"החיים, האהבה, המוות"/ מאת מישקה בן-דוד

החיים, האהבה, המוות/ ביקורת מאת חגי הופר

"החיים, האהבה, המוות" מאת ד"ר מישקה בן-דוד (ידיעות, 2011) הוא "מסע לגיבושה של פילוסופיה על פי המדע" (כותרת המשנה).

לשם ביסוס הפילוסופיה שלו בן דוד סוקר תחילה באריכות את עיקרי הממצאים המדעיים, במיוחד בתחום הפיזיקה והביולוגיה, ובמיוחד בהם בנושא המפץ הגדול והאבולוציה.

איני מתכוון להתחקות אחר כל הנתונים האלה כאן, גם מפני שהם רבים מדי וגם מכיוון שלא קראתי אותם במלואם. למעשה, את רוב הספר עב הכרס הזה – מעל 600 עמודי טקסט – קראתי בקפיצות ניכרות. יש לומר, כי אופן עיצובו עזר לי בכך, שכן החלקים העיקריים שבו מודגשים, וכן הספר נכתב בשני סוגי פונטים, המבדילים בין שני סוגי כתיבה, ובכך הוא נוח מאוד. זו, אם כך, לא תהיה ביקורת רגילה, אלא יותר העלאת רשמים אישיים מהקריאה בספר.

 

אם כך, אגש ישר למסקנתו, וגם אותה אביא רק בקיצור: בן-דוד דוחה את האמיתות של הדתות, מכיוון שאין להן על מה להתבסס, וגם את השיטות הפילוסופיות הגדולות, והמטאפיזיות בחלקן, הוא דוחה, מסיבות דומות פחות או יותר, ותחת זאת הוא מציע לבסס את אורח חיינו ותפיסתנו על מדעי הטבע בלבד.

ממדע הפיזיקה נלמד שאנו בסך-הכול גרגיר קטן ומקרי ביקום הגדול, ומכאן תתפתח בנו ענווה, שהמחבר רואה בה ערך גדול. וממדע הביולוגיה נלמד, שאנו חלק ממשפחת בעלי החיים ואין כל ייחוד או מעלה נפרדת לאדם, אלא הוא לכל היותר בגדר "ביולוגיה פלוס", כשהפלוס מכוון ליכולות שכליות שמפותחות בו מעט יותר מאשר אצל שאר בעלי החיים, לא משהו מהותי באמת. ומשנבין זאת נתמלא באחווה כלפי שאר בני האדם, וגם כלפי החיות – עוד ערך שהמחבר רואה כחשוב ביותר.

עוד נלמד מהביולוגיה, שאנו מונעים מדחפים ראשוניים ולא נתיימר לחרוג מהם אל אמיתות מוחלטות, שאינן בהישג ידינו מעצם טבע בריאתנו. ומהבנה זו נלמד סובלנות כלפי צורות חיים אחרות משלנו ודעות שונות משלנו.

לבסוף, עלינו להשלים גם עם המוות ולחיות תוך לקיחתו בחשבון, כלומר להפיק את המיטב בחיינו כאן. אין טעם לקוות לשם לאחר מותנו, כי במה יועיל לנו הדבר? אבל אהבה והבאת ילדים לעולם כן רצויות, כי הן ממלאות את חיינו במשמעות, והן טבועות בנו גנטית.

על החיים עם תודעת המוות דיברו בהרחבה האקזיסטנציאליסטים, אך בן-דוד דוחה גם את דבריהם. משום שהם, למשל, מדברים על חירות מוחלטת של האדם לבחור את דרך התנהגותו וכך את גורלו, אך בעצם החירות שלנו מוגבלת מאוד, על-ידי טבענו הגשמי.

גם לפסיכולוגיה, למן פרויד ועד זו ההומניסטית, המחבר מתייחס בהרחבה, וגם כאן הוא דוחה את מסקנותיה. פרויד, למשל, דיבר על לא מודע, אך נכון יותר לדבר על דחפים ביולוגיים, הניתנים להבנה.

 

מה שמתקבל, לבסוף, היא גישה אולטרה-חילונית כלפי החיים והמציאות. ואולם, אם לזקק אותה לגורמיה הראשוניים, נראה שעיקר המסר שלה, לפי מה שאני מבין, זו ההתייחסות לאדם כבעל חיים ותו לא. הן הדתות השונות, כמובן, והן ההומניזם החילוני, אני חושב, מתייחסים אל האדם כמשהו מעבר לביולוגי גרידא, או כדבר שלפחות מבחינת הערך שלו הוא נבדל ונעלה. בן דוד, כאמור, טובע את המושג "ביולוגיה פלוס", אך מתייחס בעיקר לביולוגיה, בעוד את הגישות האלה – וגם אותי – מעניין גם, או יותר, אותו "פלוס".

על האנטיתזה לגישתו של בן דוד הרחבתי את הדיבור בספרי האחרון שיצא לא מכבר "נבראנו בצלם – יהדות הומניסטית", והרוצה להרחיב יימצא הרחבה שם. כאן אומר רק כי נחמד היה לקרוא גישה הפוכה לגמרי לשלי.

ונראה שזו גישה די נפוצה – ובכך, כמסתבר, לספר זה אין ייחוד כה גדול. הנה, למשל, ספרו האחרון של פרופ' יובל נח הררי – "ההיסטוריה של המחר", עוסק בהרחבה באותו עניין עצמו, קרי – באי-מובחנותו של האדם מן החיה.

האם בנקודה זו יובחנו התפיסות הדתיות מהתפיסות החילוניות? כאמור, אני חושב שאין זה הכרחי. אך בכל-זאת מסומן כאן קו פרשת מים מרכזי ביותר.

 

הספר עצמו, כפי שהזכרתי גם קודם, בעל עניין מצד אחד, אך ארוך מדי לקריאה מצד שני. היה אפשר לקצר את הפירוט הרב בעניינים מדעיים, וגם אין צורך להתייחס לכל הדברים תחת השמש. המחבר עשה, כפי שהוא מעיד, מחקר רב לפני כתיבתו את הספר, מחקר הכולל לימודים בחוגים הרלוונטיים באוניברסיטה, ובכל זאת, אין הוא בעל סמכא כמעט בשום תחום שהוא מדבר עליו. כפי שהוא מציין, יתכן שזה יתרון, כי המומחים בתחום נוטים לדאבוננו להתמקד בנושאים צרים ולא פונים אל התמונה הכוללת, בניגוד למה שהיה נהוג בעבר (וגם אני ביכיתי פה לא מזמן על מיעוט הפילוסופיה המקורית הנכתבת בישראל, וספר זה הוא דוגמא נגדית), אך כאמור ניתן היה לקצר הרבה. ועוד יותר – ואסיים בזה – עצם ההשקעה האדירה וההירתמות לפרויקט הגדול הזה, מעידות, לפחות בעיניי, כי אולי האדם הוא בכל זאת יותר מחיה, וזה כולל גם את המחבר עצמו, בעיניי עצמו.

החיים האהבה המוות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s