"עקבים בחול"/ מאת צפורה לביא

עקבים בחול/ ביקורת מאת חגי הופר

"עקבים בחול" (מבוסס על סיפור אמיתי) מאת צפורה לביא, אסיף, 2013, 159 עמ'.

גילוי נאות: את ציפי לביא אני מכיר מקבוצת ספרים בה שנינו חברים.

הספר "עקבים בחול" הוא סיפור חיים אישי של אימה של המחברת, צפורה לביא, אך הוא משתמש בשמות בדויים. הסיפור עוקב אחר עלייתם של אדלה ובעלה שבתאי מוורשה לארץ ישראל, כשרוב הסיפור מתרחש בארץ ומתאר את הקליטה בה וההשתקעות בה.

שם הספר, "עקבים בחול", הוא קולע מאוד לדעתי. הביטוי המוכר הוא "עקבות בחול", אך כאן על ידי שינוי קטן מתקבלת משמעות גדולה. שכן עקבים מסמלים משהו תרבותי, כמו אותה תרבות מפוארת של ורשה שממנה באה אדלה, והחול הוא טובעני וקשה, כמו ארץ ישראל על קשייה הרבים העומדים בפני כל עולה. זהו, אם כן, דימוי מושלם של העלייה ארצה.

הסיפור עצמו, כאמור, מתרכז בארץ. הוא מחולק לפרקים קצרים בדרך כלל, כשבכל פרק מסופר פרט נוסף בסיפור החיים. השפע הוא גדול. סיפור אחד שהדהים אותי הוא סיפור החלפתם של שני התינוקות בבית החולים. לא ייאמן שדבר כזה יכול לקרות, אבל המציאות עולה על כל דמיון. ומזל שהאימא שמה לב לכך מיד – פרט שלא צריך להפתיע אותנו.

סיפור אחר מותח במיוחד מופיע לקראת סופו של הספר, ובו בעקבות מותה של זקנה נכה אחת נפתחת חקירת רצח, ובה גם נחקרים שבתאי ואדלה, שהיו בקשר עם אותה זקנה. נשמע לא מחשיד במיוחד, אבל מה לעשות שביום המוות אדלה התגנבה לביתה של הזקנה בלי לומר לאיש, מסיבות שיתבארו למי שיקרא בספר.

כל הסיפור מובא באופן אישי מאוד וקרוב מאוד ולכן הוא יוצר הזדהות מיידית. לפעמים אפילו הרגשתי נבוך במקצת לפלוש כך לחייהם של אחרים (אבל זה היה בעיקר בהתחלה, אחר כך התרגלתי וזה עבר לי). בנוסף לכך, יש כאן ערך מוסף של היכרות עם העלייה ארצה ועם הקשיים של העולים. זאת מעבר לסיפור היפה והעשיר.

לכן כל מי שמחפש סיפור אישי טוב, סיפור מהחיים, הספר הזה בשבילו.

בעיניי יפה גם עצם המעשה, שבת מספרת את סיפור אימה ומשאירה מזכרת ממנה בעולם, מעין "עקבות בחול" (הפעם באיות כזה).

עקבים בחול

"דואר ספרותי"/ מאת ויסלבה שימבורסקה

דואר ספרותי/ ביקורת מאת חגי הופר

"דואר ספרותי – איך להיות (או לא להיות) לסופר" מאת ויסלבה שימבורסקה, חרגול ומודן, 2014, 166 עמ'. תרגם מפולנית: רפי וייכרט.

בספר זה מקובצות תגובות קצרות ושנונות שכתבה המשוררת זוכת הנובל ויסלבה שימבורסקה לכותבים מתחילים (או גם לא מתחילים) ששלחו מפרי עטם לכתב העת "חיים ספרותיים" (יצא בשנים 1951-1990).

שימבורסקה עונה תשובות סופר-אינטליגנטיות וסופר-אינטלקטואליות. אינטליגנטיות – שכן היא מצליחה במילים ספורות להאיר מה לא עובד ביצירה. ואינטלקטואליות – שכן מפוזרים בספר עשרות שמות של יוצרים מהתרבות הפולנית בעיקר, אך גם זו הכללית.

נושאים שחוזרים על עצמם בתשובות הם, למשל – הצורך בהכרות עם הספרות כדי לא למחזר וכן כדי לסגל טעם אישי, הצורך לחדש – וכאן למשל היא חוזרת כמה פעמים שאין צורך בעוד שירים תפלים על האביב או הסתיו, הצורך במקוריות ובאי-העתקת סגנון אחרים, ועד הצורך הפשוט לכתוב בלא שגיאות כתיב. אך יש גם נושאים שונים אחרים. הנה למשל תגובה אחת, יפה בעיניי ודי חריגה בעדינותה:

 

"אולה, סופוט [הנמען] להגדיר שירה במשפט אחד – מה לעשות שאנחנו מכירים לפחות חמש מאות הגדרות נפלאות, אך לא אחת מהן נראית לנו מדויקת וכוללנית בו בזמן. כל אחת מבטאת את רוח תקופתה. הספקנות המולדת מונעת מאיתנו ניסיון הגדרה חדש. אבל נזכרנו באפוריזם יפה של קארל סנדברג: "השירה היא יומן שנכתב בידי בעל-חיים ימי, שחי על היבשה והיה רוצה לעוף." מתקבל על הדעת לרגע?" (עמ' 47).

