"לא בשם האל"/ מאת הרב יונתן זקס

לא בשם האל/ ביקורת מאת חגי הופר

"לא בשם האל – אל מול האלימות הדתית" מאת הרב פרופ' יונתן זקס (מגיד,  2016) הוא ספר המנסה להבין ולתת תשובה לפונדמנטליזם הדתי ולקיצוניות הדתית. זקס היה רבה הראשי של בריטניה בשנים 1991-2013 וצבר לו מעריצים רבים. עם זאת, דומני שהוא אינו מוכר מספיק בארץ, למרות שתורגמו לא מעט מספריו. אולי זה בגלל הגישה האירופאית המרוחקת מאזורנו המדמם, אך בכל מקרה חבל שכך, לדעתי.

 

ספרו מחולק לשלושה חלקים.

בראשון, המעניין ביותר, זקס מנסה לרדת לשורשי האלימות הדתית. הוא אומר כי ברגיל מאשימים את הדת שהיא גורמת למלחמות, אך בעצם היא גרמה באופן ישיר רק ל-10% מהמלחמות בהיסטוריה. למען האמת, הנכון ביותר לתאר אותה כאופן גיבושן של חברות, מה שמארגן קבוצה בתור קבוצה. ותחושת השייכות לקבוצה היא משהו שמאוד נחוץ לאנשים. ונכון, היא גם גורם מרכזי למלחמות. כך שאם הדת אחראית למלחמות זה רק בצורה עקיפה זו.

עוד הוא מדבר למשל על המנגנון הפסיכולוגי של השעיר לעזאזל. עמנו היה השעיר לעזאזל במשך תקופה ממושכת מאוד, כאורך הגלות. זקס טוען כי היכן שאנו רואים שימוש מוגבר במנגנון זה – זה אות לכך שהחברה בשלבי התפוררות ואי יציבות, והרי הדבר ברור.

לכל אורך הפרק והספר כולו זקס מדבר על הדתות באופן כללי, ומביא דוגמאות לקנאות דתית מהאסלאם, מהנצרות וגם מהיהדות. הנצרות הייתה רצחנית בעבר, כידוע. האסלאם הקיצוני רצחני כיום, כידוע אף יותר. והיהדות? זקס מביא כדוגמא את הטבח של ברוך גולדשטיין ואת רצח אבו חדיר. אלה דוגמאות נכונות, אך ניתן לטעון שהן ספורדיות. מה שזקס לא מציין, ושאני חושב שמן הראוי היה לציין, הוא את הכיבוש כולו, על עוולותיו הרבות.

ולמתרעמים אומר: בספר הכוזרי החבר אומר שעם ישראל לא התנהג באכזריות כעמים אחרים. אז המלך אומר לו – זה בגלל שאין לכם שלטון, וכשתשלטו גם אתם תעשו עוולות. עונה לו החבר – מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר! די לי לטעון כריה"ל.

גם את הבודהיזם וההינדואיזם זקס מכניס לתמונת האלימות, אך איני זוכר שהוא נותן להם דוגמאות.

 

בחלק השני, החלש ביותר, זקס נותן דוגמאות ממספר דחויים תנ"כיים – ישמעאל, עשיו, לאה ועוד – ומגלגל בזכותם. נסכם זאת בשפתו:

"רק על הרקע הזה ניכרת הרדיקליות העצומה של סיפורי בראשית. הם מספרים לנו… כי האדם שמחוץ לברית, הגר, ישמעאל, עשו, גם הוא אנושי, גם הוא אהוב, גם אותו מברך אלוהים" (עמ' 183).

מובן מדוע זקס נצרך לזאת. שהרי הבחירה בעם אחד היא חלק מהבעיה שבדתות, ובעיקר ביהדות. לכן הוא מנסה ליישב זאת. למשל, כבר חז"ל אמרו שישמעאל עשה תשובה והם מוצאים כמה מעלות טובות בעשיו. אבל נראה לי שבכל זאת רוב העם תופס זאת אחרת, ולחלקים נרחבים בעולם, למשל אצל המוסלמים, זה כלל לא משנה, אין הם מאמינים בתנ"ך.

