"המדע היהודי של איינשטיין"/ מאת סטיבן גימבל

המדע היהודי של איינשטיין/ ביקורת מאת חגי הופר

"המדע היהודי של איינשטיין – פיזיקה בצומת הפוליטיקה והמדע" מאת סטיבן גימבל (כתר, 2012) עוסק בשאלה מעניינת – האם ניתן להגדיר את המדע של איינשטיין כיהודי?

השאלה מעניינת בעיקר מבחינת הכפילות שבה, שהרי טענת "המדע היהודי" היא קודם כל ולראשונה טענה נאצית, שהושמעה אף מפי עמיתו של איינשטיין, זוכה הנובל לנארד. נראה שעיקר הטענה הופנתה כנגד תפיסת העולם הלא-אינטואיטיבית וראשונית שמציגה תורת היחסות.

אך מצד שני, טענות לייחודיות החשיבה היהודית מושמעות אף משלמי אמוני ישראל, הבאים להלל את הנשמה היהודית, בגרסה אחת, או אופן הלימוד היהודי, בגרסה שנייה, מתונה יותר, המובילים, למשל, למספר הגדול של חתני פרס נובל יהודים.

יש אמנם הבדל מהותי בין שתי הטענות האלה – הגרסה הנאצית מתייחסת לתוכן המדע ולי היא נראית מופרכת לגמרי, בעוד הגרסה היהודית מתייחסת לעצם המחשבה, והיא בעיניי הגיונית יותר – אולם עדיין עצם ההקבלה בין שני ההפכים מהממת.

 

השאלה, אם כך, מעניינת. ומה עם התשובה של הספר, האם היא טובה כמותה? כאן, לצערי, התשובה היא שלילית, ואפרט:

 

בפרק הראשון המחבר שואל "האם איינשטיין היה יהודי?". נו, ודאי שכן, ביולוגית, אך האם כך רוחנית? איינשטיין בבגרותו היה רחוק מאמונות יהודיות, אך בילדותו הייתה לו תקופה של התקרבות לדת, אולי זה השפיע עליו, מי יודע. ולכן מבחינה זו – "האם תורת היחסות היא "מדע יהודי"? כן ולא" (עמ' 46).

 

בפרק השני המחבר שואל "האם תורת היחסות גדושה ברעיונות יהודיים?" ועונה, לבסוף – "תוכנה של תורת היחסות אינה יהודי" (עמ' 74).

 

בפרק השלישי המחבר שואל "מדוע ניסח יהודי את תורת היחסות?", וכאן, לאחר שהוא משווה את תורת היחסות לצורת ההיסק של פלפולי התלמוד, ולמרות שהוא דוחה את הזיהוי שביניהם, הוא מסכם: "לכן, לפחות במובן המטאפורי, אפשר לומר על תורת היחסות שהיא "מדע יהודי", מבחינה מסוימת אחת" (עמ' 117). אז כן מדע יהודי או לא? נמשיך.

 

בפרק הרביעי המחבר שואל "האם תורת היחסות היא מדע פוליטי או פוליטיקה מדעית?" וכאן מסקנתו: "טענת הנאצים שתורת היחסות היא מדע יהודי מתגלה כטענה כושלת, רובה ככולה, גם אם נהיה מוכנים לקבל את הגדרתם של הנאצים עצמם" (עמ' 161). לא כך נאמר קודם.

 

בפרק החמישי המחבר שואל "האם השפיעה תורת היחסות על האינטליגנציה היהודית?" ועונה שבאופן מועט מאוד. בפרק השישי הוא שואל – "המדע הליברלי של איינשטיין?" ובסיכום מתייחס ל – "המדע הקוסמופוליטי של איינשטיין". וכאן הוא גם מסכם הכול כך: "ובכן, האם תורת היחסות של איינשטיין היא מדע יהודי? כן ולא. וזה בדיוק מה שעושה אותה יהודית" (עמ' 220).

 

ובכן, עד הסוף לא הבנתי את התשובה. אני מוכן לקבל תשובה מורכבת – למשל כמו זו שהצגתי בתחילת דבריי – אבל כאן, להערכתי, המורכבות לא מוסברת כראוי ואני עדיין לא מבין מאיזו בחינה היא כן יהודית ומאיזה לא. הייתי מצפה שלפחות בסיכום יסבירו לי. מלבד זאת, אפילו אם רק מבחינה אחת תורת היחסות היא יהודית – מה לנו כי נלין על הנאצים שזיהו אותה ככזו?

הדעה הראשונית והמקובלת שמדע כלל לא מקבל ערכים של יהודי, נוצרי או כיוצא בזה, אלא – נכון, מדויק, אמפירי, מוכח ודומיהם. עדיין יכול להיות שאופן חשיבה יהודי מסוים מקל על מציאת תגליות מדעיות, אך מהרגע שהן גולו אין דבר יהודי בהן עצמן. הספר לא הצליח לשכנע אותי אחרת.

ואני מודה שבערך מהאמצע שלו קראתי אותו בקפיצות (וייתכן ששם מחכה לי התשובה שאני מחכה לה, אף כי אני בספק גדול). פשוט הספר מלא ידיעות על עולם ומלואו, באופן שהיה יכול להיות מעניין כשלעצמו, אך לא כאשר התכנסנו לסיבה אחרת לגמרי.

 

לכן, לסיכום, לא נהניתי מהספר, הוא לא תרם לי כמעט כלום ולא ענה מבחינתי על השאלה – המעניינת, כאמור – שהוא העלה.