"אהבה, תשוקה, זוגיות"/ מאת אושרת קוטלר

אהבה תשוקה זוגיות/ ביקורת מאת חגי הופר

"אהבה, תשוקה, זוגיות – הדיאלקטיקה של האהבה" מאת העיתונאית והשדרנית אושרת קוטלר (כנרת ז"ב, 2015) עוסק בשאלה הבוערת – כיצד לשמר את התשוקה בחיי הנישואין, וכך לשמר את הנישואים עצמם? בהקדמה של פרופ' יורם יובל הוא אומר שהספר נקרא כספר מתח ואני מסכים איתו, ולכן מי שלא רוצה לקלקל לעצמו את ההנאה מהמתח הזה מוטב שידלג על הדברים שאביא להלן ויקרא רק את הפסקה האחרונה, שכן אני עומד לפרט לא מעט.

 

בפרולוג קוטלר מתארת את הבעיה כך:

"… זה לא מה שארבעים אחוזים מהזוגות מהמתגרשים רוצים. שישים האחוזים האחרים ממשיכים להיאחז ברעיון האהבה הבוגרת. ואת עניין התשוקה הם פותרים בדרך כלל מחוץ לנישואים. בין שישים לשמונים אחוזים מהגברים הנשואים בוגדים בנשותיהם. ארבעים עד שישים אחוזים מהנשים הנשואות בוגדות בבעליהן. יופי של סידור, למי שהעסק הזה עובד בשבילו" (עמ' 17).

 

תיאור יותר מפורט של אהבה מופיע בעמודים הבאים, תוך ציטוט של מומחה בתחום:

""מצד אחד", כותב מיטשל, "אנו משקיעים זמן רב בתיחום מרחב מוכר ובניית בית – תובעים חזקה. מעגנים יציבות, מרפדים את הקן. מצד שני אנו כמהים אל השחרור מהמגבלות שאותו ביטחון עצמו מטיל על תחושת ההרפתקה והצימאון לחידוש", וזו במשפט אחד, אם תרצו, הדיאלקטיקה הבסיסית והכואבת של האהבה הרומנטית" (עמ' 29-30).

 

בספר מתוארים חמישה סיפורים של אנשים ועוד שלוש שיחות עם מומחים.

הסיפורים כוללים אישה שנישואיה כשלו, גבר שנישואיו כשלו, סיפור אישי של אחת המומחיות בספר, סיפורו של גבר הומוסקסואל, ולבסוף – זוג הנשוי באושר ומכיר כ-40 שנה.

כל הסיפורים מעניינים ומסופרים בטוב טעם, כשמדי פעם קוטלר שואלת שאלות מנחות ואף מוסיפה את מחשבותיה.

 

הסיפור השני, על בני (שם בדוי), למשל, מדגים יפה את הדיאלקטיקה שהוצגה למעלה. הוא אומר:

"לתפיסתי יש נוסחה פשוטה מאוד, ואולי גם בלתי אפשרית, לזוגיות… היא בנויה משני מרכיבים. אחד, זה סקס. והשני זו חברות" (עמ' 34-35).

והרי זו דיכוטומיה תרבותית עתיקה אולי כתרבות עצמה, זו שבין הזונה למדונה, כפי שמצוין גם בספר עצמו.

 

והסיפור הרביעי, המתבקש, על אודי, מאיר את הנושא מצד היחסים ההומוסקסואלים. לדעת אודי, הומוסקסואלים הם בעלי הבנה רבה יותר בנושא המיניות ולכן הם פחות נוטים ליפול לפחים שהטרוסקסואלים נופלים אליהם. אבל הם גם בעלי פתיחות רבה יותר ביחסיהם ונדיר למצוא יחסים מונוגמיים אקסקלוסיביים. אצל לסביות, אגב, זה יותר נפוץ, וכפי שאומרת אחת המומחות במקום אחר – ניתן למצוא אצלן גם זוגיות ללא מין לאחר גיל 50. ההומוסקסואלים כמובן פחות מחויבים לנורמות ההיסטוריות של הזוגיות, שלא אפשרה את יחסיהם עד לא מזמן. ובכל אופן, קוטלר מציינת לבסוף, שגם אצלם נמצאו 30 אחוזי גירושים בארה"ב, כמעט כמו בחברה ההטרוסקסואלית.

