"קיצור תולדות האנושות"/ מאת יובל נח הררי

קיצור תולדות האנושות/ ביקורת מאת חגי הופר

את "קיצור תולדות האנושות" מאת פרופ' יובל נח הררי (כז"ב דביר, 2013) קראתי סמוך לצאתו, בשנת 2011, לפני כחמש שנים. מאז הספקתי (השנה) לראות את הקורס המצולם עליו מתבסס הספר (הקורס מתשע"א), ועתה חזרתי אל הספר בשנית. עשיתי זאת הן כדי לחדד את הידיעות והן כדי לבדוק האם יש ממש בשלל הביקורות הקטלניות שספר זה גרר.[1] הספר הזה הוא אמנם רב מכר חסר תקדים, הן בשוק הארצי והן בזה העולמי, אך במקומותינו רבים עיקמו את האף מולו. ועוד סיבה הייתה, שנתנה את הדרייב האחרון: השבוע פרסם הררי מאמר ב"הארץ"[2] בו הסביר מדוע נעדרת היהדות מספרו זה כמעט לגמרי. הוא טען כי יש להיות צנועים ולהודות כי השפעתה על האנושות לא גדולה כל-כך, אלא כמולידה של הנצרות, ולאחר מכן האסלאם. גם כאן, מבול של תגובות-נגד קיבל מאמרו.[3] יצאתי לבדוק אם כך את הפרספקטיבה הכוללת.

 

ראשית, כמה מילים על מבנהו של הספר:

הררי מחלק את תולדות האנושות לשלוש מהפכות: הלשונית, החקלאית והמדעית. לכל אחת מאלה מוקדש חלק בספר.

המהפכה הלשונית החלה לפני כ-70 אלף שנה, אז החל האדם מסוג הומו סאפיינס לסגל לעצמו את הלשון. הררי פותח בתיאור שלל סוגי האדם שחיו בצד ההומו סאפיינס, שהמוכרים לנו ביותר מביניהם הם הניאנדרטלים. מינים אלה נכחדו, יש אומרים שבידי ההומו סאפיינסים, שהיו עוינים מינים אחרים של אדם, ויש אומרים שלא הייתה עוינות ויתכן שהיו גם זיווגים של סאפיינסים וניאנדרטלים, כך שדמם של האחרונים עדיין זורם בעולם, במידה קטנה.

בכל אופן, מסיבה כלשהי החלו הסאפיינסים לסגל להם לשון, והדבר הזה גרם לשגשוגם. הררי מציין שלוש תיאוריות לקביעה מהו הערך המכריע של השפה: א. אינפורמציה – יש תנין ליד הנהר. ב. אינפורמציה חברתית, כלומר רכילות. וג. יכולת לתאר דברים שלא קיימים במציאות. התיאוריה השלישית קריטית למסר מרכזי העובר בספר לכל אורכו. כי דברים שאינם במציאות הם גם אלים, אך גם אידיאולוגיות ורעיונות כמו "זכויות אדם". גם "חברת פז'ו" היא חברה בעירבון מוגבל ועל כן פיקציה משפטית, אין לה קיום ממשי. הררי מאריך במקומות רבים על הרעיונות "הדמיוניים" האלה, שנראית לנו לפעמים מובנים מאליהם, אך בעצם כל קיומם הוא אינטר-סובייקטיבי, כלומר הם קיימים בתודעות האנשים ובין התודעות.

 

המהפכה החקלאית התרחשה בערך לפני 10000 שנה, עת האדם החל לביית מינים של גידולים, כגון חיטה, תירס, אורז, תפוחי אדמה וכו', ומינים של בהמות, כגון עיזים וכבשים. הררי טוען כי השינוי הזה בעצם לא היטיב עם האדם כאינדיבידואל, כי תזונה מזן אחד היא לקויה, אבל הוא איפשר קיום של יותר אנשים, גם אם במצב יותר גרוע. ויותר מכך, מרגע שהחל התהליך כבר אי אפשר היה לחזור אחורה, בדיוק כפי שאי אפשר להיפטר מהסלולאריים גם אם הם לעיתים מקשים על חיינו, למשל כי בגללם אנו זמינים כל העת לעבודה.

