"משפטו של סוקרטס"/ מאת א. פ. סטון

משפטו של סוקרטס/ ביקורת מאת חגי הופר

"משפטו של סוקרטס" מאת א. פ. סטון (ידיעות, 2015) פותח מחדש את משפטו הידוע של הפילוסוף היווני סוקרטס ומנסה לברר את פרטיו. סטון הוא עיתונאי מצליח, שבגיל שבעים החל לחקור את העניין וכחלק מחקירתו אף למד יוונית, כדי לקרוא את הכתבים היווניים בלשונם.

סוקרטס הואשם על כי הוא "משחית את הנוער" וכי הוא בז לאלים היווניים. תיאור משפטו מובא בלא פחות מארבעה דיאלוגים אפלטוניים, וכן על דמותו של סוקרטס מסופר אצל כסינופון, במחזה של אריסטופאנס ואצל אריסטו (וכן עוד במחזה אחד שאבד).

סטון שואל למשל מה היה כל-כך נורא בכפירה באלים של סוקרטס? הרי הוא לא היה היחיד בכך, ואחרים לא הואשמו. כמו כן, הוא מנסה לפענח מה המשמעות של השחתת הנוער, ומראה כי נאסר על סוקרטס לדבר עם צעירים שעדיין לא יכולים להיות חברי מועצה, כלומר שעדיין לא הגיעו לגיל 30. כדרכו סוקרטס שואל – אפילו לא לשאול אותם בשוק כמה עולה מוצר מסוים? ונענה – לא, רק בעניינים נכבדים אסור לו לשוחח עמם. אך מהם אלה?

כחלק מתשובתו סטון מונה שלושה זעזועים פוליטיים שפקדו את יוון לפני עת המשפט, החל משנת 411 לפנה"ס, כאשר סוקרטס מוצא להורג בשנת 399 לפנה"ס. שלושת הזעזועים האלה יכולים להסביר את רדיפתו כרדיפה פוליטית לכל דבר ועניין. שהרי על השחתת הנוער היו יכולים לשפוט את סוקרטס שנים רבות קודם לכן ולא לחכות שיגיע לגיל 70.

 

זהו תיאור כללי של הספר, אך האם הוא מעניין?

קראתי אותו ברצף עד עמוד 100 ונוכחתי שהוא מדבר על אלף ואחד נושאים מהתרבות היוונית, שיש בהם עניין כשלעצמם, אך הם לא ממש קשורים למשפט עצמו. דילגתי אם כך כמאה עמודים קדימה לחלק השני, שאמור היה להיות מוקדש ישירות למשפט, והנה גם בו ההתייחסות היא כוללת ומגוונת ולא ממוקדת, אף שמופיעים בו גם פרטים שכן קשורים ישירות למשפט, שאת מיעוטם ציינתי. קראתי, אם כך, בקפיצות גם את החלק הזה.

להערכתי הספר מתפזר ולא ממוקד ועל כן לי היה קשה לקרוא אותו והוא לא הצליח לרתק אותי. יתכן שלחובבי התרבות היוונית הקלסית מדובר במטמון, איני יודע, אבל לקורא מן השורה דומני שספר זה יהיה עמוס מדי ומבלבל. זו נראית לי החמצה, שכן הנושא עצמו נשמע מרתק ומיד גרם לי להתעניין בספר. ועדיין, יתכן שאם אקרא אותו שוב אי-פעם בעתיד דעתי תשתנה.