"כמעיין המתגבר"/ מאת איין ראנד

כמעיין המתגבר/ ביקורת מאת חגי הופר

בתקופה מסוימת בנעורי קראתי ספרים קלאסיים רבים, אך משום מה ספר זה, "כמעיין המתגבר" מאת איין ראנד (כז"ב דביר, 2012 [1943]) חמק ממני. בכלל מיעטתי לקרוא ספרות אמריקאית והתמקדתי בזו האירופאית.

לפני מספר שבועות הייתי בהרצאה על איין ראנד, ובעקבות כך קראתי גם כמה מאמרים שלה.[1] לבסוף, החלטתי לפנות גם לספרה הקלאסי והמוכר ביותר.

גישתי הכללית המוקדמת כלפי הגותה של ראנד הייתה שלילית ביסודה, אפילו שלילית מאוד. מה כבר אפשר לצפות ממי שאמרה כי "אלטרואיזם הוא רשע" ומי שקידמה קפיטליזם דורסני ומוחלט, כפי ששנוא עליי? אמנם שאלה לגיטימית היא האם יתכן בכלל מעשה שאינו אגואיסטי ברמה כלשהי, אך להעלות את המעשה האגואיסטי על נס ולכנות את היפוכו רשע נראה לי מוגזם, וגישתה הכלכלית נראתה לי מתועבת.

אבל ספרה המרכזי השפיע על המונים (בגב הספר מצוין כי בסקר נמצא, כי השפעת הספר שנייה רק לתנ"ך – סופרלטיב מוגזם ביותר), האם הוא ישנה את דעתי עליה? כבר אוכל לומר שלאחר הקריאה דעתי רק התבססה, אך לפני שאפרט, מספר מילים על העלילה:

 

הגיבור הראשי של הספר הוא הווארד רורק, שהוא אדריכל שאינו מתיישר עם דרישות הארכיטקטורה בנות זמנו, אלא מפתח את סגנונו האישי המודרני. דרישות הארכיטקטורה בנות זמנו הן בניית בניינים בסגנון רומי עתיק, או בסגנון רנסנסי, אבל רורק חושב שזה מיותר ולא פונקציונאלי. בעקבות כך מעיפים אותו מבית הספר לאדריכלות לפני סיום הלימודים וקבלת התואר.

כדמות מנוגדת לו יש את הדמות של פיטר קיטינג, חברו לספסל הלימודים. הוא הרבה יותר קונוונציונאלי והולך בתלם. במהלך הספר נראה לאן גישתו של כל אחד הובילה אותם, ויש בדרך לא מעט מפנים לכאן ולכאן.

דמות נוספת שמופיעה בהמשך היא אלזוורת טוהי, כותב טור עיתונאי המוערך על-ידי כל. הוא מעודד את קיטינג וחוסם את דרכו של רורק, ועוד נכונו לו עלילות.

עוד יותר מאוחר בספר מופיעה דמות מרכזית נוספת, גייל וינאנד, שהוא בעל העיתון שבו עובד טוהי ודרכו תצטלב גם עם זו של רורק, באופן משמעותי ביותר.

דמות חשובה אחרונה בספר היא דומיניק, שמקיימת מערכת יחסים עם רורק, אך גם כאן אין תמונה פשוטה כלל, אלא העלילה מפותלת ורבת פניות, באופן שלא אוכל לתאר מבלי להרוס למי שלא קרא את הספר.

 

לקראת סוף הספר מופיעים כמה נאומים, המגלים את האידיאולוגיה שהנחתה את הכותבת באופן ברור לגמרי. במיוחד בדבר בא לידי ביטוי בנאום ההגנה של רורק במשפטו, בעשרת העמודים האחרונים של הספר. רורק יוצא נגד האנשים ה"מתווכים", אנשים שלא הולכים עד הסוף עם האמת הפנימית שלהם ומתגמשים אל מול דרישות החברה. רורק הוא היפוכם המוחלט – הוא לא מתקפל מול לחצים ופיתויים והוא הולך עם האמת הפנימית שלו בכל מחיר.

הנה ציטוט אופייני מתוך הנאום האחרון:

"מלמדים אותנו שלהסכים עם אחרים זו מעלה. אך היוצר הוא אדם שאינו מסכים. מלמדים אותנו שעלינו לשחות עם הזרם. אך היוצר הוא אדם ששוחה נגד הזרם. מלמדים אותנו שעלינו לעמוד מאוחדים. אך היוצר הוא האדם שעומד בדד.

מלמדים אותנו שהאני הוא שם נרדף לרוע, ואילו חוסר אנוכיות הוא האידיאל המושלם וסך כל התכונות היפות. אך היוצר הוא אנוכי במלוא מובן המילה, והאדם חסר האנוכיות הוא זה שאינו חושב, שאינו חש, שאינו שופט, שאינו פועל, שהרי כל הפעולות הללו הן פעולות של האני" (עמ' 556).

