"ישראל – סיפור הצלחה"/ מאת אדם רויטר ונגה קינן

ישראל סיפור הצלחה/ ביקורת מאת חגי הופר

"ישראל – סיפור הצלחה" מאת אדם רויטר ונגה קינן, כז"ב דביר, 2017, 464 עמ'.

לפני זמן לא רב אחי ציין בפניי את הספר "מדינת הסטארט אפ" כספר שכדאי לי לקרוא. אל ספר זה טרם הספקתי להגיע, אולם שמחתי שהגיע לידיי ספר שנראה לי דומה ברוחו, "ישראל – סיפור הצלחה".

שני הכותבים באים מעולם הכלכלה והעסקים והם בעלי תארים מתקדמים – תואר שני במנהל עסקים לנגה קינן ותואר ד"ר במנהל עסקים לאדם רויטר. תחום זה של ידע הוא לא מתחומי העניין המרכזיים שלי ובכל זאת הסתקרנתי וקראתי.

המסר העיקרי של הספר עולה כבר משמו: ישראל היא סיפור הצלחה, שמציגה נתונים טובים מאוד שרק הולכים ומשתפרים כל הזמן. אציין מספר דוגמאות מבין מבול המידע שספר זה מכיל:

נראה שהתחום שתופס את מרכז הבמה בספר הוא תחום החדשנות, המתבטא בחברות הסטארט-אפ הרבות בישראל, הרבות ביותר ביחס לגודל האוכלוסייה, אם אני זוכר נכון. והן ראויות לציון לא רק בגלל מספרן הרב, אלא אף בגלל איכותן. תחומי יצור רבים נעזרים בטכנולוגיות שנעשות כאן. תחום אחד מפתיע אולי הוא תחום החלל. ישראל, למשל, מתמחה בייצור לוויינים קלים, שנוצרו בגלל לחץ הנסיבות.

ישראל אף מצטיינת במחקריה בתחומים שונים. תחום ראוי לציון הוא תחום החקלאות, בו פיתוחים שונים שנעשו כאן משמשים מדינות רבות. למשל, פרויקט עולמי תקצב מאות מדענים בעלות גבוהה על מנת למצוא את גנום החיטה, אך לבסוף חברה ישראלית קטנה בתקציב מצומצם מאוד עשתה זאת במהירות שיא.

לפעמים הנתונים החיוביים הם גם מפתיעים. כך עולה, שבניגוד למה שמורה האינסטינקט הראשוני, בישראל מספר ההרוגים מתאונות דרכים הוא מהנמוכים בעולם. או דוגמא אחרת, רכבת ישראל היא מהרכבות המדויקות בעולם, לא פחות מאלה של שוויץ וגרמניה. קשה להאמין אכן, אך כך מראים הנתונים.

המחברים סוקרים כמעט כל היבט של החברה הישראלית. חלק מיוחד מוקצה לצבא, וגם שם בולטים הפיתוחים הישראלים, כדוגמת טנק המרכבה, טיל החץ ומערכת כיפת ברזל, שהוכיחה את יעילותה הרבה אך לא מזמן. מבט מעמיק ניתן אף לחברה החרדית, שמצד אחד המצב שם לא אופטימלי, כאשר בערך כמחצית מהגברים לא עובדים, אך מצד שני ניתן לזהות עלייה מתמדת בהצטרפות לשוק העבודה הן מצד גברים והן מצד נשים חרדיות, שעובדות אף למעלה מהגברים.

נתון נוסף מעניין הוא הזוכים בפרסים. ידוע לכל כי אחוז הזוכים היהודים בנובל הוא גבוה מאוד, אך כאן מוסיפים הכותבים כי מאז שנת 2000 האחוז הזה רק גבה עוד יותר. וכן אחוז הזוכים הישראלים הוא גבוה מאוד. כך המצב גם בפרסים חשובים אחרים, כגון פילדס, הפרס במתמטיקה, כגון הפרס בתחום המחשב וכן הלאה.

לקראת הסוף מציינים הכותבים עוד שלוש מהפכות בהתהוות: אל מול התייבשות העולם ההולכת ומחריפה, ישראל פתרה את בעיית המים שלה על-ידי התפלה; גם בעיית האנרגיה נפתרה, לאחר מציאת עתודות גז גדולות, כפי שידוע לכל; ולבסוף, ישראל התקדמה מאוד בפתרון בעיות התעבורה ביבשה באוויר ובים, למשל בסלילת כבישים רבים ובהקמת רכבת קלה בירושלים ובתל-אביב, אף כי עדיין המצב אינו משביע רצון.

לבסוף, הכותבים מציינים גם את הנקודות הזקוקות לשיפור.

