"בעיית שפינוזה"/ מאת ארווין יאלום

בעיית שפינוזה/ ביקורת מאת חגי הופר

"בעיית שפינוזה" מאת ארווין יאלום (כז"ב דביר, 2012), מי שכתב את רב המכר העולמי "כשניטשה בכה" (שספר זה הולך בדרך שהתווה) הוא ספר שכשמו מנסה להעביר בעיקר את הסיפור של הפילוסוף היהודי הגדול, בן המאה ה-17, ברוך בנדיקטוס שפינוזה.

לפני כשנה-שנתיים ראיתי עיבוד בימתי של סיפור שפינוזה, בהצגה "ירושלים החדשה" של תיאטרון החאן, והוא היה מעולה. ההצגה הצליחה הן להעביר את הסיפור האנושי והן ליצור ייצוג הולם של ההגות, על-ידי כך ששחזרה בעיקר את משפטו, כלומר שימוע הדברים לפני נידויו של שפינוזה מהקהילה היהודית, בעקבות דברי הכפירה שהשמיע. גם ספר זה הולך בדרך דומה, ומציג את סיפורו האישי של שפינוזה בצד מבחר נאה מדבריו הפילוסופיים, המועברים בלשון פשוטה ומובנת.

 

הנה דוגמא להגות כפי שהיא מופיעה בספר:

"נסים מתקיימים רק באמצעות בורותם של אנשים. בזמנים עתיקים כל אירוע שלא היה ניתן להסביר כתופעה טבעית נחשב לנס, וככל שההמונים היו בורים יותר באשר לדרכו של הטבע, כך עלה מספר הנסים" (עמ' 126-127).

 

אני חושב שמי שלא מכיר את הגותו של שפינוזה, זו היא לו הזדמנות מצוינת להתוודע אליה, וזאת בצד סיפור אנושי שמעניין לא פחות.

אך עד כאן תיארתי רק את מחצית הספר. המחצית השנייה מגוללת את סיפורו של אלפרד רוזנברג, שלמרות שמו היהודי (בדרך-כלל) לא היה יהודי כלל ועיקר, אלא היה מראשי המפלגה הנאצית ונחשב כאידיאולוג שלה. הנתון העובדתי הוא שרוזנברג הזה היה אחראי על שדידת ספריית שפינוזה שבהולנד בעת המלחמה, אף שלמרבה הפלא רוב הספרים השדודים לא ניזוקו כלל והוחזרו לספרייה אחרי המלחמה. כאן יאלום ממציא סיפור להסביר זאת, ולפי הסיפור רוזנברג התוודע לשפינוזה בצעירותו כאשר קיבל עונש בעקבות התבטאות אנטישמית לשנן בעל פה את התייחסותו של גתה, המשורר וההוגה הגרמני הגדול, לשפינוזה ביומנו. והנה, מתברר כי גתה העריץ את היהודי שפינוזה, וזו אולי "בעיית שפינוזה" איתה מתמודד רוזנברג, אף כי יתכנו משמעויות אחרות או נוספות לכותרת הספר.

בכל מקרה, סיפורו של רוזנברג מסופר במקביל לזה של שפינוזה, פרק לזה ופרק לזה, באופן המשתקף אף בעיצוב של עטיפת הספר, הכוללת את שני האישים האלה בפסים משתלבים. בחלק של רוזנברג גם מתוארת ומפורטת לא מעט מהפילוסופיה של שפינוזה, ובעיקר מהספרים "מאמר תיאולוגי מדיני" ו"המידות".

 

אני נהניתי מהקריאה בספר וסיימתי אותו תוך זמן קצר יחסית. עם זאת, בצד פרקים מעניינים ישנם גם פרקים תפלים במקצת. גם בהם הקריאה זורמת, אבל העניין בהם לא רב. אני אהבתי את קטעי ההגות ורציתי לראות כיצד הם מועברים, לכן בכל מקרה לא הייתי עוזב את הספר, אך מי שפחות מתעניין בנושא אולי הספר פחות ידבר אליו, אם כי, כאמור, גם סיפור הרקע מעניין. באופן כללי, ולמרות ההסתייגות המסוימת, אני אהבתי את הספר וממליץ עליו, בעיקר לכל מי שלא נרתע מהגות.

 

לבסוף, ראיתי שליאלום יש ספר נוסף בשם "הריפוי של שופנהאואר", בכוונתי לקרוא אותו.

%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s