"על ברכי אבות"/ מאת יורם טהרלב

על ברכי אבות/ ביקורת מאת חגי הופר

"על ברכי אבות – פירוש מרענן למסכת אבות" מאת יורם טהרלב (כנרת ז"ב, 2016) הוא פירוש הומוריסטי, ישראלי מאוד, על המסכת הידועה. בספרו הקודם (שסקרתי גם כן) התייחס טהרלב לפרשות השבוע, וספר זה נראה המשך מתבקש שלו.

לספר יש גם תזה – שמסכת אבות נועדה להכין את העם לגלות, ועל כן, למשל, ארץ ישראל לא מוזכרת בה אפילו פעם אחת. אך נראה לי שהתזה הזו איננה הדבר העיקרי בספר, מה גם שחידוש התורה על-ידי חז"ל לאחר חורבן המקדש הוא דבר ידוע.

מה כן מרכזי? עשרות הסיפורים ההומוריסטיים והמכתמים ששלובים בספר. במקום לתאר אציג כמה מהיותר מוצלחים שבהם:

 

השריף הגואל: בבית משפט מתנהל משפט על תביעת פיצויים של אדם זקן, שנפגע בתאונת דרכים בעת שרכב על סוסו. שואל אותו עורך הדין המייצג את הנתבע: "למה אתה משקר לנו? הפגיעה שנפגעת אינה מהתאונה. יש בידי עדות כי המשפט הראשון שאמרת אחרי התאונה היה: 'מעולם לא הרגשתי טוב יותר!' האם אתה מודה שאמרת משפט זה?"

הזקן עונה: "כן כן. אני זוכר שבאמת זה היה המשפט הראשון שאמרתי אחרי התאונה."

שואל אותו השופט: "תהיה מוכן לספר לנו את הנסיבות שבהן אמרת זאת?"

אומר האיש: "אני רכבתי על הסוס כשהטנדר פגע בו. עפתי מהאוכף ונחתי [מלשון לנחות] בצד הדרך. בתוך דקות ספורות הגיע למקום השריף. הוא התבונן בסוס, ששתיים מרגליו היו שבורות, שלף את אקדחו, כיוון אל ראשו של הסוס וגאל אותו מייסוריו. אחר כך ניגש לכלב ששכב בצד עם גב שבור ויילל מכאבים. גם אותו הוא גאל מייסוריו. ואז הוא ניגש אלי ושאל: 'ואיך אתה מרגיש?'" (עמ' 30).

 

זו בדיחה, והנה מכתם, רעיון:

הלל ושמאי: הלל נקרא כך משום שנהג להלל כל יצור שנברא בצלם ואמר על כלה: "כלה נאה וחסודה". ובית שמאי היו אומרים: "כלה, כמות שהיא". סתם כלה. משום כך נקרא שמו שמאי. משום שרצה להעריך שוויים האמיתי של דברים כמות שהם, ולא להלל מה שאינו ראוי. (עמ' 35).

 

אני חושב שזה רעיון מבריק!

והנה עוד אחד:

"ואוסיף משהו משלי המדגים כיצד החלפת פתח בצירה מסוגלת להפוך את תפילת הגשם לתפילה לעילוי הנשמה לאחר פטירתו של אדם. בתפילת הגשם, בפסוק "משיב הרוח ומוריד הגשם", מופיע מתחת למ"ם פתח, אך אם תחליף אותו בצירה, תקבל: "משיב הרוח מוריד הגשם" [במקור מנוקד חלקית]. כשאדם מחזיר נשמתו לבוראו, ה' משיב את הרוח אל מתחת לכיסא הכבוד ומוריד את הגשם, הוא הגוף, אל האדמה שממנה בא. ודוק" (עמ' 92).

 

ונחזור לבדיחות:

הנה סיפור הבא לדבר בשבח הלשון הנקייה:

בערב פסח אישה נכנסת לספרייה ושואלת את הספרן: "האם יש לך משהו משישה סדרי משנה שיספיק לי לשבעה ימי שבתא?"

אמר לה: "יש לי משהו משמונה ימי מילה שיספיק לך לתשעה ירחי לידה." (עמ' 102).

 

זה משעשע ושובב, אך כמובן זו לא להדרך להתחיל עם אישה. דרך טובה יותר מופיעה כמה עמודים אחר כך:

"ומצאנו חידה יפה מימי הביניים, פרי עטו של רבי יהודה הלוי, שזו לשונה:

"יעלת חן תשאלני:/ את מי חשקת בצבאות?/ ואומר לה:/ אם לא תדעי – הסירי את השש מאות!"

והפתרון הוא: את! הוציאי את השש, כלומר את האות ו', מהמילה "אות", ותישאר המילה "את". (עמ' 108).

 

אני חושב שעשיתי לכם חשק די והותר לקרוא את הספר. אולם אוסיף הסתייגות, כי לא כל הבדיחות והמכתמים הם ברמה זו, וגם יש כאלו תפלים במיוחד, הן בבדיחות, הן במכתמים. טהרלב אוהב לשחק עם הלשון ורבות מההתייחסויות שלו משנות משהו בקריאה הרגילה של המשניות. כאמור, לפעמים זה קולע ולפעמים פחות.

 

סך-הכול, ספר מהנה, ואכן "מרענן".

על ברכי אבות

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s