 

בכל או כמעט בכל התשובות שימבורסקה קוטלת את הכותבים, אף כי לעיתים היא מציינת שיש פוטנציאל שצריך לעבוד עליו. בראיון המקדים המצורף כאן היא מציינת שגם לה בתחילה היו שירים גרועים ושביקורת היא הכרחית – ונראה שהצדק עמה. עם זאת, נוצרת תחושת מרירות מסוימת לאחר קריאת תשובות-דחייה כה רבות ברצף. ואני לא מקנא בכותבים עצמם שנאלצו לקרוא זאת. אלא שהשנינות וההומור הרב גוברים על תחושת המרירות האמורה.

אני חושב שכל כותב מתחיל ושאינו מתחיל טוב לו שיקרא את הספר הזה, הן כדי לקבל מספר עצות מועילות, אבל יותר מכך – כדי לקבל רושם על איך תגובה ביקורתית מאת בעלת מקצוע ראויה לשמה עשויה להישמע ולהיערך בהתאם, כלומר – לדרוש מעצמך קצת יותר.

ביקורת קשה ואף אכזרית היא כנראה הכרחית, מכיוון שהכותבים הם כה רבים, אבל הטובים באמת – כה מעטים. חבל שכיום, עד כמה שידוע לי, אין משוב שכזה, אלא לרוב, בכתבי עת כמו בהוצאות, פשוט עונים קורקטית האם היצירה התקבלה לפרסום או לא. אולי למדו מהניסיון ולא רוצים "להסתבך". אפשר להבין זאת.

 

לסיכום, כאמור, ספר מועיל מאוד לכותבים מתחילים, ומי שאינם כאלה יוכלו פשוט ליהנות מהחוכמה והחריפות של היוצרת הגדולה הזו.

דואר ספרותי

"חז"ל עכשיו"/ מאת ענת שפירא־לביא

חז"ל עכשיו/ ביקורת מאת חגי הופר

"חז"ל עכשיו – מסע בשבילי הסיפור התלמודי" מאת ענת שפירא־לביא, פרדס, 2016, 224 עמ'.

כותרת הספר "חז"ל עכשיו" מתכתבת עם ספרו הידוע של מאיר שלו "תנ"ך עכשיו", וכשם ששלו ערך קריאה אישית בתנ"ך כך שפירא-לביא עורכת קריאה אישית בספרות חז"ל (אם כי, צריך לומר, שלו הוא הרבה יותר חדשני ומשוחרר ושפירא-לביא יותר הולכת בתלם הידוע והמוכר).

המחברת אספה 11 מאגדות חז"ל הידועות ביותר: רבי יוחנן בן זכאי היוצא מירושלים, חוני המעגל מוריד גשם וכן נרדם לשבעים שנה, אלישע בן אבויה, "אחר", בשיחתו עם רבי מאיר תלמידו וכן הלאה. הבחירה במוכר ביותר היא גם מעלתו וגם נקודת התורפה של הספר. מעלתו: שכן לא סתם אלה הסיפורים המפורסמים ביותר. הם פשוט היפים ביותר והמשמעותיים ביותר, לכן תמיד כיף לחזור אליהם. ותורפתו: שכן, ובכן, אנו מכירים כבר את הסיפורים האלה וקשה לחדש כאן.

שפירא-לביא מוליכה אותנו, הקוראים, לאורך הסיפור, כשבכל שלב היא חושפת רק חלק ממנו, והתמונה המלאה מתגלה רק בסוף. בין לבין היא מבארת מה שצריך ביאור. ביאורה הוא פשוט ומדויק ביותר. מצד אחד, היא לא נכנסת יותר מדי לדיון האקדמי היבש, שבדרך כלל פחות מעניין את הקורא הממוצע, ומצד שני היא מספקת כל מה שצריך כדי להבין את משמעותו של הסיפור ואת המסר שלו. בכמה פעמים היא מספקת כמה הסברים חלופיים למשמעות הסיפור, אבל בעצם כל ההסברים האלה יכולים לעמוד יחדיו ואין אחד מהם בא על חשבון השני.

בנוסף לזאת, המחברת מטעימה את הסבר הסיפורים על-ידי הבאת דוגמאות מהספרות, השירה, השירה המולחנת, הקולנוע ועוד. כל פעם שמובאת דוגמה כזו היא מתאימה מאוד לתוכן ומוסיפה עליו נדבך נוסף. זאת בצד ההפניות לספרות המקצועית, שמופיעות בגוף הטקסט וכן במרוכז בסוף כל פרק.

שפירא-לביא באה מתוך החברה החילונית ונראה שזהו קהל היעד המרכזי שלה. כפי שהיא כותבת בכמה מקומות בספר ובעיקר באחרית הדבר, הכרת ספרות חז"ל וארון הספרים היהודי בכלל היא דבר נחוץ מאוד בימינו, גם ובעיקר לאדם החילוני. זו אינה קריאה ראשונה לריענון הידע ואנו מכירים אותה כבר, אך בספרה היא מוסיפה עוד אבן חשובה למלאכה זו.

זהו ספר מצוין בעיקר למתחילים, שאינם מתמצאים בספרות היהודית הענפה, גם מבחינת זה שכאן מובא המיטב של המיטב וגם מבחינת זה שהמחברת מבארת כל פרט בצורה פשוטה ונהירה. אפילו בסוף מובאת דוגמה של דף גמרא טיפוסי. ובכל זאת, אני חושב שגם הבקיאים בספרות חז"ל ימצאו עניין והנאה בספר זה, אני יודע שאני נהניתי מאוד בקריאתו.

 

שורה תחתונה: מומלץ למתחילים, תענוג לכל אחד.

חזל עכשיו