זה החלק החלש ביותר, כי כאן הוא כמעט לא מחדש. את רוב הרעיונות שמעתי כבר בעבר.

 

החלק השלישי פותח במצוות אהבת הגר, ולכן גם היחס החיובי לזר, דווקא בתוך הקבוצה השבטית והקהילתית. בהקשר זה הוא מביא בפתיחה סיפור מרתק, על ראש המפלגה האנטישמית בהונגריה, שגילה כי הוא יהודי וחזר ליהדות. מכאן שהיכולת להעמיד את עצמך במקום האחר יכולה לפתור חלק גדול מהעוינות.

הוא ממשיך ואומר, כי בכל דת יש טקסטים קשים, המעודדים אלימות, אלא שרק קריאה שלהם ללא פרשנות מובילה למסקנות אלה. זה הפונדמנטליזם – חזרה למקורות, ללא פרשנות הדורות. אך הפרשנות, טוען זקס, היא חלק בלתי נפרד מהדת והדת לא קיימת בלעדיה. ואכן, בדרך כלל היא מעדנת את הכתובים הקשים.

וזקס ממשיך וטוען, כי בגרעין הכול פשוט יש להשתחרר מהשנאה לאחר, והוא מביא בהקשר זה מספר הוגים שלימדו כי יש להקשיב לדעות שונות ולא לפחד מהן, כי אדרבא, הן אלה שמבססות ומפתחות את העמדה שלנו.

נסכם בציטוט יפה, המופיע לקראת סוף הספר:

"שום נפש לא נושעה מעולם באמצעות שנאה. שום אמת לא הוכחה מעולם באמצעות אלימות. שום גאולה לא הושגה מעולם באמצעות מלחמת קודש. שום דת לא גרפה את הערצת העולם על הצלחתה לגרום סבל לאויביה. אף כי כל ההתנהגויות הללו אומצו מזמן לזמן בידי מאמינים דתיים כנים, הן לעג וקלס לאמונה. ועד שנלמד זאת תוסיף הדת להיות מן הסכנות הגדולות לשלום העולם" (עמ' 266).

כה אמר הרב הראשי לבריטניה. שמעו והפנימו!

 

לא מזמן סקרתי את ספרו של מיכאל אברהם "אמת ולא יציב"[1], שעוסק אף הוא בקנאות דתית, מבחינה פילוסופית יותר. אני שמח שדנים בנושא זה, כי זה נושא בוער. דאע"ש לא מראה סימנים של גסיסה והוא שולט על חלקים נרחבים מסוריה ומעירק. גלי הגירה נרחבים ממקומות אלה מגיעים לאירופה, וכנראה מחזקים שם את הימין הקיצוני. טראמפ השמרן תופס תאוצה בארה"ב, והנה רק היום התבשרנו כי האנגלים בחרו להתנתק מהאיחוד האירופי ולהתבדל במדינתם, כשאחריהם כנראה ילכו עוד מדינות. לא כל התופעות האלו הן באותה רמה, וגם תלוי מה העמדה הפוליטית שלך כדי לכונן יחס אליהן, אך עדיין דומני שכל אחד צריך להיות מודאג ולשאול – לאן הולך העולם? מה ילד יום?

 

בחלק הראשון זקס מקדיש מקום נרחב לביטויים אנטישמיים באסלאם. למרות שאני מכיר את הדברים, אני חייב לציין שהציטוטים הממו אותי. ובמיוחד, כנראה, מכיוון שהם הגיעו מאיש הנוטה לשמאל ומתבטא בצורה מאוזנת (לקח למתלהמים – גם כשאתם אומרים דברי טעם דבריכם אינם נשמעים!). אכן, אין לכחש, האלימות הדתית המרכזית היום היא האלימות האסלאמית. ואני לא רואה איך ספרו של זקס יוכל להצליח ולו במעט להוריד את להבותיה שם. אך אנו יכולים לקשוט את עצמנו תחילה ולדאוג לרסן את הקיצוניות הדתית קודם כל אצלנו. בכך לספרו של זקס תוכל להיות השפעה רבה ומורכת.

 

[1] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/40173/critic#internal-42319

לא בשם האל. יונתן זקס. עטיפה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s