"אמונה ואדם לנוכח השואה"/ מאת תמיר גרנות

אמונה ואדם לנוכח השואה/ ביקורת מאת חגי הופר

"אמונה ואדם לנוכח השואה" מאת הרב ד"ר תמיר גרנות (תבונות, 2013) הוא ספר המחולק לשני כרכים – הגות (621 עמ') ומסע (האישי וקצר יותר, שאותו לא אפרט כאן). בגדול, הוא מנסה לענות על השאלה, איפה אלוהים היה בשואה? שאלת התיאודיצאה הידועה בהקשר ספציפי – כיצד ניתן להצדיק את האל שאפשר זוועות כאלה לעמו הנבחר, וכיצד ניתן לעבדו לאחר מכן? זו שאלה מעניינת, ועל אף ששמעתי כמה תשובות לה – שאף אחת מהן לא באמת סיפקה אותי – כשראיתי את הספר בשבוע הספר על הדוכן החלטתי להקדיש לו את הזמן הראוי.

והנה, למרות אינסוף מילותיו, הספר מעניק שתי תשובות בסיסיות מהותיות (וכמה נספחות להן), שתי תשובות השונות זו מזו מן הקצה אל הקצה. האחת, של היהדות החרדית, והשנייה של זו הדתית לאומית.

היהדות החרדית גורסת, בדרך כלל, כי לכל דבר יש סיבה מאת ה', וכן גם לשואה – זה היה עונש על חטאים. ומה היה החטא הנורא? התשובות נעות למן הכפירה וההתבוללות ועד הציונות. ועל אף שהרבה מקדושי השואה לא היו נגועים בקלקלות אלו, הם נספו בעוון הדור.

מבין ההוגים שגרנות מציג יצא לי לקרוא שניים – "אתחלתא דגאולה" של הרב וסרמן, המצליף בציונות, ו"ויואל משה" של הרבי מסאטמר, המצליף בציונות אף הוא. ספרו של הרבי מסאטמר מסתמך בעיקר על מדרש "שלוש השבועות", ואכן בהקשר שלנו מופיעים בו דברים מחרידים, הנראים כמתאימים מאוד למצב המתואר:

 

המקור הוא בגמרא (מסכת כתובות קיא, א) האומרת: "לכדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר: ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי …לכדרבי לוי דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא (שלושה) – הני דאמרן (אותם שאמרנו), אינך (האחרים) – שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים. "בצבאות או באילות השדה" – אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב, ואם לאו – אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה".[1]

 

"אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה" – האין זה בדיוק מה שקרה בשואה, וזאת, אחרי ש"עלו בחומה"? אכן, יש כאן נקודה מטרידה מאוד, ואף שאיני סבור שזו האמת.

כנגד גישה זו יצא בתוקף הפרופ' דוד הלבני, כמובא בספר, וראו ביקורתי על ספרו "שבירת הלוחות".[2]

לעומת זאת, גישה שנייה, שניתן לשייכה לציונות הדתית, סוברת אחרת. תשובתה הבסיסית היא – איננו יודעים! נסתרות דרכיו של האל ולא לכל שאלה אפשר למצוא תשובה. אך האם זה אומר שהוא אינו קיים? האם זה אומר שהברית הופרה? לא ולא! אלא שקצרה דעתנו.

יש תורה שלמה של רבי נחמן מברסלב אודות "החלל הפנוי". זהו חלל ריק שממנו נובעות כל שאלות הכפירה. בגדול, הוא אומר, אין טעם לענות על כל שאלה אלא יש לדלג מעל חלל זה. זו אולי נשמעת התחמקות, אך גם יש הרבה תבונה של פשטות בתשובה זו. גרנות מרחיב את הדיבור על רעיון זה.