איך הכול התחיל לוט בערפל, אך הררי מציג דוגמא אחת מאירת עיניים. בגובקלי טפה שבתורכיה נמצא מקדש עתיק ומונומנטלי המתוארך ללפני 10000 שנה. נדרש איחוד כוחות גדול על מנת לבנות כזה מבנה מרשים. אך לפי הידוע בתקופה זו חיו בחברות קטנות. והנה, במקביל, בדקו היכן מצוי זן החיטה העתיק ביותר, כזה שהיה בשימוש לפני אלפי שנה, ומצאו מקום כ-30 ק"מ ממקום המקדש האמור. הספקולציות פה הן, אם כך, רבות. יתכן כי לשם תפעול המקדש זרעו שדות חיטה באזור, וזה אומר שהצורך הראשוני לסיפוק המסיבי של המזון הוא בכלל דתי-פולחני. אך זו, כאמור, רק השערה.

 

המהפכה המדעית החלה בערך בשנת 1500 ושינתה את פני העולם. אם עד אז האדם חי בתחושה שכל הידע מצוי אצל החכמים, בדרך כלל הכמרים, הרי שעתה נוכח לדעת שיש ידע חסר ושאפשר לגלותו. דוגמא נאה לכך היא מפות, שהחלו להיות מצוירות עם אזורים חסרים. הררי מתאר בפירוט את גילוי וכיבוש אמריקה ואת העוול הגדול שנעשה שם לאוכלוסייה הילידית, ש-90 אחוזים ממנה הושמד. ובמאות הבאות תחול אף המהפכה התעשייתית, שתצליח להפיק אנרגיה ממקורות שלא שיערום עד כה וכך תוביל להמצאות חשובות כגון המנוע והרכבת. בעקבות הרכבת גם נקבע זמן אחיד בבריטניה, לפי שעון גריניץ', דבר שלא היה קיים קודם לכן, ובהמשך הקיף את כל העולם.

פרק אחד מוקדש כאן ל"דת הקפיטליסטית", המעודדת צמיחה ובנויה על עקרון האשראי והקרדיטביליות. אם בעבר העושר הושקע במשתאות ובבזבוזים, עתה הוא מושקע שוב בייצור ובתעשייה ומגדיל את ההון. עובדה זו היא חשובה להתפתחות הכללית, המצריכה הון רב.

 

חוץ משלוש המהפכות האלה לספר עוד חלק העוסק בעניינים שונים ונקרא "עולם אחד, תרבות אחת". כאן הררי מדבר, למשל, על המצאת הכסף והמטבע, שאיחד את העולם מבחינה פיננסית. ועוד פרק על הדתות – למן הדתות האנימיסטיות הקדומות, דרך הפוליתיאיזם, ועד המונותיאיזם, כשהיהדות משמשת כאן רק כ"מונותיאיזם ביניים", כי היא עדיין לאומית. הדתות שאחריה, הנצרות והאסלאם, כבר מתיימרות להקיף את העולם. אך הן אינן סוף פסוק, כי לאחריהן באות "דתות" מודרניות", כגון ההומניזם, המאמין באדם. אליו משייך הררי הן את תנועות "זכויות האדם", והן את הנאציזם, שגם הוא הילל את האדם, במיוחד זה מהגזע הארי, ונסמך על אבולוציוניזם חברתי.

בין כך ובין כך, הררי מזהה כיוון היסטורי ברור של איחוד כוחות והפיכה לעולם אחד. ניכר שזו מגמה שהוא גם מעודד. כחלק ממנה הוא מונה גם את הקמת האימפריות ההיסטוריות, למשל, שהיום דעכו, אך היום יש את האיחוד האירופאי והאו"ם.

 

הררי מסיים את ספרו בחזון עתידי על הנדסה גנטית והנדסת סייבורגים, שנראה שטורפת את כל הקלפים, לא רק מבחינה היסטורית, אלא אף ביולוגית. אך זאת הוא פירט ביתר פירוט בספרו השני, "ההיסטוריה של המחר", שסקרתי בנפרד.[4]

אציין רק, כי אני נתתי דגימה קטנה מכל חלק, שבשום פנים לא מתקרבת למצה את הכול.

 

אם כך, מה היה לנו כאן? דיון אינטליגנטי, או אף סופר-אינטליגנטי, בתולדות העולם. הידע שהררי מפגין פשוט מפעים. שני החלקים הראשונים – על המהפכה הלשונית וזו החקלאית – הם בעלי חשיבות מיוחדת, כי לא הרבה כותבים עליהם, למיטב ידיעתי. אני זוכר שבקריאתי הראשונה קצת הופתעתי שהררי מקדיש כל-כך הרבה מקום לאירועים שברגיל נחשבים "פרה-היסטוריים" (מונח שהררי לא מקבל) ולא היסטוריים, אך גם למדתי לא מעט. שני החלקים הנותרים טובים אף הם, אף שצריך להודות שבהם יש הרבה מטא-היסטוריה, הרהורים על ההיסטוריה מלמעלה, ופחות את ההיסטוריה עצמה. למשל, את המהפכה הצרפתית וזו הסובייטית לא נמצא כאן בפירוט ראוי, אלא כתנועות הנסקרות מלמעלה ובגדול. זה אמנם ספר כללי, אך בספרים כלליים אחרים כן מצאתי פירוט כזה.

