נאמרה במקור אחר, הכוהני. במקור שלנו, היהוויסטי, מיד לאחר החטא נאמר כי ידעו "כי עירומים הם", וכן מיד אחר-כך חווה מולידה ילדים. ועוד, המוות שבא כתוצאה מהחטא הוא הכרחי, כי ילודה עם חיי נצח לא הייתה משאירה מקום בכדור הארץ לכולם. וכן יש לשים לב שבחווה, בניגוד לאדם ולנחש, לא נאמרה לשון ארירה, ולכן אפשר להבין את "עונשה" פשוט כתוצאה המתבקשת: "בעצב תלדי בנים". טענה נוספת שניתן לטעון היא כי נאמר: "[עץ הדעת] טוב ורע", אך ברטלר מסביר כי הכוונה כאן היא כמעין "מטוב ועד רע", במובן של שני הפכים המשלימים זה את זה ויוצרים את האמירה "הכול", או "בכל אופן". זו טענה יותר חלשה, אך עדיין מעניינת.

 

* לגבי האבות, הוא אומר, כי אין לראות בהם דמויות לחיקוי. אמנם זה אופן המבט שהשתרש בעקבות חז"ל, אך בתנ"ך עצמו אף פעם הם לא מוזכרים ככאלה. כן מוזכרת הברית שאלוהים כרת איתם, בחירתו בהם, שאולי גם נבעה מכך שקראו בשמו, אך לא יותר מכך. ובבראשית הם מופיעים עם פגמים רבים, למשל: אברהם אומר ששרה אחותו ומפקיר אותה (אפילו רמב"ן סבר שחטא כאן), יעקב גונב את הברכה מעשיו אחיו (ואח"כ מרומה על-ידי לבן במעין צדק פואטי תנ"כי), יוסף מושלך לבור על-ידי אחיו (וחז"ל הסבירו שעשרת הרוגי מלכות הם עונש על כך), וכן הלאה.

 

* עמוס היה נביא צפוני, ועל כן, לדעת ברטלר, כל ההזכרות של "בית דוד" בספרו הן הוספה של העורך היהודאי, כולל הקטע הארוך והאופטימי המסיים את הספר. דבר אחר, זכריה, מחותמי הנבואה, הוא הנביא היחידי המדבר על "הנביאים הראשונים" בשלושה הזדמנויות שונות.

 

* בשירה המקראית, לפעמים החזרה בצלע השנייה היא "חזרה פורמלית" בלבד. למשל, בפסוק הידוע מתהילים – "יומם השמש לא יככה וירח בלילה" – מכת שמש היא דבר ידוע, אך לא שמענו על כוויה מהירח, ועל כן מדובר פה על חזרה פורמלית בלבד. בטוחני ששרתם את השיר הזה הרבה, האם שמתם לב לדבר זה?

 

אלו רק כמה נקודות שמצאתי מעניינות במיוחד בספר הזה.

ובפרק האחרון ברטלר מפתיע ואומר, שלמרות שהציג גישה היסטורית-ביקורתית, שנראית כסותרת את הדעה המסורתית, הריהו יהודי שומר תורה ומצוות. גם זה יתכן.

 

לסיכום, ספר מבואי מצוין, בהיר, קולח ומלמד. והשוואה אולי תועיל פה: "מבוא לספרות המקרא" מאת אלכסנדר רופא, שסקרתי בנפרד, הוא ספר רציני ומעולה, המקיף חומר רב יותר ובצורה מסודרת ואקדמית יותר. אך רצינותו יכולה להוות גם מכשול לחלק מהאנשים, שחפצים בספר יותר קליל ואינטואיטיבי – ואת הדבר הזה מספק הספר שלפנינו, והוא עושה זאת בכישרון רב.

 

שורה תחתונה: ספר מעולה ומומלץ ביותר!

כיצד לקרוא את התנך

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s