"החיה הרציונלית"/ מאת דאגלס ט' קנריק וולאדס גרישקביצ'וס

החיה הרציונלית/ ביקורת מאת חגי הופר

"החיה הרציונלית – כיצד הפכה אותנו האבולוציה לחכמים יותר ממה שאנו חושבים" מאת דאגלס ט' קנריק (מרצה לפסיכולוגיה) וולאדס גרישקביצ'וס (מרצה לשיווק ולפסיכולוגיה), מטר, 2017, 280 עמ'.

בספר זה המחברים מנסים לטעון, כי בניגוד לדעות שנשמעו לאחרונה, בני אדם הם דווקא כן רציונליים, וזאת מבחינה אבולוציונית. נדגים.

 

"באיור 5.2 מופיעים ארבעה קלפים. לכל קלף יש מספר בצד אחד וצבע בצד האחר. איזה קלף (או קלפים) עליכם להפוך כדי לבדוק אם הכלל הבא נכון: אם מופיע מספר זוגי בצד אחד של הקלף, אז צדו האחר חייב להיות שחור?" (עמ' 120).

הקלפים: 3, 8, אחור שחור ואחור אפור.

התשובה הנכונה היא שעליכם להפוך שני קלפים – את 8 ואת האפור. כי אם, למשל, נהפוך את 3 ונגלה שצדו האחורי שחור זה לא ישנה את הכלל, וכן הלאה. רק 10 אחוזים מהסטודנטים האוניברסיטה ענו על כך תשובה נכונה.

 

והנה שאלה דומה:

"באיור 5.3 מופיעים חמישה קלפים. על כל קלף רשום גילו של אדם מצד אחד והמשקה שהוא שותה מצדו האחר. איזה קלף (או קלפים) עליכם להפוך כדי לבדוק אם הכלל הבא נכון: אם אדם שותה אלכוהול, הוא או היא חייבים להיות מעל גיל 18" (עמ' 122).

הקלפים: 21, 16, קולה, בירה.

כאן השאלה נראית יותר קלה, והתשובה עליה: צריך להפוך את קלף 16 ואת קלף בירה. קלף 21, למשל, יכול לשתות הן בירה והן קולה.

כאן, כאמור, השאלה נראית קלה יותר, וזאת אף על פי שיש כאן אותו עקרון עצמו. אלא שהפעם השאלה מנוסחת בצורה של "מצא את הרמאי" ולזה אנו מחווטים טוב יותר מבחינה אבולוציונית.

 

על פי אותו עקרון המחברים יוצאים נגד ממצאיהם של כהנמן וטברסקי, שעבודתם זכתה בנובל.

והנה אחת השאלות של כהנמן וטברסקי:

"דמיינו לעצמכם שנשיא ארצות הברית מתכונן להתפרצות של מחלה אסייתית בלתי רגילה, שצפויה להרוג כ-600 בני אדם. מוצעות שתי תוכניות חלופיות למלחמה במחלה.

תוכנית א': אם תאומץ תוכנית א', יינצלו 200 בני אדם.

תוכנית ב': אם תאומץ תוכנית ב', יש הסתברות של שליש שיינצלו 600 בני אדם, והסתברות של שני שלישים שאף אחד לא יינצל.

איזו מהתוכניות הייתם מעדיפים?" (עמ' 125).

מבחינה מתמטית טהורה אין הבדל בין שתי החלופות, ובכל אופן רוב של 72 אחוזים בחרו באפשרות הראשונה, הוודאית יותר.

אך לא זה עיקר ממצאם של כהנמן וטברסקי, אלא המשך הניסוי, בו הציגו את אותה שאלה בניסוח מעט שונה:

 

"תוכנית א': אם תאומץ תוכנית א', 400 בני אדם ימותו.

תוכנית ב': אם תאומץ תוכנית ב', יש הסתברות של שליש שאף אחד לא ימות, והסתברות של שני שלישים ש-600 בני אדם ימותו.

איזו מהתוכניות הייתם מעדיפים?" (עמ' 126).

שוב יש שוויון מתמטי, אך הפעם רוב הנשאלים, 78 אחוזים, בחרו באפשרות ב', הפחות ודאית.

 

כאן באים המחברים ומציגים מחקר של חוקר נוסף, ס"ט ואנג. הוא העלה השערה שמכיוון שחברות קדומות מנו בסביבות 100 איש, הרי שהמספר 600 לא נקלט היטב במוחנו בהתייחס לאנשים. אז הוא עשה את אותו ניסוי, אלא שהחליף 600 ב-60, והנה זה פלא, הפעם לא היה הבדל בתשובות בין שני נוסחי השאלה.

 

זהו, לפי הבנתי, עיקר טענתם של המחברים, וזה על כל פנים החידוש המרכזי שלהם בעיניי. במילים פשוטות, הם טוענים שבניגוד לדעתם של כלכלנים התנהגותיים ככהנמן וטברסקי, או פסיכולוגים התנהגותיים כדן אריאלי, אנשים הם דווקא כן רציונליים מבחינה עמוקה, כזו שהתפתחה לאורך האבולוציה. רק שצריך לבחון את האינטליגנציה הזו בצורה המתאימה.

היות האדם רציונלי הייתה המחשבה הראשונה וברירת המחדל המחקרית, צריך לזכור, והחידוש בא דווקא מכיוון המתנגדים. ובכל זאת, אני חושב שזו טענה שיש להתחשב בה. זאת גם על אף שהדוגמא שהבאתי דווקא לא כל כך חזקה. ראשית, אני נוטה לפקפק בממצא יחיד זה ונדרשים פה מחקרים נוספים תומכים. שנית, אני חושב שאפשר לראות בו הרחבה של המחקר של כהנמן וטברסקי ולאו-דווקא סתירה, כפי שאף הדוגמא השנייה שלהם-עצמם היא, בעצם – לפחות בעיניי – רק הרחבה של הראשונה, או ניתן לראותה ככזו. כלומר, התובנה הבסיסית שיוצאת מכל המחקרים האלה גם יחד היא, שהאינטליגנציה של אנשים היא בבסיסה משהו ראשוני ואינטואיטיבי, המתקשר לחיים כפי שהם נחיים.

 

עד כאן בעניין הזה, המופיע למעשה רק בפרק הרביעי בספר. אלא שלספר עוד פרקים בהם נידונים הרבה דברים אחרים, למן השפעת הטסטוסטרון על ההצלחה בחיים, דרך קריטריונים של גברים ונשים במציאת בני זוג, וכלה במציאת רמאים מסווים כדוגמת מיידוף. רעיון נוסף שחוזר לכל אורך הספר הוא רעיון תת-הזהויות, שאומר שבדומה למרובה האישיויות, אך לא בצורה קלינית, לכולנו יש כמה זהויות נפרדות. זה רעיון די מעניין, אם כי לא ממש נחוץ כאן.

אני חושב שהחלקים האחרים לא מחדשים הרבה וגם לא קשורים במיוחד לנושא המרכזי של הספר, ולכן את רוב הספר אני רואה כמיותר. ומכיוון שכך, גם את הפרק הרביעי, המעניין יותר והנוגע ישירות לנושא המוצהר, אני לוקח במשנה זהירות רב יותר.

 

לסיכום, למעט פרק 4 הספר לא מחדש מספיק ולא מעניין מספיק.

החיה הרציונלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s