"מלאכים במקרא" מאת אלכסנדר רופא

מלאכים במקרא/ ביקורת מאת חגי הופר

ספרו של ד"ר אלכסנדר רופא "מלאכים במקרא – האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות" (כרמל, 2012) – שהוא עיבוד של עבודת הדוקטוראט שלו – זכה כבר לסקירה די נרחבת באתר של ד"ר לאה מזור[1], אך אוסיף סקירה משלי ואנסה לעשות זאת באופן שונה.

טענתו המרכזית של רופא היא כי המלאכים המקראיים אינם אלא דיגרדציה (הורדה בדרגה) של האלים בתרבויות האליליות. הורדה בדרגה זו נעשתה בשלבים, כשבשלב מאוחר נוצרה התנגדות אף לייצוג המלאכים עצמם.

הספר מחולק לשלושה חלקים: הראשון עוסק ב"בני האלים", השני ב"רשף" והשלישי ב"בית אל".

 

חלק ראשון.

במיתוס האלילי יש אסיפת אלים שנקראת "עדה", "מפחרת", "דור" ועוד, וכן בתנ"ך יש אסיפה של ה' עם מלאכיו. תהילים פב' ושירת האזינו שייכים לשלב המיתי-אלילי, אך גם מהווים התמודדות עימו. בשירת האזינו, למשל, מופיעות המילים "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". אלא שבתרגום השבעים והן במגילות קומראן מצוי נוסח אחר – "למספר בני אל[הים]". כלומר, יש כאן יסוד מיתי-אלילי שתוקן ביד עורך מאוחר. באופן דומה, רופא מוצא מקומות רבים בתנ"ך שבהם כנראה הוחלפו המילים "בני אלים" במילה "עמים" (יש לציין כי כתוצאה מכך נוצרים תיקונים שנראים די מגוחכים, כגון: "לאפיו סביב אלים/ כל קדשים בידיו/ והמתכו לרגליו/ ישאו מדברותיו" (עמ' 87), לדברים ל"ג 3). כמו כן, מובאים מקומות רבים בהם המלאכים תופשים את מקומם של האלים האליליים.

 

רופא מסכם:

"אמונת האלים הפכה לאנגלולוגיה [=אמונה במלאכים]. "בני אלים", "קדושים", "שמים" הורדו לדרגת משרתים ושליחים של ה', ממלאי פקודותיו, חסרי רצון ומגמה עצמיים. בטקסטים מיתיים הוחלפו השמות האלה בשמות כגון "מלאכי אלהים". נראה היה שאמונת-הייחוד חגגה את נצחונה הסופי על אמונת האלים, ושעבדה אותה לדפוסיה הלגיטימיים. ובאמת הפכה האנגלולוגיה מכאן ואילך לאחד מתווי ההיכר המובהקים של הדתות המונותיאיסטיות".

 

ומיד:

 

"אולם בדיקה של הטקסטים מגלה שלא בנקל הסתפקה האמונה הישראלית בהישג זה של העברת המסורות והתכנים האליליים לדפוסיה של האנגלולוגיה. הבדיקה מגלה יותר מזה: שבמשך דורות ניהלו אחדים מסופרי המקרא פולמוס אנטי-אנגלולוגי" (עמ' 81).

 

חלק שני.

הפולמוס הנזכר לעיל מוצג היטב בפרק זה, שעוסק באל "רשף". "רשף" הוא אל סורי-כנעני, קרוב לנרגל, שלו קשורות מחלות קשות, וכן במקרא הוא מופיע כמלאך של צרה ומחלה במקומות רבים. ואולם, אצל עמוס והושע – מראשוני הנביאים – הוא מופיע כתופעת טבע בלבד ולא כמלאך.

 

רופא כותב:

"את הפרק הקודם סיימנו במסקנה שדמויות שבמוצאן היו מיתיות, כגון רשף//קטב//דבר, שולבו בתוך האמונה הישראלית בתור מלאכי ה' או משרתיו – כלומר במעמד אנגלולוגי – ושבשלב שני עלה הכורת גם על השריד הזה, שעה שנביאים כעמוס והושע החלו לדבר על המגפות כעל תופעות טבע בלבד" (עמ' 132).

