ללכתו של רוברט מ. פירסיג

גם אני, כמו רבים-רבים אחרים, קראתי בנעוריי את ספרו של רוברט מ. פירסיג "זן ואמנות אחזקת האופנוע" והופנטתי. למעשה, ספר זה השפיע עליי בכתיבת רומן משל עצמי, "המסע אל הקלילות". לא שהעתקתי באופן ישיר חלילה, אבל כל הרעיון של כתיבת רומן מסע פילוסופי בא ממנו. לא משנה שהספר שלי לא פורסם מעולם.

וגם במחשבה הוא השפיע עליי, קודם כל בעצם המסע אחר הדעת, ושזה יכול להיות מסע "קולי" לגמרי. אך גם בתוכן הספציפי – בחיפוש אחר ה"איכות" הנעלמת. דיונים באסתטיקה אינם דבר חדש, אך אני חושב שפירסיג עלה כאן על כמה תובנות פוסטמודרניות, שבאו לידי ביטוי מלא רק מאוחר יותר (כנראה יהיו שיתווכחו איתי על נקודה זו, אך כך נראה לי). וגם בנקודה זו אני זוכר ימים ולילות שלמים של דיונים שניהלתי על "איכות" באמנות ובכלל.

לכן די מפליא בעיניי שבהמשך הדרך לא מצאתי כמעט שום התייחסות לספרו בכתבים פילוסופיים. פעם הקריאו קטע ממנו בשיעור שהייתי בו ושמחתי מאוד, אבל זה לא קרה הרבה. ופעם קראתי התייחסות לספרו העוקב "ליילה", כמדומני בספרו של יורם קירש "חפץ תחת השמיים" (או המסע אל האושר), אבל זהו. די תמוה. אבל גם זה מעמיד את ספרו כנקודת אור יוצאת-דופן, שאיכשהו תמיד תיקשר אצלי לנעורים.

לפני כמה שנים חזרתי וקראתי את הספר הזה. אודה, בקריאה שנייה הוא הרשים אותי הרבה פחות. בעיקר השתוממתי כמה מעט מקום תופשים בו, בעצם, הדיונים הפילוסופיים, וכמה הרבה תופש סיפור המסגרת, המסע ו… תיקוני האופנוע. אין זה משנה. כמו שאמרתי, מבחינתי הספר הזה שייך ותמיד יהיה שייך לתקופת הנעורים.

אז אינני נוהג בדרך כלל לכתוב הספדים אחר מותם של אנשי שם, ובכל אופן הפעם חרגתי ממנהגי. היה שלום, סופר יקר, הוגה יקר!

זן ואמנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s