"בין מלחמה לאהבה – המשורר יהודה עמיחי"/ ביקורת

בין מלחמה לאהבה/ ביקורת מאת חגי הופר

"בין מלחמה לאהבה – המשורר יהודה עמיחי" בעריכת רנטה אייכמאייר ואדית ריים (רימונים, 2016) הוא ספר מתורגם מגרמנית המאגד כמה טקסטים הנוגעים לביוגרפיה ולשירה של יהודה עמיחי, מגדולי המשוררים שקמו לנו. אני חושב שזהו ספר מיוחד וראשון מסוגו בהתייחס לעמיחי, ומכאן חשיבותו. עם זאת, המאמרים השונים שונים גם באיכותם, חלקם מרתקים יותר וחלקם פחות.

 

בהקדמה מעין ראיון שערך עימו רוני סומק, וזהו ראיון מקסים. גם אחרית הדבר מקסימה ומרגשת, בה מספר מאיר שלו על התחברותם בערוב ימיו של עמיחי.

בין לבין, הספר פותח במאמר של עמיחי עצמו – "היהדות שלי", שיש בו עניין רב. כמו כן, שיריו הנפלאים פזורים בספר, בתוך מאמרים ובפני עצמם.

 

בחלק הראשון ישנם שני מאמרים, מאת כריסטיאן ליאו ואדית ריים, על שנות ילדותו של עמיחי בגרמניה. המאמרים מפורטים מאוד ובעלי מידע רב, אך הקריאה בהם קצת משעממת. עם זאת, אין ספק שזהו חומר קריאה הכרחי לחוקרי עמיחי ולמי שירצה לכתוב את הביוגרפיה שלו. הספר הזה עצמו הוא מעין ביוגרפיה ראשונית, אך חלקית ומפורדת.

 

בחלק השני, חנה סוקולוב-עמיחי כותבת על ילדותו בפלשתינה. וכמו כן כותבת עליו גלנדה אברמזון. כאן כבר החומר קצת יותר מעניין. למשל, מתברר כי לעמיחי היו קשרים עם שלוש בחורות בשם רות:

רות האנובר – ילדה שהכיר בגרמניה ומופיעה מאוחר יותר בכתביו, כגון ברומן שלו. מאורע טראומטי אחד היה שבירת ידה. בסופו של דבר היא נספתה בשואה.

רות פלק – נערה שהכיר בלימודים, יפהפייה שהכול נשאו עיניים אליה, הם התחברו ולבסוף דרכיהם נפרדו.

רות הרמן – בחורה שהכיר וכבר תכננו להתחתן, ואפילו שינו לשם כך את שם משפחתם לעמיחי (שמו המקורי היה לודוויג פפויפר!), אלא שהיא נסעה לארה"ב והתחתנה עם אחר.

שלוש הנשים האלה מלבד שנקראו שלושתן רות, גם היו שלשתן גרמניות. אך לבסוף הוא נישא לחנה.

 

בחלק השלישי מידע על עמיחי. תמליל של תסכית רדיו אודותיו, שהוא מעניין מאוד. אך עלתה בי השאלה, מדוע אנו צריכים לשאול ממקורות זרים, האם לא נעשו ראיונות מפורטים יותר כאן? אך בכל זאת יש כאן גם תועלת, כי לזר מציגים את עמיחי מראש ועד סוף וכך מתקבלת תמונה שלמה. ועוד כאן דברים מפי כריסטוף מקל.

 

אך הדובדבן שבקצפת מבחינתי הוא החלק "בתי שיר והרהורים כתובים מעזבונו של יהודה עמיחי":

טיוטה מספר 1

בית אוהבים:

בית מלא אורות

חבוי בגן באפלה הגדולה.

אם יהיה לנו מזל

יתמוטט הבית והאור ישוחרר

לכל העולם

 

טיוטה מספר 2

הגעגועים הגדולים ביותר

הם הגעגועים של אדם

אל עצמו כפי שהיה

אלה געגועים שעוברים מן

הפנים החוצה

אל החלל

האין סופי

(עמ' 150).

 

את טיוטה מספר 3 תוכלו לקרוא בספר.

אני חושב שאלה שירים נפלאים, ובכלל שירתו של עמיחי היא נפלאה. גם קטעי הפרוזה והראיונות שבהם שומעים הם קולו הם נהדרים, עבורם במיוחד שווה לעיין בספר זה. אדם צנוע וגדול היה.

 

לסיכום, כפי שכתבתי, זהו ספר עם מספר מאמרים ברמות עניין שונות. חוקרים ודאי ימצאו בו עניין רב, והקהל הרב – בחלקו לפחות. אך בכל מקרה דברי עמיחי עצמו, הן בשירה הן בפרוזה ובראיונות, הם מלאי עניין ומעוררי התפעלות, ולו רק בשבילו שווה לקרוא את הספר.

%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s