 

במקום כלשהו רורק אומר, כי אין מילה למה שהוא מדבר עליו, כי "אגואיזם" לא מתאים, כי דווקא האחרים, המקבלים את צו ההמון, עושים זאת מטעמים אגואיסטיים. אך דומני שנוכל למצוא מילה לכך – אם לא אגואיזם, לפחות אגוצנטריות. רורק הוא אדם אגוצנטרי לחלוטין, גם אם הדבר נעשה בשם היצירתיות שלו. ראנד מוצאת בזה חיוב, ואילו אני מוצא בכך הרבה שלילה. כי כמו שאמר אחד המשוררים – שום אדם איננו אי. כל אחד מושפע בצורה זו או אחרת מהחברה, וההשפעה הזו היא דבר מבורך. כמובן שלא צריך להיסחף ולאבד עצמיות, וכן כמובן שליוצר טוב צריך להיות ובדרך כלל יש אני חזק, הגורם לסגנונו הייחודי, אבל אין לבטל כליל את ההפריה ההדדית עם החברה, כך לטעמי.

ובאמת, גיבור ספרה של ראנד הוא בעייתי מבחינות מוסריות רבות. די אם נזכור שהוא מבצע אקט מיני שהוא בעצם אקט של אונס, ושכל מערכת היחסים שלו עם הדמות הנשית היא מערכת יחסים עם קווים סאדו-מאזוכיסטיים בולטים. הזה האידיאל האנושי שלך? זו דמות החיקוי? וכן באופן כללי הוא ממעט לדבר, שלא לדבר על להביע רגש, ובכלל יוצר דמות של אנטיפת לא קטן. כאמור, כל הדברים האלה ביססו את דעתי השלילית על האידיאולוגיה של ראנד.

 

ובכל זאת, יש לי דבר אחד לומר, שנראה כעולה בקנה אחד עם המסר של הספר, ואפשר שהוא יהיה תרומתי לניתוח הסיפור:

אמרנו שרורק יצא נגד הקונוונציות האדריכליות בנות זמנו, שכללו חיקוי סגנון רומי ורנסנסי. הסגנון המחקה הזה הוא עובדה קיימת בארה"ב, במיוחד בארה"ב. חישבו למשל על הבית הלבן, על שורת עמודי החזית שלו – זה חיקוי ברור של העמודים הרומים. וכסגנון הזה מעוצבים כל בנייני הממשל החשובים בארה"ב.

עתה, שמעתי ממבקר הקולנוע דורון פישלר, כי כל ההעתקה הזו בטעות יסודה. ראשוני המעתיקים היו אנשי הרנסנס, אך הם טעו. טעותם היא בכך שבתקופה הרומית כל הפסלים והעמודים לא היו לבנים, כפי שמחקים אותם, אלא צבעוניים ביותר. באמת, למה שנחשוב שתרבות צבעונית כזו תהיה כה דלה במבע, במיוחד שהושקעה כל-כך הרבה אנרגיה יצירתית ביצירת הפסלים והעמודים האלה? אין זאת אלא שהגשם במהלך השנים גרם לצבע לדהות. ובאמת, בימינו הצליחו לשחזר את הצבעים המקוריים על-ידי מציאת פיגמנטים שנשארו בפסלים ובעמודים, והם ססגוניים מאוד!

נחזור אם כך לנמשל – מי שחיקה את הפסלים ועשה אותם לבנים חשב שהוא משחזר את גדולתה של תקופת קדומים, אך בעצם יצר דבר חדש, דבר שהקדמונים לא היו מעלים בדעתם. מעט הגיון בריא ויצירתיות חופשית היו מונעים את המבוכה הזו. חישבו שוב על הבית הלבן – הוא צריך להיות הבית הצבעוני! בדבר זה נראה שראנד קלעה בול למטרה. יש אם כן הרבה מקום למקוריות אישית ולאי-הליכה אוטומטית אחרי מסורת קיימת חסרת מובן ופשר. ועדיין, אני חושב, שראנד הלכה באופן מוגזם בכיוון זה, ושאין המסקנה המתבקשת צריכה להיות אגוצנטריות מוחלטת ועקשנות בכל מצב.

 

לסיום, מילה על אופן קריאתי. שלא כהרגלי, קראתי את הספר במשך כחודש וחצי, כשעה בכל יום (זה כמו לצפות בסדרה בהמשכים בטלוויזיה, זה די נחמד ואולי אאמץ את השיטה בספרים נוספים). עשיתי זאת גם בגלל אורכו של הספר – כ-600 עמודים, הכתובים בפונט קטן מאוד, כך שזה בעצם כמו 1000 עמודים, אך גם, יש להודות, כי כנראה הספר לא ריתק אותי במידה מספקת. ספר מעניין באמת היה נגמע בנשימה אחת.

ובכל זאת, מדובר בספר טוב מאוד, שאני יכול להבין איך כל-כך הרבה אנשים אהבו אותו והושפעו ממנו. ראנד מצליחה להעביר את המסר שלה, האידיאולוגיה שלה בעצם, בצורה סיפורית טובה ובנויה לתלפיות. כשמסיימים את הספר מבינים – ומרגישים – טוב מאוד מה היא ניסתה לומר, וזאת בין אם מסכימים איתה ובין אם לאו.

 

 

[1] כאן: http://www.aynrand.org.il/#!aynrandarticls/cxtr

כמעין המתגבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s