"חגיגת אי המשמעות"/ מאת מילן קונדרה

חגיגת אי המשמעות/ ביקורת מאת חגי הופר

הו, מילן, מילן, כמה אהבתי אותך בנעוריי, קראתי את כל הספרים שלך! אהבתי איך שאתה משלב פילוסופיית חיים ברומנים שלך, לא פילוסופיה אקדמית, אלא יותר כמו זו של הסופרים הרוסיים הגדולים. ואהבתי את ההומור ואהבת האדם. אין ספק שהבאת הרבה כבוד לספרות הצ'כית המפוארת, ולי – הרבה הנאה.

ועתה, לאחר 14 שנות שתיקה, כתבת ספר נוסף, צנום מאוד, וקראת לו "חגיגת אי המשמעות" (כז"ב, 2015). כמה שמחתי לשמוע על צאתו של הספר הזה. אך יותר מזאת, כמה התאכזבתי מקריאתו. מה אומר לך, לא הבנתי כמעט דבר ממה שאתה רוצה להגיד. אמנם מדי פעם מפציע מילן הישן והטוב, כמו בפתיחה היפה עם ההרהורים על הנשים חשופות-הטבור (שמופיע עוד בהמשך), אך לא מספיק. אולי בכך ניסית לממש את כותרת ספרך, איני יודע. והכותרת, אגב, מעניינת, בהתייחסה למאפייני התקופה הפוסט-מודרנית, אך העניין הזה לא מפותח בספר.

האם אתה השתנית? האם האני השתניתי? נראה שגם וגם, אך שוב איני מוצא את החיבור החזק שהיה לי עם ספרייך.

לא נורא מילן, אזכור לך את חסד נעוריי, את העונג הצרוף והחוכמה ששאבתי מספריך הקודמים, ונעשה כאילו ספר זה שלך מעולם לא נכתב (אף שהיו קוראים שכן אהבו את הספר הזה), או נחכה לספר הבא שלך, בתקווה שיהיה מופתי (אף שנראה שזהו ספר מסכם-יצירה).

חגיגת אי המשמעות

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s