 

ואולם, אופיו של רשף בא בצורות שונות במקורות שונים: המקור הכוהני שבתורה מתאר את קצפו של האל במקומות רבים, אך הוא נמנע מהאנשתו בביטויים ידועים כמו "ויחר אף ה'". במקור הדטרונומיסטי של ספר דברים, לעומת זאת, אין כלל ייצוג של אל כועס, השולח את קצפו, אלא רק של אל רופא.

 

רופא מסכם:

"כללו של דבר, מן הדיון הנוכחי מסתבר כדלקמן:

א. על יד השיטה האנגלולוגית, ששילבה את רשף הכנעני בתוך האמונה הישראלית על ידי הורדתו לדרגת מלאך, קיימת במקורות המקראיים העתיקים שיטה אחרת, והיא העברת תכונותיו של אל הדבר אל ה'.

ב. המקור הכוהני שבתורה (ס"כ) הפך את השיטה הזאת לשיטה בלעדית, ועם זה ניסה לנסח אותה בצורה פחות אנתרופומורפית.

ג. המקור הדבטרונומיסטי (ס"ד) דחה, לעומת זאת, כל שילוב של אל הדבר בתוך מסגרת אמונתו. הוא לא קיבל את תפיסת רשף כמלאך משחית ולא את תפיסת ה' כאל הדבר. לעומת זאת הוא הטעים את האספקטים האבדימוניסטיים של ה' כאל רופא, אשר מציאותו בתוך מחנה ישראל מביאה עמה ברכת שגשוג וישועה" (עמ' 151).

 

כמו כן, רופא דן במלאך המשחית את העיר בימי דוד, המופיע בשמואל ב' ובדברי הימים א', ומגיע למסקנה כי יש כאן קבלה מאוחרת של האמונה במלאכים:

הוא כותב:

 

"מסתבר אפוא שהתיאור האנגלולוגי של הדבר שבשמ"ב כ"ד, ואופיו האנגלולוגי של הסיפור בדה"א כ"א מקורם בתחייה של האנגלולוגיה באמונה המקראית בתקופה מאוחרת יחסית. תחייה זו יוצגה על ידי שורה של סופרים. היא מסמנת מפנה חדש בתולדות האמונה במלאכים בישראל. כפי הנראה, היא מתקשרת במישרין עם התגברות האמונה במלאכים האופיינית לחלק מן הספרות החיצונית בתקופת הבית השני" (עמ' 165).

 

כמו כן, רופא דן בסיפור המלאך המכה בסנחריב מלך אשור הצר על חזקיה מלך יהודה, המופיע במלכים ב' י"ח וי"ט – שרופא רואה בהם שתי מסורות נפרדות – וכן בישעיה. לדעתו, כאן כמו בסיפור הקודם, "הסיפורים היו בתחילה אנאנגלולוגיים, ועובדו אחר-כך על ידי תוספת ברוח אמונת המלאכים" (עמ' 176).

 

חלק שלישי (ביתר פירוט).

"בית-אל" הוא שמו של אל אלילי וככזה הוא מופיע בירמיה מ"ח 13 ("כאשר בשו בית ישראל מבית-אל מבטחם"), ולכן, אומר רופא, נראה שמוצאו מפולחן של עשרת השבטים. כן מציג עצמו האל – "אנכי האל בית-אל" בבראשית ל"א 13, שרק מאוחר יותר עובד כשם מקום. באופן דומה מפרש רופא את בר' כ"א – משיחת האבן היא חלק מפולחן בית-אל. נראה שאפיונו הוא אל שומר. במקרא הוא זוהה עם ה'. בשיטה אחרת הוא זוהה עם מלאך – "המלאך הגואל אתי מכל רע".

בהושע י"ב מצוי הפסוק – "בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו [עמו – לפי השבעים]". לפי חלק מהחוקרים המלאך שנלחם עם יעקב הוא בית-אל. ובסיכומו של דבר רופא מעלה את הסברה שהושע התנגד לפעולת המלאכים – לא לעצם קיומם – כי הדגיש את פעולת הנביא, אך לבסוף קובע ש"הושע התנגד לאמונה במלאכים משום שידע היטב את גלגולה האלילי הקודם של האנגלולוגיה" (עמ' 203).

