"הבעל שם טוב"/ עורך – רועי הורן

הבעל שם טוב – האיש שבא מן היער/ ביקורת מאת חגי הופר

"הבעל שם טוב – האיש שבא מן היער – קריאות חדשות בתורתו ובדמותו של מחולל החסידות", עורך – רועי הורן, ידיעות, 2017, 478 עמ'.

קראתי את הספר ושרדתי כדי לספר.

ובכן, מדובר בשורת מאמרים הנמצאים במקום כלשהו בין האקדמי לפופולארי וכותביו דוקטורים או רבים בעיקר. האם אנשי אקדמיה יכולים להיעזר בהם? אני משער שכן, מדובר במאמרים עמוקים ורציניים. אך האם הקהל הרחב ייהנה מהם? כאן אני חושב שהתשובה נוטה להיות שלילית, אלא אם כן לקורא יש עניין מיוחד בנושא.

למעשה, אני חושב שזה המקרה של יוכי ברנדס, שממליצה על הספר בהתלהבות בגב הספר – המלצה שיש לה חלק בהחלטתי לקרוא את הספר. אבל היא עכשיו כותבת רומן על הבעש"ט וקראה הרבה בנושא, כך שאין היא הקורא הממוצע.

באופן כללי, אם כך, אוכל לומר, כי המאמרים בספר הזה לא דיברו אל ליבי יותר מדי ואפילו די השתעממתי. ובכל זאת קראתי אותו עד סופו, כך שאינו לגמרי גרוע. וחלק מהסיבה לזה היא שמדובר, כאמור, בשורת מאמרים מאת כותבים שונים, כך שתמיד מסקרן מה יאמר הכותב הבא.

ובכל אופן היו מאמרים שקצת יותר עניינו אותי. מצאתי שאלו מאמרים של כותבים שכבר קראתי ספרים אחרים שהם כתבו. ובמקרה או שלא במקרה כולם אינטר-דיסיפלינאריים.

אחד הוא מאמרה של חביבה פדיה, המתמקד בעולם הדיבור של הבעש"ט, שכמו מטרים את הריפוי בדיבור של פרויד. דברים דומים היא כתבה בספרה "קבלה ופסיכואנליזה", שסקרתי בנפרד. אני לא נוטה לקבל את ההשוואה הזו, אך בכל זאת היא מעניינת.

שני הוא מאמרה של אסתר פלד, שכתבה גם את "להרבות טוב בעולם" – בין פסיכולוגיה ובודהיזם, שקראתי. כאן היא משווה בין הבודהיזם לתפיסתו של הבעש"ט, למשל בין תפילה ומדיטציה, ושוב אני חושב שההשוואה לא ממש הולמת, אך הרעיון מעניין.

שלישי הוא מאמרו של תומר פרסיקו, שקראתי את ספרו "בודהיזם יהודי" ואף סקרתי אותו. כאן מצאתי עניין מיוחד מכיוון שהוא משווה את משל הארמון של הבעש"ט, שהמחסומים המגבילים בו את הגישה למלך הם דמיוניים, למשל הארמון של הרמב"ם, המופיע במורה נבוכים, חלק ג', פרק נא' – ואת הפרק הזה למדתי לאחרונה. אני עצמי ניסיתי לבדוק מקבילות לו בחסידות, ומצאתי בין היתר, או אף בעיקר, הקבלה לדרשת "המלך בשדה" לאדמו"ר הזקן מלובביץ'. במשל זה, בתקופת הימים הנוראים כל העם יכולים להיפגש עם המלך, שנמצא בשדה, וזה משל נפלא בעיניי לרוח החסידות, הפונה ליהודי הפשוט ולכל השכבות בעם, זאת לעומת המשל של הרמב"ם (המופלא לא פחות), בו רק יחידי הסגולה מגיעים אל המלך, והמסר בו הוא אליטיסטי בהתאם.

ראוי לציון גם מאמר של הרב שג"ר ז"ל, שתומלל מתוך הקלטה של דבריו.

אלה, על כל פנים, המאמרים שנגעו בי יותר, ואין זה פוסל את האחרים, שקוראים אחרים יכולים למצוא בהם עניין.

אך גולת הכותרת של הספר מבחינתי הוא קטע קצר, בן שלושה דפים, מאת הלל צייטלין, המופיע בחלק הספרותי הנועל את הספר ומעלה שיחה דמיונית עם הבעש"ט. הקטע הזה הוא יצירה ספרותית נפלאה, בה בלא הרבה מילים מצליח צייטלין לגעת בתורף הגותו של הבעש"ט ואף לקשר אותם לזמן כתיבת הדברים, בדברים המתאימים גם לימינו. כך הוא שואל אותו על היחס ליהודים שאינם שומרים מצוות, או על התנאים לגאולה. גם אם אינכם מתכוונים לקרוא את הספר, אני ממליץ לקרוא את שלושת הדפים הללו.

 

לסיכום, כפי שאמרתי בתחילה, זהו ספר שמיועד בעיקר למלומדים לדעתי ופחות לקהל הרחב, אלא אם כן קהל זה מאוד מתעניין בנושא, כלומר בבעש"ט. למתעניינים כאלה אזכיר גם את ספרה של פרופ' רחל אליאור – "ישראל בעל שם טוב ובני דורו" שיצא לפני כשנתיים, וסקרתי אותו בזמנו, אף כי ספר זה בן למעלה מ-1000 עמודים וקריאתו מאומצת יותר. לקוראים אחרים אמליץ לחכות לספרה של יוכי ברנדס שהזכרתי קודם, שיעביר את כל הנושא בצורה סיפורית, כנראה.

 

 

הבעל שם טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s