"עקבות ימים שעוד יבואו"/ מאת נורית גרץ ורז יוסף

עקבות ימים שעוד יבואו/ ביקורת מאת חגי הופר

"עקבות ימים שעוד יבואו – טראומה ואתיקה בקולנוע הישראלי העכשווי" מאת נורית גרץ ורז יוסף, עם עובד ואונ' ת"א, 2017, 437 עמ'.

בואו נדבר רגע על עודף אקדמיזציה. כי זה מה שהספר הזה סובל ממנו לדעתי – עודף אקדמיזציה. למען האמת מראש חשדתי בו שכך יהיה איתו, אבל נתתי לו צ'אנס בכל זאת. אבל המחסום הבלתי-עביר, ושלא משאיר לך אוויר, של התיאוריות הרבות המשולבות בספר, שלא ממש הכרחיות לדעתי להבנת הסרטים, גרמו לי שלא להצליח לצלוח את הספר.

עכשיו, תראו, אני מתעניין בקולנוע ישראלי ובקולנוע בכלל, וגם קורא פה ושם חומרים לא פשוטים בכלל, ועדיין הספר הזה הציב מחסום רציני בפניי. זה אומר משהו עליו, לא? לא שיש פה רעיונות סופר-מסובכים או משהו שאי אפשר להתמודד איתו, אבל משהו בבישול-יחד של כל התיאוריות האלה והסרטים עצמם לא עובד.

סרט הוא יצירה פשוטה, יצירה שאמורה להיות מובנת לקהל הרחב ולהפעיל אותו. אחרת אף אחד לא היה הולך לסרטים. כתיבה על סרטים, לדעתי, צריכה להיות אף היא כזו. צריך לעשות מאמץ גדול כדי להנגיש את הרעיונות והתובנות לקהל הרחב – ולא זה מה שנעשה פה.

מעבר לזה, אני חושב שיש כאן פגם מהותי בעצם ההבנה של מה זה לכתוב על סרט. המרכז צריך להיות הסרט עצמו ודרכי הבעתו האמנותית, כשהתיאוריה רק משרתת את ההסתכלות הזו כשצריך, ותוך השתמשות במסננת-תיאוריות דקה מאוד. ולא שהתיאוריה תתפוס את מרכז הבמה והסרטים נראים רק כאילוסטרציה שלה – וזה הרושם התקבל מספר זה.

אין גם מה לחשוד בחוסר מקצועיות של הכותבים. שניהם פרופסורים באוניברסיטה בתחום והם מפגינים בקיאות רבה וידע רב. אבל דא עקא, המיומנות הזו הולכת לדעתי לכיוון הלא נכון, עד שיש לשאול האין כל שיטת לימודי הקולנוע באקדמיה שגויה מן היסוד? או שמא נמתן ונאמר לא כל השיטה, אלא האוריינטציה הראשית בה היא צועדת. בתור סטודנט לשעבר בחוג צר לי וקשה לי מאוד לומר זאת, אך נראה כי אין ברירה.

ובאמת, כמעט איננו זוכים לראות את פירות המחקר האקדמי בתחום הקולנוע בשוק הכללי. כמעט ולא יוצאים ספרים על קולנוע. אף כי מהבחינה הזו השנה הזו מסתמנת כפורה במיוחד, עם ספרו של פבלו אוטין "שיעורים בקולנוע", עם הספר "קולנוע ישראלי חדש" ועם הספר שסקרתי אך זה עתה "יציאתו של הקולנוע הישראלי מהארון". יש לציין כי שני הספרים הראשונים – שאף אותם סיקרתי – שונים בתכלית מספר זה. אין בהם עודף אקדמיזציה והם נהירים לחלוטין וקלים לקריאה. ברור שאני מעדיף אותם וספרים מסוגם.

ועוד אציין בהקשר זה כי הספר שלפנינו הוצא במסגרת סדרה חדשה, שנקראת "עומק שדה" לקולנוע ולטלוויזיה, ונראה מה יהיו תוצריה בעתיד. לפי ספר זה, עליי לציין בצער הרב, אני נאלץ להנמיך ציפיות, אם כי תמיד יוכלו להפתיע.

 

לסיכום, אין לי ספק שצמד הכותבים עושים עבודתם נאמנה, אך התוצאה היא ספר שעשוי להתאים אולי לשכבת מלומדי-קולנוע צרה, אולי גם לסטודנטים בחוג לצורך עבודותיהם, אבל לקהל הרחב הוא מתאים פחות, כך שאינו מצליח לעשות את הצעד הנדרש ממסדרונות האקדמיה אל הדרך הראשית, אפילו לא אל כיכר אנטין.

 

לסיום, לפני כמה ימים קראתי באחת קבוצות הספרים תגובה של מישהי שאמרה, שאם הספר נראה לה כמו שיעורי בית היא עוזבת אותו מיד. מצאה חן בעיניי אמירה זו ואימצתי אותה, כך שלא סיימתי את הספר, אף שקראתי בו כמה עשרות עמודים. אני את שיעורי הבית שלי סיימתי.

 

עטיפה_-_עקבות_ימים_שעוד_יבואו(1)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s