"קיצור תולדות יהוה"/ מאת יגאל בן-נון

קיצור תולדות יהוה/ ביקורת מאת חגי הופר

"קיצור תולדות יהוה" מאת ד"ר יגאל בן-נון (רסלינג, 2016) עניין אותי מהרגע הראשון, כבר משמו, ואח"כ כששמעתי במה הוא עוסק ובחידושים שהוא מציע, כפי שמפורט בגב הספר.[1] כשקראתי בספר התלהבותי המשיכה בכל הפרק הראשון, הארוך ביותר בספר, אבל אח"כ צנחה לה.

 

לבן-נון יש כמה חידושים קטנים וגדולים.

הוא מתחיל את ספרו במקום מרכזי שהוא נותן למהפכה של יאשיהו, כמקובל בחקר המקרא, וכאן הוא נותן מקבילה יפה לרעיון שספר התורה לא "נמצא" בימי יאשיהו, אלא נכתב אז. מתברר שיש סיפור דומה מימי מלך מצרים שא בא כא (702-716), שטען שמצא מגילת פפירוס אכולת תולעים, אך בעצם דעת החוקרים היא שהוא כתב אותה (ראו עמ' 30).

בהמשך הוא טוען טענה מרכזית בדבר "הממלכה המאוחדת" בימי שאול, דוד ושלמה. ראשית, נמצאו כתובות המזכירות את "בית דוד", לכן אין לפקפק בקיומה, אך היא הייתה קטנה מהמתואר, ו"ממלכה מאוחדת" מעולם לא הייתה (ראו עמ' 78). הנקודה המעניינת שמעלה בן-נון היא, שסיפורי דוד ושלמה, ספר שמואל וראשית מלכים, הם נרחבים ומפורטים באופן בולט ביחס למלכים שבאו אחריהם. מה יכולה להיות הסיבה לכך? הסיבה פשוטה – כאן מדובר בחומר אגדי, הנטול מגבלות כתיבה, לעומת כרוניקות המלכים, המתבססות על נתוני-אמת (ראו סיכום הטענה בעמ' 91). אני חושב שזו טענה חזקה ומשכנעת מאוד.

דבר דומה הוא אומר בהמשך על סיפורי יציאת מצרים, שלא אמינים אף בגלל עודף הניסים בהם (אך אלה יכולים לעטר גרעין היסטורי אמין, אוסיף), אף שהוא טוען גם שהייתה קבוצת לויים שכן יצאה ממצרים – טענה שקראתי גם אצל ישראל קנוהל בספרו "מאין באנו".

וטענה נוספת שטוען בן-נון היא, כי שושלת בית דוד לא הייתה רציפה. הוא מביא כהוכחה מספר מלכים שנרצחו בממלכת ישראל ובממלכת יהודה, וטוען שלא סביר שהשושלת נשארה רציפה לאחר תהפוכות אלה. בממלכת ישראל, על כל פנים, הייתה במקרים אלה החלפת משמרות. אך כאן אני חושב שטענתו חלשה וספקולטיבית מדי.

 

מבין הטענות הקטנות יותר אפשר למנות את אלה:

בקשר לביטוי "נעשה ונשמע" הוא אומר: "סדר הפעלים הוא צורה ספרותית לפיה פותחים בדבר העיקרי ואחריו משמיעים את הדבר המשני" (עמ' 32). למשל, כך גם נאמר "ולינו ורחצו רגליכם" (בראשית יט, ב) ועוד.

בקשר לירמיהו הוא מביא שתי נבואות שלו שלא התגשמו (ראו עמ' 56), אך זה כמדומני דבר מוכר.

בקשר לנקבת השילוח הוא שואל, מדוע היא נמצאת במקום שאי אפשר לראותה, בתוך הנקבה, ולא מוזכר בה המלך? שאלות טובות. והתשובה – כנראה הנקבה נחפרה בימי יאשיהו ואז נכתבה כתובת והושמה במקום מרכזי, אך לאחר ימיו, כשהתנערו מהרפורמה שהשליט, העתיקו את הכתובת ללא ציון שמו ושמו אותה במקום מוצנע [תיקון טעות: בן נון טוען שהכתובת מימי מנשה ולא יאשיהו]. כמה ימים קודם צפיתי בסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו", על תולדות ארץ ישראל, בפרק המדבר בנקבה, ושאלתי את עצמי בדיוק את השאלה הזו, והנה בן-נון ענה לי תשובה לא רעה בכלל.

 

לכן אוכל כבר לומר באופן כללי, כי חוזקו של בן-נון הוא בשאלת השאלות הנוקבות ובראייה הכוללת והרעננה. הוא טורף את הקלפים ועושה אינטגרציה חדשה לכל הנתונים שבידינו, והתוצאה מרתקת. היא מרתקת גם אם אין מסכימים לה. שהרי יש להודות – וזו הנקודה החלשה אצל בן-נון – כי בהרבה מקרים המסקנות שהוא מגיע אליהן אינן מבוססות דיין והולכות בדרך ההשערה. כלומר, נקודת החוזק שלו ונקודת החולשה קשורות זו בזו.

את הסגנון החדשני שלו אפשר לזהות כבר מהמבוא. למשל, הוא מבטל חלק נכבד מהמינוח המקובל. למה להשתמש בביטוי "תקופת האבות", למשל, אם כלל לא חושבים שהאבות התקיימו? למה להשתמש בגלות כנקודת ציון בביטויים "טרום גלותי" ו"בתר גלותי", במקום תקופת המלוכה? וכן הלאה. כך גם למחברים הדויטרונומיסטיים הוא קורא המחברים הרפורמיים. צריך להתרגל לזה במהלך הקריאה.

