"בין עולמות"/ שאול מייזליש משוחח עם פרופ' משה קוה

בין עולמות/ ביקורת מאת חגי הופר

"בין עולמות – שאול מייזליש משוחח עם פרופ' משה קוה על מדע ואמונה, יהדות, תרבות, חינוך וחברה", ידיעות, 2017, 325 עמ'.

לא כל-כך רציתי לקרוא את הספר הזה, בעיקר משום שמעולם לא שמעתי על המרואיין בו וממילא יש לי פחות עניין בדבריו. אבל מדובר במדען דתי, למעשה מי שהיה נשיא אוניברסיטת בר אילן במשך 18 שנים, לכן התפתיתי בכל זאת. השאלה כיצד מדען דתי מיישב "בין העולמות" השונים שבחייו היא שאלה מרתקת. תמיד כשמדברים על הדת תבוא בשלב כלשהו הטענה "אבל יש גם מדענים דתיים", לכן חשוב לשמוע מה יש להם לומר. ובמיוחד לאחר קריאתי בספרו הבעייתי של משה רט "פשוט להאמין" ציפיתי לשמוע הסבר רציני יותר.

לצערי, הסבר כזה לא מצאתי כאן. הפרק הראשון המוקדש למדע ואמונה מסתיים בעמ' 70 ובכולו קוה מדבר בעיקר על כך שתיאורית המפץ הגדול מאששת את האמור בפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלוהים…". אז קודם כל, זו טענה שחוקה. דבר שני, באמת? ואיך מתיישב בדיוק כל המשך הפרק והחלוקה לימים? קוה עושה שמיניות באוויר ומנסה לענות חלקית גם על כך, אך לא בצורה משכנעת. ומה בדבר שאר פרקי התנ"ך ועוד אינספור מקרים שלא מתיישבים עם האמונה המסורתית? אין התייחסות. מורהו של קוה היה נתן אביעזר, מי שכתב את הספר "בראשית ברא…", בו הוא מנסה ליישב את התורה עם המדע, והוא עשה עבודה רצינית יותר, אף שגם היא מפוקפקת בדרכה. כמו כן, בפרק זה קוה חוזר כמנטרה על המשפט של הרמב"ם, "ולא יושג אותו מדע אלוהי אלא לאחר מדעי הטבע", שזה דווקא משפט יפה, שגם מעניק לגיטימציה עקרונית לכל הרעיון הזה של אוניברסיטה דתית.

בפרק הבא קוה מדבר בין היתר גם על נח והמבול, כשלדבריו מדענים עוסקים בכך. אך אם אמנם עוסקים בכך הרי שרק כשעשוע צדדי וכל העיסוק של קוה בסיפור הזה כאן הוא מגוחך ביותר.

בהמשך מדבר קוה על שאר הדברים שהובטחו לנו – "יהדות, תרבות, חינוך וחברה". על האבות כמודל חינוכי, על מעמד האישה ביהדות, על הפעילות האקדמית וכן הלאה. הקטעים האלה מראש פחות עניינו אותי על כן לא קראתי אותם במלואם.

ובכן, מה קיבלתי מקריאתו של ספר זה? לא הרבה. קוה לא ציין כל פרט חדש בקו התפר שבין אמונה ומדע שלא ידעתי בעבר. ובכל זאת, למדתי את מה ששיערתי גם קודם – שאפשר להיות מדען מן השורה הראשונה בלי שיהיו לך תשובות מספקות על אמונתך. איזה מזל ששני תחומים אלה, המדע והאמונה, באמת מנותקים זה מזה, כך שאמונתו של אדם לא צריכה להפריע לו מלהיות מדען מצוין.

אבל יותר מזה נראה לי שהספר הזה הוא יותר אלבום אישי של המחבר, מעין סיכום חיים. כך, בפרק אחד מסופר על חייו האישיים. לכן, מעבר לחוג מכריו המצומצם, אני חושב שהספר יוכל אולי לעניין את אנשי הציונות הדתית. את השאר – פחות.