כך, "האי-שוויון גבוה מאוד לעומת ממוצע ה-OECD" (עמ' 395). הכותבים מציינים שהתייחסו לנקודה זו קודם לכן בספרם, אך אני לא זוכר התייחסות מפורטת לכך. בהמשך הם כותבים שעיקר העוני הוא בחברה הערבית ובחברה החרדית – ולכך הם אכן התייחסו קודם לכן.

בעיות נוספות הן יוקר המחייה וכן בעיית הדיור היקר מאוד. הכותבים מציינים את המונופולים הקיימים כחלק עיקרי של הבעיה הזו.

בעיה נוספת היא פריון עבודה דל, אך לדעת הכותבים הנתון הזה מוטעה. קצת מצחיק לנסות לבטל נתון כשהוא לא מתאים לנו, אך הם מציגים בצורה מפורטת את טיעוניהם התומכים (ראו עמ' 404-409), וניתן להתמודד איתם לגופם.

ובסוף בסוף הם מציינים שהאזרח הישראלי הוא מהמאושרים בעולם ונראה שמגמה זו רק תלך ותעלה בעתיד.

 

ועכשיו להתרשמותי.

זהו ספר מרתק, המאגד ומאגם נתונים רבים מאוד ובזאת עושה עבודה חשובה. הוא ספר חובה לכל איש עסקים או איש הייטק, אך גם ספר מועיל מאוד לכל אזרח ישראלי מעורב. מעבר למידע הרב, כל אזרח יכול לשאוב מהספר גם אופטימיות רבה.

אבל כל זמן קריאתי בספר ניקר בראשי דבר אחד ואותו אציין עתה, לשם איזון התמונה. כי אם הכול כל-כך טוב ונפלא, איך זה שיש אנשים רבים שאצלם לא הכול טוב ונפלא?

הנה, במשך החודשים האחרונים הנכים מפגינים וחוסמים כבישים בדרישה לעלות את סכום הקיצבה שלהם מסכום מגוחך של כ-2,300 ₪ לחודש לגובה שכר המינימום. בעיניי הדרישה הזו מוצדקת לחלוטין. אך הנתונים מתחדדים יותר לאחר מקרא הספר: אם מדינת ישראל כה מפותחת ומתקדמת, האם היא לא יכולה להרשות לעצמה לאפשר חיים בכבוד גם לאזרחים החלשים ביותר בקרבה?

באותו אופן, ישנם זקנים ניצולי שואה שאין להם די כסף והם נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות, או חימום בחורף. לדעתי, יש לנו חובה מוסרית ראשונה במעלה כלפיהם, האם לא ניתן לעזור להם קצת יותר?

דבר אחר, בסרט של ניר ברעם שראיתי לאחרונה רואים מחנות פליטים בהם לא אוספים את הזבל והוא נערם בצידי הדרכים, וכן אפילו אמבולנס לא יכול להיכנס אליהם. ושוב, אם המדינה היא כה מפותחת, מדוע לא לדאוג אף לחלשים ביותר, הרחוקים מהצלחת?

וכמובן, קיים הפיל שבחדר – 2.5 מיליון פלסטינאים שלא נמצא להם פתרון הולם. אני חושב שהסתכלות על הסכסוך גם מבחינה כלכלית טהורה יכולה להועיל רבות.

המשותף לכל הדברים הללו היא ההתייחסות גם לחלשים בחברה. אמנם העושר הנוצר מחלחל, אך החלחול אינו די מהיר ואינו מספיק. יש לשלב מעשים ואקטיביזם גם בכיוון זה של שיפור חייהם של החלשים בחברה.

הכותבים ציינו שאין הם רוצים להזדהות פוליטית, אך ספרם מתאים מאוד לאידאולוגיה הימנית. ראשית, בהתעלמות מהמצב המדיני. כך למשל הם כותבים שאין בעיה דמוגרפית, כי היהודים החלו להתרבות יותר והערבים פחות, אך הם מתייחסים רק לערביי ישראל ומתעלמים לחלוטין מהפלסטינאים. ושנית, מבחינה כלכלית. הכותבים מציגים משנה קפיטליסטית ברורה, הכוללת הפרטה גוברת והסתמכות על כוחות השוק, אך חסרה להם, לטעמי, מעט המתקה סוציאליסטית, כמו זו שציינתי לעיל.

והרי כל הנתונים נמצאים במדדי ה-OECD. אם אי השוויון גבוה, יש לפעול בכל הדרכים על מנת לצמצמו. אז באמת נוכל להגיד בפה מלא לארצנו – נגילה ונשמחה בך. ולתפארת מדינת ישראל.

 

לסיכום, אחרי כל הדברים והאמת האלה אני רוצה שוב להדגיש כי זהו ספר מצוין, מרתק, פוקח עיניים, המומלץ מאוד לקריאה. ורק אל תשכחו לאזן במעט בדאגה לחלש.

ישראל סיפור הצלחה