 

עד כאן הפרק הראשון, המכיל כ-100 עמודים מתוך כ-400 של סך הספר. מכאן עיקר הדיון עובר ליהוה. בן-נון טוען, למשל, שמוצאו ממדיין ומאדום, ככתוב "ה' מסיני בא… הופיע מהר פארן וגו'", והוא גם מציע את דרך ההיגוי הנכונה של השם, לדעתו. הוא מזכיר את הכתובות "ליהוה ואשרתו", אך אלה אינן מרשימות אותי במיוחד, שהרי המקרא עצמו מודה שישראל עבדו אלילים לכל אורך הדרך.

ולבסוף – בפרק האחרון, שחוזר להיות מעניין יותר – הוא טוען שפסל ה' הוצב במקדש, על פי ביטויים מאנישים הפזורים במקרא, כמו – "אני בצדק אחזה פניך/ אשבעה בהקיץ תמונתך" (תהילים יז, טו), שכבר התייחסו אליהם חז"ל, ובעיקר הרמב"ם, בצורה אחרת. אפשר לחלוק עליהם, אך צריך לנמק ובעיקר להסביר את מציאותם של פסוקים נוגדי האנשה בתורה, לא רק בספר דברים.

כמו כן, הוא טוען כי המונותיאיזם הצרוף ורעיון האל האוניברסאלי התחילו בתקופה הפרסית, בהשפעה פרסית ישירה (ראו עמ' 373, ולמונותיאיזם יווני ראו עמ' 384), ועל כן ניתן למצוא אותם רק אצל כותבי תקופה זו, ובעיקר אצל ישעיה השני. טענה זו, בגרסה זו או אחרת, אינה חדשה.

עמ' 374-391, כלומר עד הסוף, זהו סיכום ואחרית דבר, מבלי לציין זאת בכותרות מיוחדות. כאן נוספת הטענה כי ביהדות ניתן למנות 5 נקודות ציון משמעותיות, שעיצבו אותה מחדש – כתיבת ספר דברים על-ידי שפן הסופר, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, חתימת התלמוד וכתיבת השולחן הערוך.

 

אני חושב שחלק זה של הספר נופל בהרבה מהחלק הראשון. ראשית, הוא ספקולטיבי בצורה מופרזת ולא מוכיח מספיק את מסקנותיו. ושנית, וזה אולי משמעותי יותר, הוא ארכני ומשעמם וחוזר על אינסוף פרטים ידועים היטב. כאן אציין, כי לבן-נון יש מנהג בספר זה שהוא מבורך בעיניי, והוא להביא את הפסוקים בשלמותם ולא רק את ציונם. אבל כמות הכתובים שהוא מביא היא אינסופית, לצורך ושלא לצורך.

 

אך נמצאו בו גם דברים טובים בחלק הזה. למשל, בן-נון דוחה את תורת התעודות, בעיקר לגבי המקור האלוהיסטי והמקור היהויסטי, וטוען כי הגיעה למבוי סתום ועיכבה את המחקר. תחת זאת הוא מציע מקורות אחרים, על פי מיקום שונה. בהתאם לזאת הוא מוצא, למשל, שלושה או ארבעה מקורות למעמד הר סיני. בראשון כל העם ראו את ה' – "ויחזו את האלוהים". בשני רק משה עלה אל ההר. ובשלישי גם יהושע התלווה אליו. אני חושב שזה מעניין ושווה עיון (אף כי לצערי איני יכול לומר עד כמה האבחנה הזו נסמכת על מחקר קיים, מכיוון שהחומר על כך בעברית לוקה בחסר תהומי – לתשומת לב רבה של החוקרים והמוציאים לאור!).

 

לסיכום, אני ממליץ מאוד לקרוא לפחות את הפרק הראשון, וגם את האחרון. את מה שבא ביניהם– פחות.

לצורך ההמחשה, כשקראתי את החלק הראשון כל הזמן העליתי צילומי דפים לפייסבוק (על אף שמעט מאוד קראו אותם…) – ואת אלה תוכלו לראות בבלוג שלי[2] (למי שקורא ביקורת זו במקומות אחרים), אך בהמשך – חדלתי מכך.[3]  בפרק האחרון שבתי לכך במידת-מה.

 

אך בשורה התחתונה, אם להכריע הכרעה כוללת, למרות הבעיות שהצגתי, אני בהחלט ממליץ מאוד על קריאת הספר, שהוא חדשני, פורץ-דרך ומרתק.

 

הערות

[1] ראו בדף ההוצאה:

http://www.resling.co.il/book.asp?book_id=936

[2] https://hagaibooks.wordpress.com/

[3] להרחבה:

לאה מזור בראיון עם בן נון:

http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_5.html

קיצור תולדות יהוה, הקדמה:

http://mikrarevivim.blogspot.co.il/p/blog-page_16.html

על מציאת ספר התורה:

על "נעשה ונשמע":

על נבואות ירמיה:

על בית דוד:

על ספרי הממלכה המאוחדת:

על נקבת השילוח:

על פסל ה':

על הולדת המונותאיזם:

על מונותאיזם ביוון (קצת מטושטש):