"50 קריאות בסיפורי חסידים"/ מאת זאב קיציס

50 קריאות בסיפורי חסידים/ ביקורת מאת חגי הופר

"50 קריאות בסיפורי חסידים" מאת זאב קיציס, כז"ב דביר, 2017, 234 עמ'.

לפני קרוב למאה שנה נפגשו ש"י עגנון ומרטין בובר ותכננו להוציא לאור את כל סיפורי החסידים באופן מסודר, בדומה למה שביאליק ורבניצקי עשו עם האגדות בספר האגדה. הם הספיקו להשלים את הכרך הראשון, אך אז פרצה שריפה בביתו של עגנון וכילתה אותו, והפרויקט ירד לטמיון.

אך ממש בימינו הפרויקט שוב קרם עור וגידים ועלה במהדורה אינטרנטית באתר החדש "זושא".[1]

ד"ר זאב קיציס הוא ראש האתר הזה (יחד עם העיתונאית שרה ב"ק), ובספרו זה הוא מקבץ 50 סיפורים חסידיים נבחרים מתוך הפרויקט, ומצרף להם הסבר קצר, וכן כמה דברים נוספים שמסביב, בהתאם לצורך.

הספר מחולק לכמה פרקים. הראשון כללי – מעשה מרכבה, על כוחם ותפקידם של סיפורי החסידים. לאחר מכן נושאים ספציפיים – סיפורי ניגון, ועל תפקידו של המורה החסידי, ולבסוף סיפורים בנושאים שונים.

הסיפורים החסידיים הם מופת של הספרות היהודית, ומזכירים לא במעט את סיפורי הזן הקצרים בעלי המסר החד. עם זאת, עליי להודות, יש להם ניחוח גלותי מאוד, לפחות לגבי. רבים מהם נראים כדבר שאיבד את הרלוונטיות שלו לימינו, אם כי ודאי תמיד נשאר בהם ערך רב בבחינת הכרת ההיסטוריה של עמנו.

 

הנה למשל סיפור חסידי אחד ידוע מאוד, ובין היתר הביא אותו גרשום שלום להטעמת השתלשלות המסורת החסידית. מובא בגרסת "זושא" (בספר – עמ' 51-52):

"סיפר רבי ישראל מרוּז'ין:

"בימיו של הבעל שם טוב היה מקרה של פיקוח נפש. בן יחיד ואהוב היה שרוי בסכנה גדולה. ציווה הבעש"ט לעשות נר שעווה, ונסע ליער והדביק את הנר לאילן אחד, ועשה עוד כמה תפילות ופעולות וייחודים על פי תורת הקבלה. כך עשה הבעש"ט, ופעל ישועה בעזרת השם יתברך, והנער ניצל.

שנים אחר כך אירע מקרה דומה ובאו אל תלמידו של הבעש"ט, המגיד ממזריטש, שהוא אב-סבי. אמר המגיד: 'את הכוונות והייחודים שעשה רבי, הבעש"ט – אינני יודע. רק אעשה על סמך הכוונות שכיוון רבי'. גם תפילתו התקבלה והייתה ישועה והצלה.

שוב עברו השנים, ואירע מקרה דומה. באו לפני תלמידו של המגיד, רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב. אמר רבי משה לייב: 'אני אין בכוחי לעשות כמעשה מורי המגיד ורבו הבעש"ט. אני יכול רק לספר את סיפור המעשה, והשם יתברך יעזור'.

וכך היה, בעזרת השם יתברך."".

 

בימינו אנו נראה שסיפור המעשה כבר לא פועל ישועות, אך עדיין יכולים אנו לספרו ולהיזכר בימים עברו.

והנה עוד סיפור מרתק ונפלא, המראה, בדרך אבסורדית משהו, כי לפעמים שמיעת הסיפור יכולה אף להזיק (שוב מ"זושא", בספר עמ' 75):

 

"פעם אחת הגיעה אישה עקרה אל רבי ישראל, המגיד מקוֹזניץ' וביקשה ממנו שיברך אותה בבן.

אמר לה המגיד: "גם אמי היתה עקרה וגם היא הלכה אל הרבי – אל הבעל שם טוב – שיברך אותה בבן. שאל אותה הבעש"ט: 'מה תתני לי בעבור הברכה?' והיא השיבה, 'אישה ענייה אני, ואין לי כלום מלבד קָטינקֶע – מעיל פרווה קטן.' אמר לה הבעש"ט שתביא לו את הקטינקע, ותזכה על ידי כך לבן."

הוסיף המגיד וסיפר: "עד שהביאה אמי את הקטינקע מביתה, כבר נסע הבעש"ט חזרה אל מֶזִ'יבּוּז', עירו. נסעה אמי מעיר לעיר בעוני גדול עד שהגיעה למז'יבוז'. כשבאה סוף-סוף אל הבעש"ט, הוא קיבל ממנה את הבגד, תלה אותו על הקיר וביקש כי כשתזכה בקרוב בבן תקרא את שמו 'ישראל', כשמו. וכך היה."

כששמעה האישה העקרה את סיפורו של המגיד מקוז'ניץ אמרה: "אם כך, אביא לך גם אני איזה בגד מביתי, כדי שגם אני אזכה בבן."

"אין בכך טעם," אמר המגיד, "הרי אמי לא ידעה את הסיפור על הקטינקע, אלא מעצמה עשתה מה שעשתה, ואילו את כבר שמעת את הסיפור."".

 

למרות זאת, אני חושב שהקריאה בספר זה לא תזיק לכם, אדרבא, היא כנראה רק תועיל. זהו ספר נחמד מאוד ולא ארוך במיוחד, וסך הכול הוא מהנה בהחלט.

 

 

 

[1] כאן: http://www.zusha.org.il/

50 קריאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s