"פריקונומיקס"/ מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר

פריקונומיקס/ ביקורת מאת חגי הופר

"פריקונומיקס" מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר, הוצאת מחודשת, כז"ב דביר, 2017 (2006).

הספר הזה לא זקוק להמלצה מיוחדת שלי, קנו אותו מיליוני אנשים ומסופר שהוא שינה לאנשים ולחוקרים את אופן המחשבה והצורה בה ניגשים לדברים. הכותב הראשי של הספר הוא פרופ' סטיבן לוויט, כלכלן במקצועו, והוא נעזר בסטיבן דבנר, עיתונאי במקצועו, כדי להגיש את החומר בצורה קריאה וידידותית. שניהם עושים עבודה מצוינת – הכלכלן בתוכן, שהוא מרתק וחדשני, והעיתונאי בצורה, שהיא נוחה מאוד, הפרקים נקראים ממש כמו סיפורים קצרים ומרתקים.

 

ומכיוון שהפרקים הם סיפורים קצרים, איני רואה טעם הפעם בסיכום מסקנותיהם, אלא אסתפק בהצגת הנושאים. הספר, אם כך, עוסק ברמאויות במבחנים להם אחראים המורים ובדרך לגלות אותם, ובמקביל, רמאויות בתחרויות סומו; תיאור שתול בקו-קלוס-קלאן והאופן בו הוא הצליח להנחית לארגון הגזעני הזה מכה אנושה, וכן האופן הייחודי בו סוכני נדל"ן מציגים דירות; חוקר שהצטרף לארגון סוחרי סמים וקיבל את החשבונות המסודרים שלהם, הדומים ממש לחשבונות של ארגון כמו מקדונלדס, והעובדים הזוטרים בקושי מתפרנסים מזה; בדיקה מה גרם לירידת הפשע בארה"ב; וכן בדיקה מה הופך הורה להורה טוב, על פי שורה מאפיינים; ולבסוף, על השמות השונים של שחורים ולבנים בארה"ב והאופן בו הם משתנים מדור לדור (כך ששמות העשירים היום יעשו פופולאריים יותר בדור הבא).

 

אנקדוטה אחת: בשלב מסוים לוויט מגיע ל"שמות המייצגים את רמת ההשכלה הגבוהה ביותר" (עמ' 218), וכאן רשימה של 20 שמות של בנות ו-20 של בנים. מבין הבנות ניתן למצוא: אביבה, רותם, עטרה, צופיה; ומבין הבנים אפשר למצוא: דוב ועקיבא (במקום הראשון והשני), אלון, יונה וזאב. כשקראתי את זה עלה חיוך על פני – איך השמות העבריים האלה הגיעו לכאן? אז ידעתי שהיהודים בארה"ב נחשבים שכבה מבוססת, אך לא ידעתי עד כמה.

 

נחזור לספר. כפי שניתן להיווכח, מדובר בשורת נושאים מיוחדת ורעננה, כזו שלא היינו מצפים מכלכלן רציני לעסוק בה. אבל זהו בדיוק ייחודו של לוויט וזה מה שהקנה לו את השם והפרסום להם זכה. למרות שאציין כי דברים דומים מצאתי אף במקומות אחרים, ובייחוד הספר הזכיר לי את מלקולם גלדוול שקראתי לאחרונה. בקטע מסוים זה ממש בולט – גלדוול בספרו "נקודת המפנה" מספר על האופן בו ניקו את הפשע מהרכבת התחתית בניו-יורק, ואילו כאן לוויט מספר את אותו סיפור על ניקוי הפשע מניו-יורק כולה (גלדוול אומר שאותו אדם קשור לשני המקרים הללו). בשני המקרים האסטרטגיה הייתה לטפל בדברים הקטנים והשוליים. אבל גלדוול הוא כותב ייחודי כשלעצמו ולכן אין זה צריך להפתיע.

 

לסיכום, ספר שבעיקר מלמד כיצד לבחון דברים בצורה לא שגרתית ולא ללכת כעיוור אחר "הדעה הרווחת" (מושג מהספר), והוא גם מסופר בדרך מעניינת ולעיתים מרתקת. מומלץ.

 

לספר שני המשכים – "סופר פריקונומיקס"[1] ו-"לחשוב כמו פריק"[2], שקראתי, אהבתי, והמלצתי עליהם בעבר. כן, יצא שדווקא את הראשון בסדרה קראתי באיחור…

יש לציין לחיוב גם את עיצוב הכריכה הנהדר של אמרי זרטל (כולל הבלטה של האותיות ושל הריצ'רץ').

 

[1] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/38729

[2] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/37294

%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a7%d7%a1

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s