 

המומחים הם עדה למפרט, פסיכולוגית אבולוציונית, שמספרת את הסיפור הידוע בתחום מחקר זה – בראש בראשונה, על הגבר החזק והמפרנס ואישה הוולדנית התלויה בו וצריכה להישאר מושכת בעיניו כדי שימשיך לתמוך בה ובילדיה. קוטלר לא בדיוק מתה לשמוע את זה, אך אלה דברים בסיסיים בגישה זו. לא שזה אומר שאנו חייבים להישמע לצו האבולוציוני הטבוע בנו, התרבות גם מתפתחת. ובכל אופן אני מצאתי עניין מיוחד בדעה אחת של למפרט, עליה כתבה ספר שלם, והיא שמקור אהבה בכלל והאהבה הרומנטית בפרט היא אהבת האם לילדיה, שאחר-כך מחפשים לשכפלה במקומות אחרים. מעניין, אף כי לא ברור כיצד זה מסייע לענייננו.

 

שני הוא אהרון בן זאב, פילוסוף וחוקר רגשות, שמדבר, בעקבות שפינוזה, על הצורך בשינוי כדי לחוש רגש. כמו כן, בעקבות אריסטו, הוא מדבר על ההבדל בין פעולה תכליתית לכזו שיש בה ערך כשלעצמה, וטוען שכזו צריכה להיות האהבה. הוא גם מציין מספר רעיונות נוספים, הנה שניים מהם בסיכומה של קוטלר:

"חברת השפע שיבשה עלינו את דעתנו. האפשרות לבחור בכל זמן נתון בין חמישים סוגי גבינה, שמונה מאות סוגי שוקולד, אלפי סוגי אודם, קרמים, מכוניות ומה לא – השחיתה אותנו" (עמ' 94).

"מהנתונים שבן זאב שולח לי אחרי הפגישה אני לומדת שבארצות הברית חמישים אחוזים מהזוגות הנשואים מתגרשים, וכמעט שישים אחוזים מהזוגות שנישאו בפעם השנייה מתגרשים. הסיכוי לגירושים של זוגות שנישאו בפעם השלישית עומד על שבעים אחוזים" (עמ' 95).

אולי מה שניתן ללמוד מכך הוא שהחלפת בן הזוג לא בהכרח פותרת את הבעיה. זהו גם רעיון מרכזי שעובר בספר – שהאדם צריך לתקן קודם כל את עצמו ולקחת אחריות על חייו וכשליו.

 

המומחה השלישי הוא אבי ריבניצקי, אנליטיקאי, שהוא גם האנליטיקאי של קוטלר. הוא הולך הרבה אחרי לאקאן ולכן מתבטא בהתאם, כגון:

"מתאהבים בפנטזיה הלא מודעת שלך. לא באחר… בעצם מתאהבים במשהו שעונה על דבר-מה שחסר לך, ואז מלבישים את זה על האחר" (עמ' 124).

או יותר מובהק – "לאקאן אמר שאנחנו אוהבים עם מה שאין לנו. לא עם מה שיש לנו. מה שאתה נותן לאדם שאוהב אותך זה לא מה שיש לך, זה להיות מוכן לתת לו מה שהוא שם עליך ושאין לך" (עמ' 127).

בעיניי אלו רעיונות מאוד בעייתיים ומוטלים בספק גדול, אך נניח לזה. הוא גם נמנע מהכללות, אך מה לעשות שבמקרה הזה ההכללות קיימות? אך כנראה שבמקצוע זה אי אפשר אחרת.

