"ממבט ראשון"/ מאת מלקולם גלדוול

ממבט ראשון/ ביקורת מאת חגי הופר

"ממבט ראשון – שבריר השנייה שבו אנחנו מקבלים החלטות" מאת מלקולם גלדוול, כתר ועברית, 2005, 200 עמ'.

אחרי שקראתי ואף סקרתי את ארבעת ספריו הנוספים של גלדוול והתרשמתי מכתיבתו בדרך כלל, הגעתי גם אל הספר הזה, החמישי (לא לפי סדר כרונולוגי) והאחרון לעת עתה.

בספר זה גלדוול מתרכז בהתרשמות הראשונית, בשתי השניות בערך בהן אנו קולטים את הדבר לראשונה. לכך הוא מביא דוגמאות רבות. למשל, מוזיאון עמל חודשים רבים להוכיח את מקוריותו של קורוס מסוים ולבסוף קבע שהוא מקורי, אך כשהציגו אותו בפני מומחים לדבר לקח להם לא יותר משתי שניות בכדי לחשוד בו עמוקות. לבסוף התגלה שאכן מדובר בזיוף.

או חברה מסוימת המקליטה זוגות בדו-שיח חופשי ומנתחת את ההבעות והביטויים שלהם. מספיק לה מקטע של 15 דקות בכדי לנבא בצורה די מדויקת האם הזוג שלפנינו עתיד להתגרש בעתיד. אגב, התגובה שהכי הרבה מנבאת גירושין עתידיים היא בוז, אפילו יותר מביקורת.

דוגמא נוספת היא הרושם הראשוני שעושים עלינו אנשים גבוהים. נמצא שרוב מנהלי החברות הם גבוהים מהרגיל, וגלדוול מסביר זאת ברושם הראשוני העוצמתי שהם מעוררים. ואולי אנשים גבוהים הם באמת מוכשרים יותר? (בתור אדם גבוה אני משתעשע באפשרות הזו).

גלדוול מקדיש פרק גם לשיווק. כאן בדרך כלל עורכים מבחן קהל, המתפקד כסקר שוק מקדים. זמר מוכשר אחד נכשל בהשמעות לקהל כזה והקריירה שלו נחסמה. אבל למעשה גם התוכנית "הכל נשאר במשפחה", מהמצליחות ביותר בטלוויזיה לדורותיה, נכשלה במבחן כזה. מתברר כי לפעמים, בעיקר כשיש חדשנות פורצת דרך, אנשים יכולים לטעון שדבר מסוים לא לטעמם אבל בעצם לאהוב אותו מאוד. כלומר, הם לא מודים בזה אפילו בינם ובין עצמם. דוגמא אחרת היא קוקה קולה, שכאשר פפסי מתחרתה ערכה מבחני טעימה בה הוכחה עדיפותה על המוצר המקורי, קוקה קולה יצרה מוצר חדש, "קוקה קולה בטעם חדש", בטעם מעודן יותר, אלא שקהל הצרכנים התרעם ובמהרה הוחזר הטעם המוכר. ועדיין, כל זה לא הפריע לה להוסיף להוביל במכירות, או לפחות לא לרדת.

דוגמא נוספת הן השניות המועטות שיש לשוטרים להגיב לנשק המכוון כלפיהם. גלדוול מביא שני מקרים הפוכים, באחד השוטרים היו פזיזים מדי ומה שנשלף למעשה מהכיס היה ארנק, כאשר בעליו נורה למוות. ובשני הם היו מתונים, כאשר נער בן 14 אכן הוציא נשק, אך רק כדי להניח אותו על הרצפה. הם לא ירו בו, אף כי אם היה מרים את הנשק קצת יותר גבוה כבר לא הייתה ברירה. גלדוול מתאר את הריכוז העצום הנדרש בשניות אלה ואף מדמה את מצב השוטרים בזמן זה לאוטיזם חלקי.

כללית, המסר העולה מן הספר הוא שבזמן המועט של המבט הראשוני אפשר להגיע לתוצאות טובות מאוד, ואף טובות יותר מן התכנון הארוך-טווח. טווחי הזמן האלה בעצם חופפים למערכת א' וב' של כהנמן וטברסקי, שנראה שהם מעדיפים את השנייה, המחושבת יותר, אך גלדוול אינו מזכיר אותם כאן. גם הוא וגם הם אלו אנשים מוכשרים שיש להתחשב בדעתם, ועל כן כיוון ההכרעה כאן נותר פתוח, וכנראה כל מצב יש לו את העדיפות שלו.

זהו, אם כן, ספר מעניין נוסף של גלדוול, אף כי עליי להודות שיש בו גם כמה קטעים מתים.

בסקירותיי הקודמות ערכתי מעין "תחרות" בין ספריו, והנה התוצאות המעודכנות:

  1. מצוינים
  2. נקודת המפנה
  3. ממבט ראשון
  4. דוד וגוליית
  5. מה ראה הכלב

נתראה שוב אם וכאשר גלדוול יוציא ספר נוסף לאור.

 

ממבט_ראשון_מחודש(1)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s