וזה, אם כך, לטוב ולרע, אופיו של ספרו של הררי – יש כאן הרבה מטא-היסטוריה, כאמור, ניסיון לזהות תהליכים גדולים ומגמות כלליות. מלבד בהיסטוריה עצמה הררי עוסק בשלל נושאים – תיאולוגיה, הבדלים בין המינים, פוסטמודרניזם, אימפריאליזם, חקר האושר, ובעצם מה לא. ניתן לשאול מה רמת בקיאותו בכל אחד מהנושאים האלה, אף כי בעיניי הוא מספק דיון אינטליגנטי ומספק בהחלט, כמבוא לכל אחד מהנושאים האמורים. אוסיף ואומר, כי אולי היה מיטיב לעשות אם היה מוסיף עוד הערות שוליים, וכך חלק מהאש שהופנתה אליו היה מפנה הלאה למקום הראוי.

זה הרושם שלי מספרו, ויש בו ביקורת מסוימת, אך בכיוון שונה לגמרי מזו שהופנתה אליו על ידי אחרים. אותה אין אני מקבל. לדעתי דיונו של הררי הוא הוגן לגמרי, ואם למישהו קשה לקבל את דבריו כנראה קשה לו לקבל את העובדות המוצגות לפניו. לא שאין פה ושם הטיה אידיאולוגית. יש הטפה מובלעת לצמחונות ואף לבודהיזם – שתי אידיאולוגיות שהררי מחזיק בהן בעצמו, אך בעיניי הדבר לגיטימי, והוא אף לא נעשה באופן גס.

בעניין היהדות, מקובלת עליי טענתו של הררי שבמסגרת כה רחבה לא מצא הצדקה מספיקה להצגה מורחבת שלה, וההתקפות נגדו נראות לי כמשהו מאוד פרובינציאלי. ובכל זאת, מצאתי בספר שתי נקודות המחטיאות את המטרה, לדעתי. האחת, שהררי אומר שהאימפריות הגדולות היו בדרך כלל סובלניות כלפי מיעוטים ואמונותיהם. כאן הייתי מצפה להזכיר אחד, את אנטיוכוס, המוכר לנו מחג החנוכה. שם לא הייתה סובלנות דתית. אולי זה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ובכל אופן מן הראוי היה להתייחס לזאת, לדעתי. והשנייה, הררי אומר שרוב הלאומים הקיימים היום הם חדשים, וכולל בהם את הפלסטינאים והיהודים/ישראלים. לפלסטינים נניח כרגע, אבל היהודים הם בכל זאת עם ולאום עתיק, ששנים מלמלו "ותחזינה עינינו לשובך לציון ברחמים". אז נכון שהררי כותב שהלאומים החדשים נוצרו מזהויות קודמות, אך עדיין נקודה זו יכולה לצרום. היה עובר חלק הרבה יותר אם הררי היה אומר שהתנועה הציונית היא חלק מאתוס לאומיות ששטף את העולם כולו.

ובכל זאת, גם בשתי נקודות אלה לא מצאתי חריגה בלתי-נסלחת מהדבר הנכון והראוי לאומרו, והן אינן חורגות מאי הסכמות נקודתיות שכל ספר עשוי לעורר. קשה לי אם כך להבין על מה כל המהומה ואני נותר רק עם הערכה עמוקה לספרו של הררי. אם כבר, דווקא בספרו השני בולטת יותר עמדתו המטריאליסטית הרואה אדם וחיה כאחד, עמדה שאיני שותף לה, אך הררי טוען אותה שם במפורש וזו בהחלט זכותו.

 

לסיכום, ספר מצוין! ובעיניי ספר חובה לכל אדם חושב.

 

[1] של נדב שנרב:

file:///C:/Users/%D7%97%D7%92%D7%99/Pictures/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D2/Anti-Harari5.pdf

של תומר פרסיקו:

https://tomerpersico.com/2012/11/26/harari_brief_history/

בלוג שלם נגד הספר:

https://kizurblog.wordpress.com/

[2] כאן: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.3013086

[3] למשל כאן: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.3019626

[4] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/33362

קיצור תולדות האנושות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s