"שיחות ברוח"/ מאת יונתן רוזנצוויג

שיחות ברוח/ ביקורת מאת חגי הופר

"שיחות ברוח – גדולי ישראל בשיחה אישית" מאת הרב יונתן רוזנצוויג (ידיעות, 2017) הוא ספר המגולל רצף שיחות בין המחבר ובין אנשים שונים במסורת היהודית, כאשר לא לגמרי ברור באיזו קונסטלאציה התבצעו השיחות האלה, אבל זה גם לא באמת חשוב.

בהקדמה רוזנצוויג כותב: "המחפש ספר אשר בא לבקר את גדולי ישראל – יחפש במקום אחר" (עמ' 14) ובכך משרטט את גבולות הספר. אני מצאתי את ההתבטאות הזו מעניינת. כי מה בסך הכול עשה המחבר? שינה תבנית, מספר עיוני רגיל לספר שיחות – שיכול להתקבל על אנשים רבים יותר. מדוע הוא צריך להתנצל? נראה שאנשים לקו במורך לב. אפילו בעבר הרחוק העזו יותר, למשל רבי יהודה אברבנאל שכתב את הספר "שיחות על אהבה", בו דו-שיח בין דמות גברית לדמות נשית, רחמנא ליצלן, ואף שהדמות הנשית מייצגת את החכמה. לנקודה זו אשוב בסוף דבריי.

 

הספר עצמו מחולק לשני חלקים:

החלק הראשון עוסק באמונה.

המחבר נפגש עם רבי יהודה הלוי, בעל ספר הכוזרי, שטען שעיקר קיום המצוות תלוי בישיבה בארץ ישראל, ומעמת אותו עם דברי הרמב"ן, המאוחר לו, שהקצין עוד יותר ואמר שלמעשה אין חובה לקיים מצוות בחו"ל ומקיימים אותן רק מבחינת "הציבי לך ציונים", כלומר שלא תשכחנה.

אחר-כך הוא נפגש עם הרמב"ם, שטען שהאמונה בה', או ידיעת קיומו, היא חלק מתרי"ג מצוות ואף הראשונה לכולן, כנאמר בעשרת הדיברות – "אנכי ה' אלוהיך". לעומת זאת, הרמב"ן ואחרים טענו שאין זאת מצווה בפני עצמה, אלא תנאי למצוות.

את ר' זושא מאניפולי הוא שואל על גישתו להודות לה' על כל דבר, ומעמת זאת מול כל הרע הנוכח בחיים – שאלה ותיקה. ואת יצחק אבינו הוא שואל האם ידע לאן הוא הולך בעקדה? שאלה מרתקת. יצחק עונה לו שהוא חשד, אף כי לא ידע בברור, אך את פירוט הדברים צריך לקרוא בספר.

עוד כאן – ר' יצחק מברדיטשב, אסתר המלכה, ר' מנחם מנדל מקוצק, הרב דוב הלוי סולובצ'יק והרב אברהם יצחק הכהן קוק, כל אחד וגישתו.

 

החלק השני עוסק בימות המשיח ועולם הבא.

הוא שואל את רבי אלישע בן אבויה על סיבות כפירתו, וגם על מאמרו שנכנס בכל זאת לפרקי אבות, המדבר על לימוד כילד וכזקן.

את רבי יוסף קארו, בעל ספר העיקרים, בו צמצם את 13 העיקרים של הרמב"ם לשלושה בלבד, הוא שואל מדוע הדבר כה חשוב שראה לנכון להקדיש לו ספר שלם. אלבו עונה לו שרדיפות היהודים לעיתים לא מאפשרות להם לשמור על הכול ועל כן העניין נצרך.

בפגישה משותפת עם הרמב"ם והרמב"ן הוא שואל על גישתם לעולם הבא. לפי הרמב"ם, העולם הבא קיים במקביל לעולם הזה ולשם עולות הנשמות, ואילו לפי הרמב"ן העולם הבא יבוא רק אחרי שהעולם הזה יסתיים.

עוד הוא שואל את רבי הלל (לא הלל הזקן), שאמר בגמרא: "אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה". הייתכן לומר כך? כבר בגמרא רבי הלל זוכה לנזיפה. אך אני מעדיף את תעוזתו מאשר ההסברים הלא מובנים דיים ולא מספקים שמציע המחבר.

ועוד הוא שואל את רבי יעקב בן קורשאי לפשר אמירתו הסתומה במסכת אבות ד, טז-יז:

"רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.

התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.

הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.

ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה".

גם כאן ההסבר מתפתל ומתחמק, לטעמי.

עוד כאן – הרב סולובצ'יק, רמח"ל, המהר"ל ומשה רבנו.

 

השיחות, חלקן מעניינות יותר וחלקן פחות. הן פחות מעניינות כאשר המחבר מתפתל ומתחמק, או מאריך בדיבורו שלא לצורך – וזה קורה לא מעט. כאן אחזור למה שהתחלתי בו קודם ואומר, כי לא הייתה מזיקה כאן קצת יותר תעוזה.

להמחשת דבריי אתן דוגמא:

הרמב"ם טען ש"ספינת ברזל רצה באוויר" היא דבר שאינו יתכן, ואילו היום יש מטוסים. המחבר שואל אותו על כך והרמב"ם שואל אותו חזרה האם לדעתו טעה. כאן בא המשפט הבא:

"כבוד הרב, אינני יכול להתחצף ולומר שהרב שגה… אך המציאות לכאורה מראה אחרת –" (עמ' 219).

אותי הציטוט הזה הצחיק – איזו זהירות מופלגת. ואף שאני יכול להבין ואף להזדהות עימה, יש לשאול – האין היא קצת מכהה את העוקץ? כאמור, לא הייתה מזיקה קצת יותר תקיפות.

 

זה מזכיר לי עניין נוסף: "תירוץ" בגמרא הוא פשוט תשובה, התרת השאלה, אך בשפה המודרנית המילה הזו מציינת תשובה מתחמקת, פתלתלה – מדוע זה כך? התשובה פשוטה – כי ה"תירוצים" שהתקבלו לאורך ההיסטוריה היהודית בשאלות הקשות הם בדיוק מסוג זה – מתחמקים ופתלתלים!

דומני כי ספרו של הרב רוזנצוויג הולך לא מעט באותה הדרך. הוא אמנם מצהיר שהוא מתנגד לה בעצמו, כשהוא שם דברים חריפים בפי המהר"ל כנגד ה"סטטיות" ופלפול-היתר, ואמנם סגנון ספרו הוא יחסית חדשני ועל כן מרענן, אך בעצם הוא אינו מתרחק הרבה מנקודת המוצא הבעייתית. כך לטעמי.

 

לסיכום, ספר ברמות משתנות, חלקים ממנו קראתי בעניין רב, ואילו בחלקים אחרים אפילו התייגעתי והשתעממתי. לו רק הייתה בו מעט יותר תעוזה היה יכול הוא להיות ספר נפלא באמת.

 

 

%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%97

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s