"מהפכות – נקודות מפנה שעיצבו את עולמנו"/ ביקורת

מהפכות/ ביקורת מאת חגי הופר

"מהפכות – נקודות מפנה שעיצבו את עולמנו", סדרת האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון ומודן, 2017, 159 עמ'.

הספר סוקר בקצרה מספר מהפכות משמעותיות ששינו ועיצבו את העולם והוא נכתב על-ידי מספר כותבים.

יובל נח הררי כותב על המהפכה ההומניסטית. היא החלה פחות או יותר בעת החדשה ושמה את האדם במרכז, במקום את אלוהים, המדינה, או כל אידיאולוגיה אחרת. להשקפה זו השפעה קריטית על כל תחומי החיים, למן מוסר ופוליטיקה ועד כלכלה. הררי לא מתעכב במיוחד על האופן בו השקפה זו נוצרה ועל סיבותיה, אך נראה שיש לה קשר הדוק לתופעת החילון.

בפרק נוסף הררי מציין מהפכה נוספת שאנו עומדים בפתחה, מהפכת המידע. נתונים עלינו נאספים במאגרי מידע, כדוגמת גוגל ופייסבוק, ובפעמים רבות הם יודעים עלינו יותר משאנו יודעים על עצמנו, ולכן ניתן לנבא שנמסור את החלטותינו יותר ויותר לידי מסדי מידע אלה. במובן זה, המפכה זו היא היפוכה של הקודמת שדיברנו עליה, כי כאן לא עוד האדם המרכז, אלא מסד המידע.

הנושאים של שני הפרקים של הררי הופיעו בהרחבה רבה בספרו האחרון "ההיסטוריה של המחר".

ניר אביאלי מדבר על מהפכה הסוכר. מתברר כי השפעתו הייתה עצומה. בעבר הרחוק הסוכר היה נדיר ובא מארצות המזרח בדרך המשי, היה יקר ושימש גם לרפואה. קולומבוס יצא למסעו להשיג תבלינים, אך גם סוכר, כך שהסוכר אחראי גם לגילוי יבשת אמריקה. וכשהוא הגיע לאמריקה הוא אכן שתל בה קני סוכר, אלא שמלאכת גידולו של הסוכר קשה ומצריכה כוח אדם רב, וכך הובאו העבדים השחורים מאפריקה. אם כך, הסוכר אחראי בעקיפין גם לתופעת העבדות. ועד היום, רוב העולם המערבי בעצם מכור לסוכר, שאינו בריא, בכמויות גדולות לפחות – שזו עבדות מסוג אחר.

יולי תמיר מדברת על מהפכת החינוך המדיד. הכוונה למבחני פיז"ה וכיוצא בהם, שדרכם ניתן להשוות רמות לימוד במדינות שונות. כשישראל החלה לעשות אותם בשנת 2000 לערך חטפנו הלם, שכן מוקמנו באחד המקומות האחרונים. הדעה הייתה כי "בעבר" היינו טובים יותר, אך לא היה לדעה זו על מה להתבסס. תמיר אומרת שלא צריך להתרשם יותר מדי ממבחן זה ושלכל מדינה אתגרים ייחודיים בפני עצמה. כך, אצלנו, לימוד האזרחות לא פחות חשוב מלימוד המתמטיקה.

מריו ליביו מדבר על המהפכה הדרוויניסטית. אך בעיקר הוא מדבר על הטעות של דרווין, שלא התייחס נכון אל החוקיות הגנטית, שבוססה אח"כ על-ידי מנדל. על פי חוקיות זו (אם הבנתי נכון) לפרט שחור ופרט לבן ייוולד פרט אפור, אך הוא ישמר את הגנים של השחור ושל הלבן במלואם.

בפרק נוסף הוא מתייחס למהפכה הפיזיקלית של איינשטיין. גם כאן הוא מתמקד בטעות הגדולה שלו, שטען שיש "קבוע קוסמולוגי", שמאזן את הכוחות כך שהיקום יישאר סטטי. אלא שהיום אנו יודעים שהיקום דווקא מתרחב במהירות, כך שהקבוע הקוסמולוגי מיותר. אלא שכאן ליביו אומר ששוב אנו צריכים אותו, כדי להסביר את התאוצה הרבה הפעם, כך שהטעות האמיתית של איינשטיין לא הייתה טעותו אלא שהוא חשב שהוא טעה… (ואיני יודע עד כמה זה נכון).

גם שני הפרקים של ליביו הופיעו בהרחבה בספרו "שגיאות גאוניות".

עד כאן הפרקים מרתקים. בפרקים הבאים פחות מצאתי עניין – גילי דרורי שואל האם הגלובליזציה היא מהפכה? דניאל דור מתייחס למהפכת השפה, עידן שגב כותב על חקר המוח במאה ה-21 ועמנואל אטקס על המהפכה החסידית. אלה נושאים חשובים, אלא שכאן הם מובאים בצורה פחות מעניינת, לפחות פחות מעניינת מהפרקים הקודמים.

אך שלושת הפרקים האחרונים שוב חזרו לרתק אותי:

עילם גרוס כותב על תורת היחסות הפרטית של אלברט איינשטיין. אמנם עיקריה הובאו כבר במקומות רבים והם ידועים למדי, אך כאן מובא סיכום יפה שלה. בעיקר מצאתי עניין בתיאור מפורט של האופן בו בונים פצצת אטום וכיצד היא עובדת (האם הספר קיבל אישור מהמועצה לביטחון לאומי?…).

חיים שפירא כותב על מהפכת המספר אפס במתמטיקה. המספר הופיע כבר בבבל במאה השנייה לפנה"ס, אך בצורה יותר יסודית הופיע בהודו, משם עבר לערבים ומשם לאירופה על-ידי פיבונצי הידוע. בתחילה הכנסייה התנגדה לו (כמובן…), אך בהמשך התברר כי אי אפשר בלעדיו, ובכלל כל שיטת המספור החדשה קלה בהרבה מזו הרומית. שפירא דן בכמה אספקטים של האפס, למשל – בבית הספר למדנו שאי אפשר לחלק באפס, אך מתברר שאפס חלקי אפס זה (אם הבנתי נכון [ויש אפשרות סבירה שלא – בדקו בספר]) – אינסוף. ואפס בחזקת אפס? אחד, באופן עקרוני לפחות. אולי אפשר לראות בפרק זה מעין השלמה לספר שהוציא שפירא על האינסוף.

ודייויד גרייבס (שלמדתי אצלו קורס אחד באוניברסיטה) כותב על מהפכת הרוק. בעיקר זו של שנות השישים, שעיצבה דור של צעירים וממשיכה לעמוד במרכז חייהם של צעירים עד היום. זה עירוב של מוסיקה "שחורה" עם "לבנה", והיא מבטאת בעיטה במסגרות הידועות, ומתלווים אליה בדרך כלל ערכים של חופש וסובלנות.

 

לסיכום, ספר מצוין, מעניין מאוד, המסכם בקצרה תופעות חשובות מאוד שכדאי לדעת עליהם. אמנם הקיצור הרב מונע העמקה מספקת, אך את זו ניתן להשלים במקומות אחרים, לחפץ בכך. וגם הפרקים שפחות אהבתי אינם גרועים, ואפשר שרק צירוף הנסיבות וזמן קריאתם היה בעוכריהם (העובדה שכולם ברצף אחד תומכת באפשרות זו, אף כי באמת פחות אהבתי אותם). וכל זאת – בספר קצר מאוד (וגם לא יקר).

 

שורה תחתונה: מומלץ מאוד.

מהפכות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s