נספחת של תשובה זו היא תשובה שנייה, האומרת כי אלוהים הסתיר פניו מעמו בזמן השואה, וכי "הסתר פניו" זה נחזה מראש בתורה ועל כן אין לתמוה עליו. וכך כתוב במקום אחד מני רבים:

דברים לא18: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים".[3]

פיתוח של גישה זו אומר, כי כל דרכיו של ה' הם בהסתר פנים.

 

זה מזכיר לי רעיון ששמעתי פעם על אחרית הימים שאומר, כי אחרית הימים תהיה כמו בסיפור יוסף ואחיו. בסיפור יוסף האחים לא הבינו את כל המאורעות המוזרים שפקדו אותם, עד שלבסוף כל השאלות הותרו באחת, כשיוסף אמר: "אני יוסף!". כך באחרית הימים, כשיבוא המשיח, פתאום נבין את כל המאורעות המוזרים שפקדו את עם ישראל ואת העולם, ואף נצדיקם.

ואולם, אני חייב לומר, כי אם אני חושב על תסריט שיכול להתאים לרעיון זה, עולה בדעתי דבר אחד: שיבוא ישו הנוצרי ויאמר: "אני המשיח!". גם אותו שנאו והשליכו לבור, וגם כאן העניין נפתר כביכול בשתי מילים של הזדהות. אבל האומנם העניין נפתר? גם אם תסריט זה יתממש, אני לא חושב שהוא יפתור את שאלת הצדקת השואה. ואולי, ימים יגידו.

 

רעיון נוסף מופיע בהמשך הספר בתשובה של הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" לשואל, שהעלה את הניצחון "הניסי" בקרב אל עלמין, סמוך לארץ ישראל, בימי מלחמת העולם השנייה, ניצחון שאלמלא הוא היישוב היהודי בארץ היה נספה גם הוא. אם כך, אומר השואל, זה סימן שאלוהים חפץ ביישוב הארץ ורצה לסיים את הגלות! הרב דסלר נוזף בן על שהוא יוצא נגד דבריהם של גדולי ישראל, שאינם יכולים לטעות. אך גם גדולי ישראל אלה יכולים לטעות וטעו, ואין זה המקום לפרט.

 

רעיון נוסף מופיע בספר בהמשך, מאת הרצי"ה קוק, בן הראי"ה קוק, שסבר שהשואה יכולה להיראות בפרספקטיבה היסטורית בהקשר של הקמת מדינת ישראל. זהו מעין "ניתוח" אלוהי, שנועד להוציא את רעיון הגלות מישראל. אך לשם כך יש להגביה ראות ולבחון את הדברים מתוך עמדה בוגרת, ושהרי "לא מחשבותיי מחשבותיכם". הרב עמיטל, מי שעמד בראש תנועת מימד ומוזכר קודם בספר, שלל עמדה זו – השואה לא באה בגלל עונש, והיא גם לא באה בסיבת הקמת המדינה, שאינה מצדיקה אותה. הוגים אחרים, כרב סולובצ'יק, ראו רק "זיקה חלשה" בין שתי התופעות. והרבי מלובביץ גם השתמש בדימוי הניתוח, אלא שמטרתו שונה – כנגד ההתבוללות וההתחלנות. אלא שבפרספקטיבה היסטורית ההתחלנות וההתבוללות לא פסו, בעוד מדינת ישראל קמה והיא עובדה מוגמרת, על אף שנשארה גלות גדולה בארה"ב.

 

אוסיף, כי תשובה נוספת נותן הרמב"ם במורה הנבוכים. הוא אומר כי יש שלושה סוגי רעות, והאחרונה היא רעה הבאה על האדם מעם עצמו, ואומר כי רוב הרעה בעולם היא מסוג זה. כנגדה רק האדם עצמו יכול לצאת, כי אחרת תישלל זכות הבחירה. ברוח הרמב"ם הכללית ענה גם הפרופ' ישעיהו ליבוביץ, שעלינו לקיים מצוות ללא שיקול של שכר ועונש, אלא לשמה, ומתוך הכרעה פנימית.