ביחס למלאך בבוכים בשופטים ב' 1-5, רופא טוען כי המילים "אל בית אל" הוחלפו ל"לבית ישראל", וכי בית אל היה מרכז פולחן לאל זה. המלאך המוזכר כאן פורש כנביא באופן מסורתי, אך אין סיבה שלא להבינו כמלאך. הזיקה הסגנונית של הקטע היא לשמות כ"ג 20-33, השייך לס"א. אך הוא "קטע מחיבור היסטוריוגרפי עתיק שאבד לנו" (עמ' 215), לפיו מלאך הוציא את ישראל ממצרים והנחיל להם את הארץ. עוד מתייחס רופא לשר הצבא הנגלה ליהושע ביהושע ה', ולמלאך ולצרעה בשמות כ"ג ויהושע כ"ד.

דברים ו'-ז' מתייחס לשמות כ"ג 20-33 ומעבד אותו כדרכו. בכל ספר דברים "אין הזכרה כלשהי של מלאכים בשליחות מה' לישראל" (עמ' 234), ועל כן "יש כאן אפוא תפיסה תיאולוגית השוללת את קיומם של המלאכים" (עמ' 235). בהתייחסו לשמות ל"ב-ל"ד אומר רופא, כי הפשרה הוצגה על ידי הנאמר, שה' התכוון לשלוח מלאך ללוות את ישראל, אך בסוף התלווה אליהם בעצמו. דבר דומה עולה מהנוסח המשוחזר של ישעיה ס"ג 8-9 – "לא צר ומלאך/ פניו הושיעם". באופן דומה, "תוכחת האיש הנביא בשו' ו' 7-10 נמצאת בזיקה אל תוכחת המלאך בשו' ב' 1-5" (עמ' 240) ורופא מייחס את הקטע לספרות האלוהיסטית המאוחרת. סיכום כללי של חלק זה עד כה מופיע בעמ' 246.

הסיפור על איש האלוהים בבית אל (מל"א י"ג) הוא מאוחר לדעת החוקרים. משמעותו לפי רופא היא שנאסר עליו לאכול לחם כי הוא שליח כמו המלאכים, שלא אוכלים כידוע. בהתאם לכך, יתכן שזו אגדה לא על קבר של נביא באזור, אלא על קבר של מלאך. בספרי הנביאים האחרונים אכן מופיע הזיהוי של הנביא כמלאך, כגון חגי "מלאך ה' במלאכות ה'" (חגי א' 13) ומלאכי, שבו גם הפסוק: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו ממנו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מל' ב' 7), גם אם הוא עיבוד מאוחר. וכן המלאך הנשלח הוא כנראה אליהו הנביא, כמצוין בהמשך. כן הוא מזכיר את דה"ב ל"ו 15-16 – "ויהיו מלעיבים במלאכי אלוהים". כל אלה יוצרים מסורת אנטי-אנגלולוגית.

 

הנספח מדבר על "הנוסחה החכמתית "אל תאמר" והמלאך בקהלת ה' 5".

 

ועתה להערכה.

יש לציין, כי בעוד הטענה המרכזית של רופא והחלק הראשון של ספרו נראים חזקים ומבוססים, הרי שחלקים רבים מטענות המשנה, הכוללות ניתוחים מדוקדקים, נראים ניתנים יותר לערעור. ואכן, בהקדמה למהדורה השנייה רופא חוזר בו מכמה מטענותיו וכותב:

 

"נראה לי כיום, שנטיתי להגזים בזיהוי מגמות אנטי-אנגלולוגיות בספרות המקראית. לא כל שתיקה ניתן לפרשה כהשתקה מתוך פולמוס. ועם זאת, יש במקרא מקרים של השתקות מכוונות…" (עמ' 12).

 

עם זאת, הספר מהווה מקור מצוין לאמונה במלאכים במקרא ומבט העל שהוא מספק מרשים ומועיל. כמו כן, הספר מכיל עיונים רבים – בנוסח ובמשמעות – בקטעים שונים במקרא[2], שגם בהם יש ערך רב (למרות שלעיתים הקפדנות הרבה יכולה לגרום לשעמום אצל הקורא הרגיל), ולכן בכל מקרה כדאי לקרוא.

 

[1] כאן: http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2015/06/blog-post_7.html

[2] למשל כאן: http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1506_2.html?no_cache=1451388429

מלאכים במקרא2

מחשבה אחת על “"מלאכים במקרא" מאת אלכסנדר רופא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s