"להביט בשמש"/ מאת ארווין יאלום

להביט בשמש/ ביקורת מאת חגי הופר

רק בגלל שכבר כתבתי על כמה מספרי ארווין יאלום, אומר כמה מילים גם על ספרו "להביט בשמש" (כז"ב דביר, 2009). מדובר בספר הגרוע ביותר שלו שקראתי עד כה.

 

בספר יאלום מנסה לעזור לאנשים להתמודד עם עובדת מותם, שיבוא ביום מן הימים. מכאן הכותרת שלו, הלקוחה מפתגם קולע של לה-רושפוקו: "איננו יכולים להישיר מבט לא אל השמש ולא אל המוות" (מוטו הספר). אבל יאלום רוצה שנביט, ואז גם נביט אל חיינו בצורה רעננה.

 

גישה זו היא הגישה האקזיסטנציאליסטית, שיאלום אמון עליה, ואף כתב בנושא ספר לימוד עב כרס. אלא שאני חושב שהיחס למוות הוא בכל זאת לא נושא שיכול להחזיק טיפול. כל אחד מתמודד עם השאלה בשנות ההתבגרות שלו, אך נראה לי שרק במצבי קיצון הדבר מצריך התערבות טיפולית. זו הסיבה המרכזית, לדעתי, שספרו זה של יאלום לא מעניין מספיק.

 

אך גם מלבד זאת – תיאורי המקרה של יאלום תופסים כעמוד וחצי, או שהם התייעצויות של מפגש אחד, ובאופן כזה הטיפול לא רציני ולא מעניין. הדבר הזה חוזר גם בספרים אחרים של יאלום, אך שם בכל זאת יש מעט יותר הרחבה. וגם בנושא המוות, אגב, יאלום שב לעסוק בספרו החדש, "כולנו בני חלוף".

 

בשלב מסוים חוסר הרצינות ממש הפתיע אותי. יאלום מספר על רב אורתודוקסי שבא להתייעץ איתו לגבי מחשבותיו על התרפיה האקזיסטנציאלית, מכיוון שהוא לומד אותה עכשיו והיא מתנגשת עם אמונתו. לקראת סוף הפגישה יאלום מאבד את האיזון ומטיח ברב את דעתו על אלוהים שלא קיים. אז הרב נוגע בכיפה שלו ויאלום אומר בלבו: הו לא, עכשיו הוא יזרוק את הכיפה על הרצפה! (ראו עמ' 152), אך הרב רק מסדר מעט את הכיפה שעל ראשו. ואני משתומם על המטפל המנוסה – באמת חשבת שבגלל משפט אחד שתאמר אדם יאבד את אמונתו? אבל זו רק אנקדוטה אחת שבלטה לי.

 

נראה שיותר מכל יאלום כותב על מה שמעסיק אותו בהגיעו לזקנה. הוא גם מספר הרבה על חוויות מחייו האישיים. אלא שגם זה לא מעניין מספיק.

 

הוא גם מנסה להסתמך על שיטת אפיקורוס, הפילוסוף היווני הקדום – וזה מובן, שהרי התייחס בספריו גם לניטשה, שפינוזה ושופנהאואר, אז למה לא פילוסוף נוסף? אלא שגם דברי אפיקורוס, לפחות במעט שיאלום מביא אותם, הם דלים וחסרי עניין.

 

הרעיון המרכזי של יאלום ומה שמסייע לו להישיר מבט למוות, הוא רעיון האדוות – גלים קטנים שאנו יוצרים באמצעות פעולותינו ונשארים אף אחרינו. אך זה רעיון מוכר מאוד, מה גם שלדעתי אין הוא מנחם כלל.

 

לסיכום, לדעתי ספר גרוע, לא נהניתי ממנו כלל (למרות שציטוט אחד שלו צילמתי ושיתפתי בפייסבוק, בכל זאת גם בערימת תבן ניתן למצוא מטבע זהב), והוא גרם לי באופן כללי להעריך את יאלום הרבה פחות.

 

%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98-%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%a9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s