"אורות התורה"/ מבואר בידי חגי לונדין

אורות התורה/ ביקורת מאת חגי הופר

הרב חגי לונדין ממשיך בשורת ביאוריו העממיים לכתבי הרב קוק, והפעם הוציא ביאור לספר "אורות התורה" (ידיעות, 2016). כרגיל, הפירוש קולח, והוא עוזר להבין אי-אלו כתובים מוקשים או רעיונות מורכבים בדברי הרב קוק. הפעם, להערכתי, הטקסט עצמו די קומוניקטיבי כשלעצמו, ועדיין טוב שיש את הפירוש הקל למתקשים.

 

הנושא של החיבור "אורות התורה" הוא כשמו, ערך לימוד התורה. בכל הדורות הללו לימוד זה, וכך עושה גם הרב קוק. כן הוא מדבר על המכשולים היכולים לעמוד בפני הרוצה ללמוד, וטוען כי אדם בריא נמשך מעצמו ללימוד זה. איני בטוח שזה נכון בכל המקרים. כך גם הוא חוזר על דעתו בדבר היות האדם טוב מטבעו ונשמתו חצובה מגנזי עליונים. על הדרך הוא דן בעניינים נוספים, כגון לימוד קבלה. ברגיל אומרים שיכול ללמוד אותה רק מי ש"מלא כרסו בש"ס ופוסקים", אבל לפי הרב קוק כל מי שלבו חפץ יכול לגשת ללימודה, שהרי "אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ". הכול מובא בלשונו הפיוטית והנאדרת כהרגלו.

 

הנה דוגמא לדרשה קצרה ויפה המופיעה בפרק ח' סעיף א':

""נעשה ונשמע". הקדמת "נעשה" ל"נשמע" מצינת את הוקרת התורה מצד סגולתה האלהית, יותר על מה שראוי להוקירה מצד צורך התועלת המעשית שיש בלמודה. כי כיון שכבר נאמר "נעשה" הרי הקישור אל ערך הלמוד המעשי הוא כבר בכלל, ו"נשמע" מציין את הקישור אל ערך הלמוד הסגולי".

 

זו דרשה יפה ויסודית. ובכל זאת אודה כי רוב הספר לא הביא אותי לרמת התפעמות גדולה, ונאמרים בו דברים די סטנדרטיים ומקובלים, לפי התרשמותי.

 

בנספחים מצורפות אגרת של הרב וכן נשיאת דברים בציבור שלו, בה הוא מתווה מתכונת לחיבורים חדשים הנחוצים בארץ ישראל, כמו סיכום ההלכה והתלמודים. אחד הרעיונות שלו הוא סיכום נושאים אלפביתי של התלמוד, ודומני שאת הכפפה הזו הרימו, וכוונתי לאנציקלופדיה התלמודית הענקית שהולכת ונכתבת.

 

לסיכום, הזדמנות פז לקרוא את הגותו של אחד הרבנים המשפיעים ביותר עד ימינו אלה בלשון קלה ונוחה.

אעיר רק כי הטקסט של הספר הנוכחי תופס כ-35 עמודים בלבד בהוצאה המקורית והלא מפורשת של הספר, בהוצאת מוסד הרב, אך זה כנראה מחיר הנוחות.

%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94