באופן שחורג מהנושא הוא אומר גם את הדבר המעניין הבא: לדעתו היום הבעיה האקוטית יותר היא שלצעירים קשה להתאהב, לא רק להחזיק בתשוקה, אלא ממש להתאהב. שהרי יש להם הכול, ואהבה צריכה, לפחות לשיטתו, לנבוע מחוסר מסוים. קוטלר לא מסכימה איתו, ובאמת הדברים צריכים בדיקה, אך זו נקודה מעניינת.

בכל אופן, עם התפתחות השיחה, אני קורא את המשפט הבא של קוטלר:

"שוב אני יושבת מול מומחה שאומר לי שצריך למצוא דרך לשמור על המסתורין, שהוא הכרחי לקיומה של התשוקה…" (עמ' 133-134).

ואני נזכר במה שאמרה בסוף השיחה עם בן זאב:

"לפני שהתחתנתי אמר לי אבי משפט משונה. "בנישואים, ילדה שלי, כדאי לך לשמור לעצמך קצת סודות, וכדאי שגם לו יהיו סודות, זה בריא ליחסים." לפני עשרים שנה חשבתי שהוא משוגע. רק היום אני מתחילה להבין שחבל שלא הקשבתי לו טוב יותר" (עמ' 100).

ריבניצקי מדגיש את הנקודה הזו עוד יותר – בן הזוג הוא לא האנליטיקאי שלך! הוא אומר לה. קשה לה לקבל זאת, ובאמת קשה לקבל זאת אם מפרשים זאת כהסתרה ואי-שיתוף, אך גם ניתן להבין זאת כאיזשהו מסתורין אנושי פועם וחי שתמיד מתקיים ושרצוי לשמור עליו, ובהבנה כזו זה טיפ חשוב, אולי החשוב ביותר בספר. כמו בשירו של מאיר אריאל, המוזכר פעמיים בספר (פעם ברמז):

"טוב אני לא יכול להקיף אישה

שלוש מאות שישים וחמש מעלות

תמיד נשאר לה סדק דרכו

היא יכולה פתאום להתגלות".

אולי כל התורה על רגל אחת, בעיניי.

כמובן, התפרקות המשפחה בחברה המודרנית היא עניין נכבד שלא מתמצה בזאת – ואולי היה כדאי לראיין גם היסטוריון או חוקר תרבות – אך למי שרוצה לשמר את הזיק בנישואיו זו נראית לי עצה טובה מאוד.

 

הסיכום של קוטלר מעט שונה:

"אני מגיעה למסקנה שהסיכום של יוסי [מהסיפור האחרון] הוא בסיס טוב לתשובה מנומקת. כי מה ששמר ועדיין שומר על חיוניות ביחסים בין יוסי ליעל, ומה שהניע את השינוי גם בזמן משבר קשה מאוד היו שלושה דברים – תשוקה, פחד ולצדן, חשובה לא פחות – היכולת להשתנות" (עמ' 179).

ובהמשך:

"זו בעצם התורה כולה לדעתי. לדעת לקבל, אבל לא רק לקבל. לדעת ליזום שינוי. למה? כי השינוי, מעצם טבעו, הוא תנאי הכרחי להיווצרותו של רגש. מי שלא ישאף להשתנות, מי שלא יברך על שינוי, יקטין המידה ניכרת את יכולתו להרגיש" (עמ' 184).

 

לסיכום, ספר חמוד ומעניין מאוד, שקראתי ביום אחד ברצף, כי כאמור הוא כתוב כספר מתח וכי הנושא תמיד מעניין. קוטלר מצליחה ליצור דיון אינטליגנטי בנושא חשוב וחם ולא ליפול לפשטנות יותר מדי, גם אם ניכר שגישתה העיתונאית נוכחת כאן ועל כן הספר גם לא מעמיק יותר מדי מבחינה אקדמית-מחקרית. סך-הכול כיף לקרוא אותו והוא מעורר למחשבה, ואף מציע כמה פתרונות אפשריים לבעיה שהוא מעלה.

 

שורה תחתונה: אני ממליץ.

אהבה תשוקה זוגיות

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s