"אבות לדור – כרך ג'"/ מאת הרב ישראל מאיר לאו

אבות לדור ג/ ביקורת מאת חגי הופר

"אבות לדור – כרך ג'" מאת הרב ישראל מאיר לאו (ידיעות, 2016) הוא החלק השלישי של פירושו של הרב לאו על מסכת אבות הידועה, הכוללת את פרקים ה-ו.

 

כפי שציינתי בביקורתי על החלק הראשון[1], הרב לאו מפגין בקיאות עצומה ומעוררת השתאות. ידיו רב לו בכל פינות האגדה והמדרש, מלבד הפירושים הישירים על המסכת – בולטים בהם הרמב"ם, הברטנורה, ה"מדרש שמואל" והחסיד יעב"ץ – שהוא מביא מדבריהם. מבחינה זו הספר הזה וסדרת הספרים בכללה הם אוצר בלום של חוכמת-דורות עתיקה, המקובצת במקום אחד.

 

ואולם, בביקורתי על החלק השני של הסדרה[2], בצד השבחים שהרעפתי היו לי כמה נקודות ביקורת, וכן אנהג אף עתה:

שוב, בכמה מקומות עולה חוסר התייחסות ביקורתית ומעודכנת לדברים.

למשל, בפרק ה משנה ה מונים ניסים שנעשו במקדש ואחד מהם הוא ש"לא הפילה אישה מריח בשר הקודש". בהקשר זה מביא הרב לאו גמרא המספרת על שתי נשים הרות שהתאוו לאכול ביום הכיפורים, דבר שלפי ההלכה הוא מותר. ואולם, לאחת מהם ציווה הרב ללחוש באוזנה שיום הכיפורים היום, והנה פג רעבונה, כלומר העובר ששמע את הדברים הפסיק להציק. קרא עליו הרב: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך", ואכן בנה גדל להיות צדיק גדול. לעומת זאת, האישה השנייה גם כן נלחש באוזנה, אלא שהרעבון לא פג והאכילו אותה. אבל עליה קרא הרב: "זורו רשעים מבטן", ואכן בנה גדל להיות רשע. והנה, מה אישה מאמינה שקוראת את הדברים האלה צריכה לחשוב? שכדאי לה להתאפק ולא לאכול ביום הכיפורים למרות רעבונה, דבר שמסכן את הוולד לפי הגמרא עצמה. הסיפור אמנם מופיע בגמרא גם כן, אבל כאן הייתי מצפה לאיזושהי מילת הבהרה או אף הסתייגות מהרב לאו, למניעת הנזק הצפוי מההחמרה היתרה.

דוגמא אחרת מאותה משנה היא נס נוסף: "לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים". הרב לאו מסביר קרי כטומאה וכזיבה, אף שיש לכך ביטוי קולע יותר: שכבת זרע. וגם כאן הייתי מצפה להסתייגות משלילת התופעה. וכי איזו אחריות יש לו לאדם לשכבת זרע היוצאת מגופו בלילה? וזאת אף מבלי להתייחס לעובדה שגם ביום איני חושב שיש בדבר טומאה. ואולם בלילה ודאי שאין לאדם שליטה ולכן אין בדבר פסול, בדיוק כשם שלעובר בדוגמא הקודמת עדיין אין יכולת בחירה.

או דוגמא מסוג אחר – משנה אחרת מונה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, כשאחד מהם הם לוחות הברית. כאן הרב לאו חוזר על המדרש שאומר שהאות סמ"ך ומ"ם סופית היו תלויות בהם בנס. גם כאן הייתי מצפה לעדכון ביקורתי: והרי ידוע שהכתב העברי הקדום היה שונה והדרשה הזו היא אנכרוניסטית. ושוב, כלל איני מתייחס למושג הנס, שאמנם לרבים קשה לקבלו, אך הוא מבסיסי היהדות.

דוגמא אחרונה – לגבי משנה המגנה את הכעס מציין הרב לאו כי יש גם כעס חיובי ונותן דוגמא את קנאותו של פינחס. היש טעם להכביר מילים על הסכנה, במיוחד בדורנו, בהבאת דוגמא זו ללא מילות הסתייגות וליבון?

 

 

לסיכום, אם כן, זהו ספר רב-מטמונות המפגין בקיאות גדולה ומלקט מדרשים ודברי מוסר רבים ממקורות רבים ומגוונים ובשפה רהוטה וקולחת. ואולם, גישתו קצת שמרנית מדי בשבילי וחסרה בו התייחסות ביקורתית-מודרנית לאי-אילו מוקשים טקסטואליים. החוכמה היא חוכמה עתיקה ואומרים על יין שהוא משביח עם הזמן. ואולם, יש לדעת, כי אם לא שומרים את היין בחביות עץ מתאימות גם הוא מתקלקל לאחר כמה שנים. כך שמעתי מיינן מקצועי. ואולי המשל הזה נכון רק ליין-זמננו ולא ליין העתיק, כך יוכלו לטעון לפחות דבקי-המסורת. ואילו אני אסכם ואומר, כי באמת, מעט יידישקייט לא יזיק. סך-הכול הרוב המוחלט של הספר הוא ללא דופי, ובוודאי שהספר מעולה כמקור לנשיאת דברים בהזדמנויות חגיגיות שונות.

 

 

[1] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/27349/critic#internal-27760

[2] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/33635/critic#internal-37912

אבות לדור ג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s