כמה מחשבות על קריאה וספרים/ מעין וידוי

כמה מחשבות על קריאה וספרים. מעין וידוי. [אני מתלבט האם להעלות את זה, כן, לא, כן, לא, יאללה נעלה וזהו. ותסלחו לי מראש].

בימים האחרונים נזכרתי בכמה ספרי עבר שקראתי. זה התחיל עם קונדרה, בעקבות ספרו החדש, המשיך עם "שער לשירה הצעירה", בעקבות ספר דומה של מנחם בן, והסתיים בינתיים עם אזכור של קריאת קלסיקות. את הספרים האלה קראתי בימי נעוריי והם עשו עליי רושם רב. להם אפשר להוסיף את "החיים כמשל" של פנחס שדה, את "כה אמר זרטוסטרה" של ניטשה ועוד כמה. מאז קראתי אלפי ספרים, אבל אף אחד מהם לא עשה עליי רושם רב כמו ספרי נעוריי.

אז מה קורה פה? טוב, זה ברור. ככל שמתבגרים צוברים יותר ידיעות ופחות נוטים להתרשם. אבל השאלה היותר מעניינת היא, אם כך, למה בכלל לקרוא, או למה לקרוא כה הרבה?

וזו הנקודה שאני רוצה להעלות פה. אני קורא המון, כ-10 עד 12 ספרים בחודש, בערך שלושה בשבוע, ובעיקר ספרי עיון, אך מתוך ה-10 אני מוצא שבדרך כלל רק אחד טוב באמת. השאר פושרים או חסרי טעם. אך גם הספרים הטובים באמת הם לא כאלה שיוכלו לשנות לי את החיים, מקסימום להנות אותי ולהוסיף לי ידיעות.

נראה, איזה ספרים יש? יש ספרים אקדמיים, שהם מחקרים האמורים להוסיף דעת במובהק. אך לרובם כותרות כמו: "מנהגי חבישת הכובעים בחצרות החסידים בגליציה במאה ה-18". תודו שאפשר לחיות טוב מאוד גם בלי לדעת את זה. ויש ספרים אחרים שמיועדים ישירות לשיפור החיים, ספרי הדרכה שונים. אך רובם חוזרים על אותה פורמולה, ואם קראת, נאמר, חמישה כאלה, הבנת את הרעיון. נשארו ספרים בנושאים שונים, פסיכולוגיה, פילוסופיה, ובאמת חשוב ומועיל להכיר אותם, אך גם בהם יש מעט חדש, ואחרי שעברת רמה מסוימת נשאר רק להיכנס לדקויות יותר ויותר קטנות, אך ללא חשיבות יתרה.

ויש ספרות יפה. כאן המניע הוא בעיקר ההנאה. אך גם הסיפורים נוהגים לחזור על עצמם. הוגה אחד אמר שכל הסיפורים הם בעצם וריאציות על שבעה או עשרה סיפורי בסיס. אמנם, עם הנאה קשה להתווכח, אך עדיין זה לא משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו, כלומר מעבר למינימום סביר.

המקום היחיד שבו יש ערך לקריאה מרובה ולהתעמקות הוא במדע, או בכלל בתחום המקצועי.

מה שאני טוען שרדיפת הידע, כלומר רדיפת ידע מוגזמת, היא תשוקה לכל דבר ואין בה ערך מיוחד בפני עצמה. ההפך, עדיף לשלוט בה ולנתב אותה, להיות חזק ממנה. מה שאני אומר פה בעצם הוא שההתמכרות לקריאה, היות "תולעת ספרים", היא ככל התמכרות אחרת, וכך אני מתייחס אליה גם בנוגע לעצמי. ועוד יותר מזה מה שאני טוען הוא, שלספרים יש יכולת מוגבלת מאוד, נדירים הם הספרים החשובים באמת, שבאמת עשו שינוי.

אבל עדיין אני חושב שחשוב לקרוא, אף שבמידה סבירה. זה טוב לשיפור אוצר המילים, להכרת הנפש האנושית ופיתוח המחשבה ועוד. אך יותר מכל אלה, אני חושב שפשוט היכולת לשבת שעה רצופה ולהתעמק בחומר עיוני או סיפורי משנה את האדם, הופכת אותו לאדם טוב יותר, קשוב יותר, רגוע יותר, מבין יותר. ובמיוחד בדורנו בעל בעיות הקשב.

אבל אפשר לעשות זאת בצורה רגילה. לדעתי, ספר אחד בשבוע או בשבועיים זה מספיק. אפילו אחד בחודש או אף בחודשיים זה הספק מספק ביותר. וכמובן, שאם קוראים כמות קטנה יותר של ספרים, עדיף להתמקד בספרים הטובים ביותר. בשביל זה יש את ההמלצות. בחרו לכם ממליץ שאתם סומכים על טעמו ולכו בעקבותיו. או בחרו לכם כמה כאלה. את שאר הזמן הקדישו לבניית חייכם. האמינו לי, בכך תנהגו בתבונה.

[הקטע הזה יכול אולי להרגיז כמה מחבריי אוהבי הספרים, אך מה אעשה וכך אני חושב. ראו בכך וידוי אישי].

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s