"תפוס ת'יהודי!"/ מאת טוביה טננבום

תפוס ת'יהודי!/ ביקורת מאת חגי הופר

"תפוס ת'יהודי!" מאת טוביה טננבום, סלע-מאיר, 2014, 399 עמ'.

על הספר הזה שמעתי כספר ימני, שאנשי ימין מאוד שמחים בו. אך למרות שדעותיי הפוכות באופן כללי, עניין אותי לקרוא בו. הוא יצא בהוצאה לאור חדשה בשם סלע-מאיר, שהיא ימנית ברוחה הן פוליטית כללית והן כלכלית. בינתיים הספקתי לקרוא מספריה, מלבד ספר זה, את "היוצאים" – על היוצאים בשאלה, מזווית חינוכית-דתית, ואת "קפיטליזם: האידיאל" מאת איין ראנד האולטרה ימנית.

ספר זה בתחילה הפתיע אותי לטובה. טננבום הוא אזרח גרמני, אף שנולד בארץ, כחרדי בבני ברק, אלא שהספיק לעזוב הן את הדת והן את המולדת. תחת זהות זו, בכמעין מסווה, הוא משוטט בארץ וצופה בה בזווית שאנו לא רגילים לקבל. בנוסף, מלבד שליטתו בעברית, בגרמנית ובאנגלית, הוא מכיר גם את השפה הערבית, וכך הוא מבין טוב יותר מה מתרחש סביבו, וקשה "לעבוד עליו".

הוא מבקר בכותל ובהר הבית, ברמאללה ובכנסת, בחברון היהודית ובחברון הערבית, הוא מגיע לגנים הבהאיים בחיפה ולנצרת, מקום הולדת ישו, מבקר בישיבת תולדות אהרון האנטי-ציונית ומשתתף בלוויית הרב עובדיה יוסף, מגיע לבדואים בנגב ואף לאילת ולעקבה, ועוד ועוד. בכל אלו הוא שומר על נקודת ראות מקורית, צינית, שובבה, כמי שבא מרחוק, אך שהדברים לא זרים לו.

ובאמת, כשקוראים את דבריו מתרשמים כי אנו חיים במדינה מטורללת למדי. זמרת ערביה מוכרת, שישראל מימנה לה 5 שנות לימוד של שירה, מתלוננת על אכזריות הכיבוש. חרדים מסוימים ממומנים לא פחות וגם אנטי-ציונים לא פחות, אף כי בצורה אחרת. ערבים משמיעים את הטענה המופרכת שהעם הפלסטיני קיים 14,000 (!) שנה, וכי דוד המלך היה פלסטיני, ויהודים דתיים מתכננים את הקמתו של בית המקדש השלישי על הר הבית. בית יהודי בודד על הר הזיתים מארח חברה לקברים ולמתים שם, והאוכלוסייה היהודית בחברון, המונה 3% מתושבי העיר, לא מתכננת לזוז משם ומתחככת תדיר על התושבים הערבים. ועוד ועוד.

גם למדתי לא מעט ממסעותיו של טננבאום. למשל, שהשטחים הערבים מפוצצים מארגוני סיוע זרים ומקומיים, וכי תרומות רבות ועצומות מופנות מארגונים אירופאים וכן אמריקאים לעזרה לאוכלוסייה המקומית. נראה שרוב הכלכלה מבוססת על תרומות אלו, ומשכילה פלסטינית אחת מודה, שמצב זה בעייתי ולא מקדם אותם באמת.

 

אך אז הגעתי לחלקו השני של הספר, וכאן העין הבוחנת של טננבום מופנה כמעט רק לארגוני הסיוע הזרים לפלסטינאים. אמנם גם קודם הם הופיעו לא מעט, אך קודם היה איזון טוב בינם לבין חלקים אחרים של החברה. עתה עושה רושם שהפור נפל, וזה בעיקר מה שמעניין את טננבום.

הוא מסתובב עם ארגונים אלה כ"טובי הגרמני" ושואל שאלות קשות שהם לא מורגלים בהן, וכך חושף הרבה מערוותם. מה נאמר, הוא הצליח לשכנע אותי במה שלא קשה להבין לבד – שהרבה סילופים ו"ניפוחים" יש בצד הפלסטיני והם מאכילים בהם את האירופאים התמימים. אלה בסך הכול באים לעזור, ולא תמיד מבינים לגמרי לאיזו קלחת הם נכנסו.

אבל טננבאום מאשים אותם שמניעיהם אנטישמיים וקורא להם הגזענים הגדולים ביותר (ומכאן שם הספר – כל מטרתם היא לתפוס ת'יהודי), האם כך ראוי? האם זה נכון? הטענה הזו אף היא לא חדשה, אך אין אנו חייבים לקבל אותה. אלא שטננבום הופך בסיום מסעו לאובססיבי לעניין זה. ומה שהתחיל ב"עדאללה", ב"רופאים ללא גבולות" וב"רבנים ללא גבולות", מגיע גם עד המועצה האירופאית וארגון "הצלב האדום". ושוב, אולי זה נכון, אולי הם באמת מוטים לרעת ישראל, אך צריך לשאול – האם אלה הם ה"רעים" המרכזיים בסיפור הזה? צעירים אירופאים שבאים לעזור לעם במצוקה? באמת?

אז הטיה נגד ישראל ואף בורות רבה ודאי שיש, אבל גם "אין עשן בלי אש". והרי כן יש כיבוש וכן נעשות עוולות – לא להתייחס לזה הוא גם סוג של עצימת עיניים, וטננבום עוצם את עיניו מלראות את זה ומלהתייחס לזה. וכאן הוא כושל.

מה שמתקבל הוא מסמך ימני טיפוסי ולא פלא שימנים שמחו בספרו. חבל, כי בתחילה היה נראה כי באמת טננבום מביא נקודת הסתכלות שונה.

ובכל זאת, איני פוסל את כל הספר, וכפי שאמרתי הוא גם לימד אותי לא מעט. והוא מועבר בצורה חיננית ומלאת הומור. פשוט קרה לטננבום מה שקורה לאירופאים שבאים לכאן, רק בכיוון ההפוך – הוא נשאב לתוך המערבולת האפלה שלנו ונסחף בה.

 

אוסיף, כי אנשים שטננבום אוהב עוד פחות הם אנשי שמאל קיצוני יהודים. הוא קורא להם "שונאי עצמם", בעוד הוא אוהב את "אוהבי עצמם", בין אם הם יהודים או ערבים. דמויות נוספות המככבות בספר הם, אגב, החתולים שבפתח ביתו. אותם הוא אוהב מאוד. הם גם "אוהבי עצמם" מובהקים, כידוע….

וזה בעצם אולי כשל נוסף בספר – טננבום פונה אל השוליים הסהרוריים ביותר, אך רוב העם נמצא במרכז והוא בעל דעות סבירות הרבה יותר. אלא שכמובן דעות אלה ואנשים אלה לא כל-כך צבעוניים ועל כן פחות אטרקטיביים. מהבחינה הזו אולי אין זה באמת כשל, כלומר אם הספר רוצה למשוך קוראים. אבל לא בטוח שהוא מייצג נאמנה את המציאות.

תפוס תיהודי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s