התנ"ך – ביקורת ספרותית מאת חגי הופר (בנימה הומוריסטית)

התנ"ך – ביקורת ספרותית מאת חגי הופר (בנימה הומוריסטית)

חשבתי איך תיראה ביקורת ספרותית על התנ"ך כספר לכל דבר, בלי כל המשקעים הנלווים אליו, וזה מה שיצא לי[1]:

"התנ"ך" הוא אוסף של כתבים מסוגים שונים – רומן היסטורי, אגדות עם, שירים והמנונות, משלים וגם חוקים.

הספר פותח בצורה מעניינת מאוד – ספר בראשית מגולל את סיפורם של האבות והאימהות של עם ישראל והוא כתוב בצורה מרתקת!

הספר הבא, ספר שמות, פותח אף הוא בצורה מרתקת, והוא מספר על יציאתם של עם ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. הגיבור הבלתי מעורער כאן ובשלושת הספרים הבאים הוא משה, עברי שגדל בארמונות מצרים. אלא שחלקו השני של הספר משעמם ביותר – מדובר בהוראות בנייה למשכן האל, בעת נדודי עם ישראל במדבר, והוא יכול לעניין אולי ארכיטקטים ומהנדסים בלבד.

הספר הבא, ויקרא, אף הוא משעמם מאוד. אינספור הוראות להעלאת קורבנות ולאופן ההתנהלות הנכון של הכוהנים במשכן כלולים בו, ואין בכך עניין לאדם מן השורה.

ספר במדבר, הבא בתור, מתחיל אף הוא בצורה משעממת – מניין עם ישראל במדבר. בשלב זה כבר חשבתי לזנוח את הספר, אך אני שמח שלא עשיתי זאת, שכן המשכו מעניין למדי, והוא כולל את סיפוריהם המרתקים של נביא בשם בלעם, של מורד בשם קורח ושל קבוצת אנשים שנשלחו לתור את הארץ המיועדת והוציאו את דיבתה רעה, ונענשו על כך.

בהמשך, ספר דברים הוא מעין חזרה ארוכה על כל מה שקראנו עד כאן. לא הבנתי מה הטעם לחזור על הדברים. בנוסף, גם קיימים בו אינספור חוקים ותקנות לעם החדש, פשוט ספר חוקים שלם שנכנס לתוך העלילה. הייתי יכול להיות סלחני כלפי זה, אלא שרוב החוקים האלה הופיעו כבר קודם. למה החזרה?

הספר הבא, יהושע, מספר על כניסתם של עם ישראל לארצם ואת הכיבושים והניצחונות שלהם. בתחילה הוא מרתק ומלא התרחשויות, אך בחציו השני שוב יש רשימות אינסופיות של הנחלות ואופן חלוקתן לשבטים השונים.

התמונה משתפרת מאוד בספר הבא, שופטים, המספר על מספר מנהיגים שקמו לעם הזה ועל עלילות הגבורה שלהם. מבין כולם מצא חן בעיניי ביותר שמשון, גיבור ישראלי שניכר בכוחו הפיזי הרב, המקושר לאורך שיערו, מעין חיקוי של הרקולס.

בספר הבא, שמואל, כבר מתבוססת המלוכה. תחילה על-ידי שאול, שנבחר תחילה על ידי האל, אך מכזיב במהרה, ואחר-כך על ידי דוד. דוד זה הוא דמות מורכבת ביותר, תחילה אומרים שהיה בראשיתו נגן אצל שאול, ובהמשך אומרים ששאול הכירו תחילה כשהרג את גוליית – ענק פלישתי – במלחמה. גם בהמשך הוא מאופיין ברוך וחסד מצד אחד, וגבורה ואומץ מצד שני. תחילה שאול רודף אחריו, שכן הוא חושש שדוד יגנוב לו את המלוכה. המחבר מנסה לומר שהייתה זו הפרנויה שלו, אך בעצם, כפי האמרה הידועה – "זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא באמת רודפים אחריך" – דוד אכן עולה למלוכה אחריו. דוד הוא מלך מוצלח למדי, אך נפילתו מתחילה כשהוא חושק באשת חייל שלו, בת שבע אשת אוריה, ואח"כ שולח את החייל אל מותו. ממש כמו פרק בסדרה "בית הקלפים". אלא שמכאן, כאמור, מתחילות הצרות שלו, הכוללות אונס, רצח ומרידה.

הספר הבא, מלכים, מספר תחילה את סיפורו של שלמה בן דוד ואת בניית המקדש על-ידו. גם כאן יש פירוט רב שאפשר היה לחתוך בעריכה. לאחר שלמה הממלכה התפצלה לשתיים – ממלכת יהודה וממלכת ישראל. הספר ממשיך לפרט את סיפורי המלכים בשתי הממלכות עד גלות הארץ, תחילה הגלות בישראל, ואחר-כך ביהודה. בסיפורים אלה יש עניין מה, אך אין הם מרתקים כסיפורים הקודמים שדנו בהם. ובכל-זאת יש גם כמה סיפורים מרתקים בספר הזה, הלוא הם סיפורי הנביאים אליהו ואלישע תלמידו.

