"וידוי"/ מאת יוכי ברנדס

וידוי/ ביקורת מאת חגי הופר

"וידוי" מאת יוכי ברנדס, ידיעות, 2005, 422 עמ'.

 

סיפור המסגרת מספר על תמר, צעירה שרוצה לעשות תערוכת ציורים ולשם כך מגיעה אל ביתה של קשישה אחת בשם ציונה, שברשותה ציור מסתורי. ציונה מסרבת להיפרד מן הציור שלה ותחת זאת מגוללת בפני תמר את סיפורו, שהוא גם סיפורה.

הסיפור הפנימי שמגוללת ציונה מחולק לשניים. תחילתו באודסה המעטירה, בה חיים אנשים דגולים כמשורר ביאליק וכפרופ' קלויזנר, כאשר ביאליק הוא גם דודה של ציונה שאימץ אותה לאחר שהוריה נרצחו בפרעות קישינב. שם גם פורחת האהבה בין ציונה לבין מיכאל, על אף פערי האידיאולוגיות שלהם, שהרי היא ציונית והוא קומוניסט, "אדום".

חלק זה מסתיים בהפלגתה של האנייה "רוסלאן" מאודסה לחופי ישראל. אנייה זו כונתה "מייפלאואר הציונית", שכן על סיפונה הפליגו אנשים נכבדים רבים, כגון קלויזנר שהזכרתי ועוד רבים וטובים, כ-650 אנשים ונשים שהפריחו את היישוב בארץ.

ואולם בסיומו של חלק זה חלה גם נקודת המפנה, הקשורה ישירות לציור האמור, ושכמובן לא אוכל לחשוף את פרטיה.

בחלק השני של סיפור הפנים מסופרים חייה של ציונה כעולה חדשה בארץ, כולל לימודים נחשבים בגימנסיה הרצליה, וכולל פרעות שלא פסחו על היישוב היהודי גם כאן, אלא שכאן לא מיהרו לקרוא להן "פרעות", בניסוח הגלותי, אלא לכל היותר "מאורעות".

גם חלק זה מסתיים בצורה דרמטית, וגם הפעם הדרמה מתרחשת סביב אותו הציור המדובר.

לבסוף, חוזרים אנו אל סיפור המסגרת, אך גם כאן לא מסתיימות העלילות והתובנות המתלוות להן.

 

זהו, אם כך, רומן היסטורי רחב יריעה ומרתק, שניכר בו שהושקעה בו עבודת מחקר רבה. אני מצאתי את תיאורי אודסה ותל-אביב בראשית הציונות מרתקים וססגוניים, ושמחתי לקרוא על אנשי שם בצורה קרובה, כשהפעם חיים נחמן ביאליק אינו רק "משוררנו הלאומי", אלא פשוט "דוד ביאליק". אני חושב שמעבר להנאה מהסיפור הסוחף יש כאן תועלת רבה לקורא המעשיר את ידיעתו ההיסטורית בקורות עמנו.

ואם זה לא מספיק, הרי שסיפור זה הוא גם סיפור על רגש האשמה והמחיר היקר – והמיותר – שהוא לפעמים גובה מאתנו, מסר חוצה תרבויות וזמנים, המועבר בצורה אינטליגנטית וחכמה.

 

(אציין, כי מבין ספריה של יוכי ברנדס, קראתי את כל הספרים ממלכים ג' ואילך, כלומר כולל את שבע אימהות, הפרדס של עקיבא, והיהדות שלא הכרנו – חלקם ספרי פרוזה וחלקם עיון – ואהבתי אותם מאוד. אבל מבין ספריה המוקדמים קראתי רק את גמר טוב ולכבות את האהבה ולא כל-כך אהבתי (אולי קראתי אותם בזמן לא טוב). עתה, לאחר שנהניתי מהספר הזה, נותרו לי רק "הגר" ו"גרעינים לבנים").

 

לאור כל זאת אני מאוד ממליץ על קריאה בספר המצוין הזה, אני נהניתי ממנו מאוד, וגם למדתי לא מעט על הדרך.

 

וידוי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s