"הזיות של מטייל בודד"/ מאת ז'אן-ז'אק רוסו

הזיות של מטייל בודד/ ביקורת מאת חגי הופר

"הזיות של מטייל בודד" מאת הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו, יצא עתה (2016) בהוצאת מחודשת דרך הוצאת מפרשים, הוצאה חדשה המתכוונת להביא מחדש יצירות מופת, שיצאו לאור בחסות המפעל לתרגום ספרות מופת, הידוע לטוב. קודם כל, יש לברך על היוזמה ולאחל לה בהצלחה!

הספר עצמו לא צריך את ההמלצה שלי, שכן הוא קנון ספרותי, הגם שזו יצירה די שולית בקורפוס היצירה של רוסו ולא מגיעה למרכזיות של "אמיל" או "על האמנה החברתית". ובכל זאת אומר כיצד אני התרשמתי מהספר.

מדובר כאן בעשרה "טיולים" שעורך רוסו, שבהם הוא מהרהר בעולם ומלואו, החל מחייו האישיים וכלה בהרהורים פילוסופיים.

רוב הטיולים די מתנהלים בעצלתיים לדעתי. אין בהם חידושים גדולים וגם לא הגות עמוקה. מדי פעם מתנוצץ רעיון מעניין, אך הוא אינו מפותח במידה מספקת. לכן אני חושב, כי למרות שלטיולים האלה יש בוודאי ערך היסטורי רב, הרי מבחינה פילוסופית ערכם דל.

יוצא מן הכלל הזה הוא הטיול הרביעי, בו מציג רוסו הרהור יותר מפותח ויותר מעניין מבחינתי אודות השאלה מהו שקר?

הוא כותב:

"נזכרתי כי קראתי בשעתו בחיבור פילוסופי אחד, כי לשקר פירושו להסתיר איזו אמת, שחובה על האדם לומר אותה. היוצא מהגדרה זו הוא, כי להעלים אמת שאין אדם חייב לומר אותה, אין פירושו לשקר; אך מי שאיננו מסתפק באי-אמירת האמת, אלא אומר גם את היפוכה, האם משקר הוא או שאינו משקר? על פי ההגדרה, לא נוכל לומר כי הוא משקר; שכן הוא נותן מטבע מזויף לאדם אחר שאין הוא חייב לו מאומה, והוא אמנם מוליך שולל את האיש, אך אין הוא גוזל ממנו דבר" (עמ' 55-56).

זו מחשבה מעניינת וחדשה ואותה הוא מפתח על גבי כמה עמודים. זו עדיין כתיבה אישית המחוברת לחייו האישיים (ויש בכך הרבה מן החיובי כמובן) ולא משהו שעבר תהליך גיבוש פילוסופי מסודר, אבל עדיין זה נושא שרוסו מפתח די באריכות.

וכך, בהמשך הוא כותב, למשל, כי אנשים ברגיל תופסים "איש אמת" כמי שלא משקר לגבי דברים כלליים או פעוטים עליהם הוא מדווח, בעוד שעל עניינים חשובים וקרובים אליו הוא יכול להגזים או להציגם באור אוהד או בלתי אוהד; בעוד למעשה האמת היא בדיוק להפך! איש האמת האמיתי יכול להציג דברים שאין לו נגיעה אליהם בצורה לא תואמת – זה נקרא בדיון ולא שקר – אך דווקא בדברים הקרובים אליו הוא נבחן, בדברים שיש לו נגיעה אליהם, שיש לו בהם אינטרס ושיכולים להשפיע על חייו.

אני חושב שהרעיון הזה של רוסו הוא נועז ומקורי, בעיקר כאשר אנו זוכרים כי הוא נכתב בתרבות נוצרית, ובתרבות הנוצרית – להווה ידוע – מקובל שלשקר זה חטא! ולא רק שזה חטא, אלא שזה חטא שכתוב בעשרת הדיברות!

האמת היא שבעשרת הדיברות כתוב "לא תענה ברעך עד שקר", כלומר מדובר פה על סיטואציה משפטית ולא על כל שקר יומיומי. גם הפסוק "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" כנראה נאמר מבחינה משפטית. על השקר היומיומי נאמר דבר אחר – "מדבר שקר תרחק" – והרי אין כאן איסור מוחלט אלא רק בקשת התרחקות! והקורא יכול לטעון – כן, בדרך כלל איני משקר, אך במקרה חריג זה אני סבור שכך מוטב. לפי רוסו, אגב, "שקר לבן" הריהו שקר לכל דבר, אם הדבר נעשה מתוך אינטרס פרטי. אך בכל אופן, הוא יוצא נגד התרבות הנוצרית שהוא מצוי בה ומציע גם שקרים מותרים.

אז כאמור, אני מצאתי עניין רב בעיקר בטיול הרביעי, אבל קורא אחר יוכל אולי למצוא עניין דווקא בטיולים אחרים, ומלבד זאת הקורא ספר זה יזכה לקרוא באחת הקלסיקות של הספרות העולמית.

לספר מצורפות הקדמה קצרה מאת משה סקאל, ואחרית דבר קצת יותר ארוכה מאת ברוניסלב בצ'קו.

%d7%94%d7%96%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9c-%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s