 

לאחר כל הרצף העלילתי-פחות-או-יותר הזה באה תפנית ואנו עוברים לנאומי נבואה של הנביאים ישעיה, ירמיה, יחזקאל ועוד 12 נביאים, שמדבריהם מובא מקטע קצר יותר. חלק גדול מתוכן הנבואות כתוב בצורה גבוהה ומליצית מאוד. מצד אחד, זה יפה מאוד ומעיד על כושר רטורי ופיוטי עצום. מצד שני, אני משער שרבים מן הקוראים יתקשו להבין חלקים גדולים מהכתוב. לכן טוב לקרוא קטעים אלה במהדורה מפורשת, ולו באופן בסיסי. דבר נוסף ששמתי לב אליו כאן, וגם במקומות אחרים, הוא שלעיתים יש חזרה על קטעים שלמים. למשל, הפרקים לו-לט בישעיה כבר הופיעו במלכים. וקטע אחד במיכה הופיע כבר בישעיה. אולי זו בעיה של עריכה, ואולי טעות בהדפסה.

 

החלק הבא גם הוא מסוג שונה והוא פותח בספר תהילים, מעין מקבץ של שירים והמנונות. המזמורים יפים מאוד ומעוררי השראה, אך לעיתים יש תחושה של חזרה מסוימת על אותם דברים. למשל, מוטיב האדם הנרדף על-ידי אויבים ומבקש ישועה מופיע ברבים מן המזמורים האלה.

הספר הבא, משלי, הוא אוסף של פתגמים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, וגם כאן יש חזרה מסוימת של פתגמים. אני אישית מעדיף את ספר קהלת, אליו נגיע בהמשך.

הספר הבא, איוב, מספר על אדם שהאל הכה אותו רק בכדי לנסותו האם יישאר נאמן לו. במובן מסוים, הסיפור הזכיר לי את סיפור עקדת יצחק מספר בראשית, אף כי קיים גם שוני בין הסיפורים. סיפור המסגרת יפה מאוד, אך תוך הספר כולל דיאלוגים ארוכים בין שלושה רעים שבאו לנחם את איוב, אך תחת זאת מטיחים בו שאם הוא נענש כנראה הוא גם חטא ומוטב לו שישוב בתשובה, ואילו הוא מצדיק את עצמו – רעיון פשוט שנמרח על פני פרקים רבים, וגם השפה פה לא מאוד מובנת.

בהמשך מופיעות חמש מגילות:

שיר השירים – מקבץ שירי אהבה נפלא ומרנין.

רות – סיפור הסבתא-רבתא של דוד, שבאה לכאן מארץ אחרת. הסיפור היה יכול להופיע גם בספר שופטים.

איכה – קינות על חורבן המקדש, האירוע המסיים את תקופת המלכים.

קהלת – ספר פילוסופי מעמיק, החוזר שוב ושוב על טענתו העיקרית כי "הכל הבל". אולי זו פשוט תחושתו האישית של המחבר, או מצב רוח רע שהוא היה שרוי בו, איני יודע, אך הוא מנמק את קביעתו באופנים רבים.

ואסתר – סיפורה של מלכה יהודייה בארמון הפרסי, שהצילה את עמה ממוות.

בהמשך מופיע דניאל, שתחילה מספרים עליו כמה סיפורים ואחר-כך מביאים כמה נבואות אפוקליפטיות בשמו.

לאחריו, עזרא ונחמיה, על קורות עם ישראל לאחר שובם לארץ ישראל, מגלות 70 השנה בבבל. כאן אנו חוזרים לתוכן הסיפורי, אך יש להודות כי ספרים אלה הם פחות מרתקים מהקודמים להם, ובודאי לא מגיעים לרמת בראשית ושמואל.

ולבסוף, דברי הימים – מעין חזרה על כל מה שעברנו עד כה, עם דגש על תקופת המלכים. גם הוא ספר די משעמם ואינו מחדש הרבה, אף כי החוקרים ודאי יוכלו למצוא עניין במה שהוא מוסיף או מחסיר מסיפורי הספרים האחרים.

 

לסיכום, כאמור, ספר עם סגנונות שונים, וגם כתוב ברמות שונות. אני חושב שיש עניין מיוחד בקריאתו מתחילתו עד סופו, כי רק כך מתקבלת התמונה השלמה, אך למי שאין זמן לזה טוב שלפחות יקרא את הספרים הטובים ביותר בו, שהם, כאמור – בראשית, שמואל, קהלת, ויש עוד אחרים שלא ציינתי.

דבר נוסף שיש לשים לב בספר מעין זה הוא שאין לו גיבור אחד. משה אמנם כלול בארבעה ספרים וגם לדוד מוקדש מקום רב, אך בכל זאת מקומם חלקי. הדמות היחידה שאפשר לומר עליה שהיא מופיעה בכל הספרים (או כמעט בכולם) היא אלוהים, ועל כן נראה לי שהוא הגיבור הבלתי מעורער של הספר.

ואם כבר הזכרנו את דמותו של אלוהים, יש לומר שהיא מורכבת ולא חד ממדית – לעיתים הוא דמות רכה ועוטה חסד, ולפעמים הוא קשוח, נוקם ואף אכזר. אפשר לאהוב את זה או לא לאהוב, אך זו הדמות. ובעצם, עכשיו שאני חושב על זה, כבר דיברתי כאן על דמות עם מאפיינים דומים – הלוא זה דוד!

 

שורה תחתונה: ספר מופתי, ששווה לצלוח בשבילו גם את החלקים הפחות מבריקים.

 

[1] אחרי שסיימתי נזכרתי שפעם כבר כתבתי את "קיצור התנ"ך":

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t01_3.html

התנך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s