"לכבוד השוני"/ מאת יונתן זקס

לכבוד השוני/ ביקורת מאת חגי הופר

"לכבוד השוני – כיצד נוכל למנוע את התנגשות התרבויות?" מאת הרב יונתן זקס, טובי, 2008, 198 עמ'.

לאחר שנהניתי משני ספרים של הרב זקס – "לא בשם האל" ו"השותפות הגדולה" חזרתי השנה לדוכני שבוע הספר וקניתי ספר נוסף שלו, ספר זה, "לכבוד השוני".

כפי שאמרתי בסקירותיי הקודמות, הרב זקס הוא אדם משכמו ומעלה, הוא אינטלקטואל מהדרגה הראשונה, הבקי במרחבי הספרות הקלסית והחדשה, והוא גם אדם נאור מאוד, הפועל לגישור בין הדתות השונות, למיגור הקנאות הדתית ולריבוי האהבה.

כל אלה מופיעים אף בספר זה. מגמתו העיקרית היא כאן, שוב, שיתוף פעולה פורה בין הדתות ועמידה יחדיו באתגרי הזמן. כך, ממש בתחילת ספרו הוא מספר על מפגש בין מנהיגים דתיים שונים שנערך בגראונד זירו, מקום נפילת התאומים, וכן בבנייני האו"ם. כל זה ראוי להערכה.

אלא שבהמשך זקס פונה לאלף ואחד כיוונים, כאשר לא לגמרי ברור מה הקו המאחד ביניהם, וכן רק דברי סובלנות הדדית, עם כל החשיבות שבהם, הם קצת משעממים.

הנה דוגמא לרעיון, הקשור לפרשת השבוע הזו, קורח. זקס (בעמ' 81) מצטט הוגה כלשהו ששואל שאלה מוכרת – מדוע ההתפתחות המדעית קרתה דווקא במערב, באירופה, ולא בסין, שהייתה הרבה יותר מפותחת מבחינה מדעית בימי הביניים? והוא עונה – יתכן שהדבר נובע מהמסורת היהודית-נוצרית שיש במערב, ובה יש קניין פרטי ואוטונומיה של הפרט, כפי שמשה אומר בפרשת קורח, שלא לקח ולו חמור אחד או שור אחד מבני ישראל, למרות שהיו תחת מרותו. גם שמואל יחזור על כך בזמנו כמעט באותן מילים. דבר נוסף שמאפיין את המסורת היהודית-נוצרית הוא הרעיון שהאדם נברא בצלם האל. בתרבויות רבות אחרות מופיע גם כן רעיון הבריאה בצלם, אלא שהוא מאפיין את המלך בלבד. חופש זה ואוטונומיה של הפרט זו, נטען, הם שהובילו להתקדמות המדעית, או לפחות אפשרו אותה.

אעיר, כי רעיון זה באמת יפה, אך בעיניי מה שהוביל להתפתחות היא קודם כל המתודה המדעית שהחלה להינקט. אמנם עדיין ניתן לשאול מדוע היא ננקטה דווקא במערב, אך לכך ניתן לענות תשובה חלקית, כי היא אינה מתאימה לחשיבה המזרחית. זו, למשל, מאחדת הפכים, בעוד השיטה המערבית היא דיאלקטית. יש כאן יותר מסורת אתונה ממסורת ירושלים.

ואעיר עוד, כי בהמשך (ראו מע' 99) זקס ממתן את המסר הקפיטליסטי שאפשר לכאורה לשאוב מקטע זה, ומראה איך היהדות בעצם רצופה בתודעה סוציאלית של עזרה לחלש, וזה לא חדש ונראה שלא זקוק להצגה מיוחדת.

ובכן, הרעיון יפה וכמותו יש בספר מספר רעיונות נוספים. למשל עוד, הוא משליך מתורת המשחקים לתורת המוסר. דילמת האסיר החוזרת על עצמה מספר פעמים מאפשרת מספר טקטיקות. והנה נמצא כי הטקטיקה הטובה ביותר היא זו שנקראת "עין תחת עין" ובו היריב נענה באותה צורה שבה הוא נוקט (מי שמכיר את הנושא יבין ומי שלא יצטרך לקרוא בספר, זה ארוך מכדי לתאר בדיוק). ובכן זה הקריטריון התנ"כי של המידתיות. אלא שהעסק לא מסתיים כאן, כי נמצאה שיטה טובה עוד יותר – וכאן הוא חידש לי – כזו שנוקטת באותה דרך של "עין תחת עין", אך מול יריב עיקש היא סולחת מדי פעם ומאפשרת לו לשנות את דרכיו. לשיטה זו נתנו את השם "הנדיבה". וכך זקס מראה בהמשך דבריו כי גם ביהדות, ולא רק בנצרות, יש ערך גדול לסלחנות.

אז בהחלט יש כמה נושאים מעניינים בספר הזה, אך כמכלול הוא קצת אכזב אותי, כי הוא לא מצליח לשמור על רמת עניין לכל אורכו. ועדיין, גם זה ספר אינטליגנטי מאוד ובעל ערכים נאורים.

לסיכום, אם אתם רק מתחילים לקרוא בספרי זקס או רוצים רק טעימה עדיף לבחור ספר אחר. אך עדיין מי שיקרא לא יצא בידיים ריקות, אלא יועשר ברעיונות רבים.

לכבוד השוני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s