"אינקוגניטו"/ מאת דיוויד איגלמן

אינקוגניטו/ ביקורת מאת חגי הופר

"אינקוגניטו – החיים הסודיים של המוח" מאת דיוויד איגלמן, יוצר סדרת הטלוויזיה "המוח" (כז"ב 2016) מספק הצצה אל נבכי המוח, ובעיקר מתמקד בצדדים הלא-מודעים שלו. הוא פותח בשלל אשליות אופטיות המאירות את הצד הקוגניטיבי הנסתר של המוח, ואחר כך עובר לשלל דוגמאות התנהגותיות.

 

דוגמא אחת היא ממצא המעלה שיש סבירות רבה יותר ששמות שני בני זוג יתחילו באותה אות. איננו מודעים לכך, אך אנו מחפשים את הדומה לנו, כך נטען. העליתי במחשבתי את כל הזוגות שאני מכיר, מהמשפחה ומחברים, ולא מצאתי אף זוג ששמותיהם מתחילים באותה אות. אך לאחר שסיימתי את המחקר הקטן שלי הזה בכל זאת נזכרתי בזוג אחד כזה שאני מכיר – ההורים שלי…! ובכל זאת, מבחינה סטטיסטית זה בטל בשישים ולא נחשב כתוצאה משמעותית.

עניין דומה אחר אומר, כי בפעמים רבות ישנה חפיפה חלקית בין שם האדם או שם משפחתו ובין מקצועו. האמת, לי כבר מזמן יש תיאוריה מוזרה דומה, לפיה בפעמים רבות שם המשפחה רומז על המקצוע. אני נתקל בכך בפעמים רבות. הנה, אפילו בספר זה עצמו – מי שהפריד בין שתי ה"המיספרות" של המוח הוא הנוירוביולוג רוג'ר ספרי (פ' בסגול, עמ' 148). צירוף מקרים? אולי כן ואולי לא. בכל אופן, אף פעם התיאוריה הזו לא נראתה לי מדעית במיוחד.

 

בהמשך הספר עוסק במידת אחריותנו על מעשינו במקרים שונים.

למשל, ידוע המקרה של השחקן מל גיבסון, שנתפס נוהג בשכרות ואז התחיל לקלל קללות אנטישמיות. במקרה השוטר היה יהודי. אח"כ הוא התנצל ואף הוסיף התנצלות מיוחדת בפני היהודים ואמר שכלל אינו אנטישמי. אבל הדעות היו חלוקות. היה מי שטען שרק מי שיש בו מן האנטישמיות יכול להתבטא כך וכי האלכוהול רק שחרר עכבות וגרם לו לומר "מה שהוא באמת חושב". נכנס יין יצא סוד. הגדיל לעשות מנחה טלוויזיה אחד, ששתה עד רמת האלכוהול בדם שהייתה לגיבסון ואז אמר – אינני מרגיש כל אנטישמיות. מאידך, היו סניגורים, שאמרו שכל אחד יכול לפלוט שטויות בעת שכרות ואין לדונו לחובה. ואף זוג ידידים יהודים של גיבסון הגנו עליו ואמרו שמעולם לא התבטא בצורה אנטישמית.

אז מה האמת? הכותב מציע את הצעתו, לפיה בכל אדם מתקיימים כמה קולות, וכך אף בגיבסון היה צד אנטישמי מסוים וצד אחר שכלל אינו אנטישמי. ברגיל, הצד השני גבר על הצד הראשון, אך בעת שכרותו קרה ההפך. זה ניסיון תירוץ יפה ושווה לשקול אותו.

בהמשך מביא איגלמן דוגמאות חריפות עוד יותר. למשל, אדם שהלך בהליכת-לילה, בעצם בתוך שינה, ורצח את חמותו. לאחר בדיקות קפדניות האדם הזה זוכה, ובצדק. אבל צריך להיזהר, כי זה יכול לשמש תירוץ מצוין לאנשים שרוצים להיפטר מחמותם (ולפי מה שאני מבין יש לא מעט כאלה…).

 

לסיכום, ספר מעניין ורציני, הנסמך על שלל מקורות מדעיים ומציג אותם בצורה אינטליגנטית וקלה לקריאה. יוצאים לא מעט ספרים כאלה בתחום המוח והפסיכולוגיה, והוא ספר די אופייני לסוגו. אני מצאתי בו עניין, אם כי אני חייב לציין כי העניין שמצאתי בו לא היה רב במיוחד. כפי שכתבתי, הרבה ספרים כאלו יצאו והרבה מהם קראתי, הרבה דוגמאות חוזרות על עצמן (למשל, המקרה הבלתי נגמר של פיניאס גייג' – ראו ערך, עמ' 234), וקשה מאוד לחדש. ובכל אופן, כאמור, ספר די טוב בסוגו.

%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%98%d7%95

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s