"היצ'קוק/טריפו"

היצ'קוק/טריפו – ביקורת מאת חגי הופר

"היצ'קוק/טריפו" (בבל והאוזן השלישית, 2004) הוא ראיון ארוך שערך הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו עם הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק. הספר נחשב מזמן קלאסיקה בתחום ספרות הקולנוע, אך אני, למרות שלמדתי קולנוע באופן מסודר, התפניתי לקרוא אותו רק עכשיו.

טריפו הוא מבמאי הגל החדש הצרפתי של שנות ה-60 וכתב בתחילת דרכו, יחד עם כמה מחבריו, בכתב עת קולנועי בשם "מחברות הקולנוע" (דומני שכך תורגם השם הצרפתי). בכתב עת זה הם העלו על נס את עבודתו של אלפרד היצ'קוק, שלא נחשב כל-כך על-ידי מבקרי קולנוע אחרים מבני הזמן. הערצתו השתלבה גם בתיאוריית האוטר, שהחלה לתפוש אחיזה, לפיה יש במאים מיוחדים, גאונים, שניתן לחוש את מגע הקסם שלהם בסרטיהם ולזהות אותם מיד.

אז כאן, כעשר שנים מאוחר יותר, טריפו זוכה ב-50 שעות ראיון עם היצ'קוק, והוא דן עמו בכל סרטיו, 54 במספר, שרבים מהם הם יצירות מופת בלתי נשכחות. אזכיר רק את – האיש שידע יותר מדי, שלושים ותשע המדרגות, סוכן חשאי, חבלה, רבקה, בכבלי השכחה, הנודעת, החבל, זרים ברכבת, חלון אחורי, האיש שידע יותר מדי, ורטיגו, מזימות בין לאומיות, פסיכו, הציפורים, מארני, ועוד ועוד. את רוב יצירות המופת שלו גם ראיתי, לפחות פעם אחת.

אך טריפו מתחיל למן ההתחלה, מהיותו של היצ'קוק עוזר במאי, דרך הסרטים האילמים הראשונים, שרובם לא מוכרים על-ידי הקהל בן זמננו, וכך בהדרגה הוא מגיע לסרטים המדברים ולאלו המוכרים יותר. בכל סרט טריפו שואל את היצ'קוק על שיטת עבודתו, על סצנות כאלו או אחרות בתוך הסרט וכן הלאה.

הספר עמוס ידיעות רבות. אם נפנה לצד הטכני, למשל, היצ'קוק מסביר כי באחד מסרטיו המוקדמים שם את התזמורת מאחורי קיר התפאורה, כדי לקבל סאונד טוב יותר. בסרט "החבל", שנראה כמצולם כולו בשוט אחד, אף שבעצם אלו כמה שוטים מחוברים, בשלב מסוים נפתח חלון וצריך לשמוע את צלילי הרחוב. הציעו להיצ'קוק להוסיף את הצלילים בעריכה, אך הוא פסל רעיון זה והניח מיקרופון מחוץ לחלון ושכר ניצבים שיעשו רעש רחוב. גם לקול האמבולנס לא התפשר על קול מוקלט, אלא שכר אמבולנס ממשי ואמר לו להתקרב לבניין בעת הצורך. הדבר מלמד הרבה על שיטת עבודתו ועל דקדקנותו.

או למשל בסרט "הציפורים". לכולם ידוע כי חלק מהציפורים מצוירות. אך בתמונה אחת רואים שחף עט על אחד השחקנים. טריפו שואל והיצ'קוק עונה שבמקרה הזה מדובר בשחף מאולף לעוף אל מעל האדם שמולו, וכי למעשה הוא לא פוגע בשחקן.

או למשל בתסריט. היצ'קוק ידוע כמי שעבד לפי סטורי-בורד מסודר לגמרי, כך שכל מה שנותר לו לעשות זה לצלם את התמונות המופיעות בציורים שלפניו. כאן הוא מוסיף, שבמהלך צילום הסרט הוא כלל לא מביט בתסריט, אלא זוכר את כולו בעל-פה.

וכן הלאה. הספר עמוס בפרטים ופרטי-פרטים על שיטת עבודתו של אחד מגדולי גאוני הקולנוע שאי פעם קמו. לחובב הקולנוע זהו מטמון רב. ולמי שלא, וכן מי שלא ראה את הסרטים – הוא ודאי ימצא פחות עניין בספר מסוג זה.

היצקוק טריפו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s