 

אציין, כי בדיוק קראתי אצל יובל נח הררי התייחסות לנושא, בספרו "קיצור תולדות האנושות". הוא אומר, כי שאלת הרע בעולם היא קשה לאמונות המונותיאיסטיות וקלה לאמונות הדואליסטיות, הדוגלות באל טוב לצד אל רע, כדוגמת הדת הזורואסטרית. אבל לאלה קשה, מצד שני, להסביר את הסדר בעולם. והררי מוסיף הערה מעניינת, כי אפשר שיפתור את הסבך רעיון של אל אחד רע! אלא שטענה זו אין איש טוען. כמובן שאין איש טוען זאת, אך מנגד טוענים כי אין טובו של אלוהים זהה לטוב כפי שהוא מובן לנו. וגם טענה זו אינה מסבירה את הטוב שבעולם, כלומר גם היא בעייתית, כמובן.

 

ואוכל להוסיף בדרך הומוריסטית, כי איפה אלוהים היה בשואה? הוא ישן! ישן בשמירה! ואם תאמרו כי לאלוהים אין גוף ולא דמות הגוף וכי אין הוא ישן (שכן נאמר – "לא ינום ולא ישן שומר ישראל"), הרי אומר לכם שהדבר סותר פסוק מפורש:

תהלים מד24: "עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח".

ואם תאמרו לי שהפסוק סימבולי, אומר לכם שאף דבריי סימבוליים. עד כאן על דרך ההלצה. או שמא לא?

 

לסיכום, זהו ספר רב מילים ורב רעיונות, שניכר שהושקעה בו עבודה רבה וידע רב מופגן בו, ואולם הוא לא הצליח לחדש לי הרבה בנושא שהוא דן בו (למעט אולי הפרק על הרצי"ה קוק, שהכרתי רק ורסיה אחרת של הסברו), והוא גולש להרבה מחוזות שאינם ממין העניין. סיכום בסיסי של הדעות השונות ניתן למצוא גם במאמר שפרסמתי בעבר בנושא זה (קישור בהערה[4]). ולמותר לציין, תשובה מספקת טרם מצאתי. ובכל זאת, איני מכיר עוד ספר כדוגמת זה המפרט את כל הדעות האחת אחרי השנייה, ומי שיתגבר על הקריאה העמוסה ייצא נשכר.

 

לסיום, בסרט "אלוהים על דוכן הנאשמים", על פי סיפור אמיתי, קבוצת אסירים במחנה ריכוז עורכים משפט לאלוהים על הפרת בריתו עם עמו (שם גם נאמר המשפט, שיכול להתייחס למה שהוא קודם מהררי – [5]"God is not good"). אלוהים יוצא חייב בדין, אך מיד לאחר חתימת הדין אומרים האסירים – הגיע שעת תפילת מעריב! יש בתמונה הזו אמת רבה. כי השאלות הגדולות, איפשהו, תמיד יישארו גדולות מאיתנו, אבל היהדות היא גם, ואולי קודם כל, פרקטיקה. אנשים רגילים אליה, כל חייהם, הגופניים והרוחניים, כרוכים סביבה. ועל כן ממשיכים במסורת הברית, גם אם בסיסה התערער. ולכן, גם לאחר שאלוהים יצא אשם בדין, מתפנים לתפילת מעריב.

 

[1] ראו: http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA

[2] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/13802/critic#internal-28798

[3] את שתי התשובות אפשר לראות בסרטון – הרב לאו וטומי לפיד איפה היה ה' בשואה?:

https://www.youtube.com/watch?v=2YH5GB9T3pk

[4] איפה אלוהים היה בשואה? מספר תשובות. כאן: http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1503_1.html

[5] ראו: https://www.youtube.com/watch?v=IhrKkva2Ow4

אמונה ואדם לנוכח השואה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s