"נפש יהודית"/ מאת חנוך דאום ואריאל הרטמן

נפש יהודית/ ביקורת מאת חגי הופר

"נפש יהודית" מאת חנוך דאום ואריאל הרטמן, ידיעות, 2017, 277 עמ'. איורים: חנוך פיבן.

בספר זה נפגש הפסיכולוג אריאל הרטמן עם שורה של עשרה אנשים ונשים יהודים מפורסמים מן ההיסטוריה ומשוחח איתם שיחות, שנסובות בעיקר על הציר הנפשי-אישי שלהם.

עשרת האנשים שנבחרו אכן מציגים בעייתיות אישית הצמאה לפענוח.

אריק איינשטיין "אוהב להיות בבית" ומשלב מסוים מפסיק להופיע, מה קרה לו?

חנה סנש מתנדבת בשנות העשרים המוקדמות שלה לפעולה נועזת.

בובי פישר הוא גאון שחמט אמריקאי, אך הוא אינו מגן על תואר אלוף העולם שלו לאחר שהשיג אותו, ובכלל, הוא יהודי-אנטישמי, ובשלב מסוים גם אנטי-אמריקאי, שככלל הנראה לקה בנפשו. הפרק הזה הכי ריתק אותי ובעיניי הוא הטוב ביותר בספר.

זיגמונד פרויד הוגה את הפסיכואנליזה. היום מאשימים אותו, למשל, ביחס פטרוני לנשים, אך יחסית לתקופתו הוא דווקא קידם את מעמדן מאוד.

תרצה אתר מקיימת יחסים מורכבים עם אביה הידוע נתן אלתרמן ובסופו של דבר צונחת אל מותה מחלון ביתה.

קהלת, שכנראה אינו שלמה, כותב דברים שלא כל-כך מתאימים לרוח התנ"ך, ובכל אופן הוא נכלל בו.

לאה גולדברג, משוררת מיוחדת במינה, אך נשארת ברווקותה עד יום מותה. ניכר שקשה לה עם גברים, או אולי נכון יותר – עם עצמה כאישה. ואעיר גם שניכר שקשה לפסיכולוג עם אנשים שנשארים ברווקותם, אך זו נראית לי חשיבה בורגנית וקונוונציונלית מדי, בוודאי כשמדובר באנשים גדולים כאלו המובאים בספר.

ברוך שפינוזה מוחרם בגיל צעיר מהקהילה היהודית האמסטרדמית, אך מתפתח להיות אחד מגדולי הפילוסופים. גם הוא מת ברווקותו.

רבי נחמן מברסלב לעיתים מתלהב ואומר שאין כמוהו ולפעמים שוקע לתהומות הייאוש. האם יכול להיות שהוא לוקה במניה-דפרסיה?

פרנץ קפקא, סופר בחסד עליון, מורה לשרוף את ספריו לאחר מותו. מדוע? ועד כמה השפיעו יחסיו עם אביו הנוקשה על חייו?

 

עם כל האנשים האלה משוחח אריאל והשיחות על פי רוב מעניינות למדי. בעיקר ניכר שנעשתה עבודת מחקר מקיפה על כל דמות, שחלק ממנה מובא בהערות הפזורות בשיחות.

השיחות, לדעתי, בעיקר מפנות זרקור את התחום הבעייתי והמוקשה בחייהן של הדמויות, ופחות מציעות איזשהו פתרון. זו רק תחילתה של אנליזה, מבלי להגיע לתגליות מרעישות באמת. אך בכך די. במילא אני די חשדן בניסיונות פענוח-אישיות פסיכולוגיים, שלפי דעתי ברוב הפעמים עושים רדוקציה של האדם כמכלול.

מקומו של חנוך דאום כאן לא ברור לי, אך אין ספק שהוא נטל חלק משמעותי בכתיבת הספר.

וראוי לציון גם מקומו של המאייר, חנוך פיבן, שציוריו הנאים משולבים בספר.

כל הבחינה העיצובית בולטת הספר הזה, שמלבד ציוריו של פיבן, דפיו צבעוניים, כך שכל דמות מקבלת צבע דף אחר.

 

אני נהניתי סך הכול מקריאת הספר. אין בו תגליות יוצאות-דופן ויש גם כמה קטעים פחות מעניינים, צריך להודות. אבל סך הכול הוא מספק חוויית קריאה מחכימה ומהנה.

 

נפש יהודית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s