"חוש המאבק"/ מאת מישל וולבק

חוש המאבק/ ביקורת מאת חגי הופר

"חוש המאבק" מאת מישל וולבק, בבל, 2017, 116 עמ'.

מישל וולבק הוא סופר צרפתי נודע, אף שלא קראתי אף אחד מהרומנים שלו. מה שכן קראתי זה את ספר השיחות שלו עם הפילוסוף ברנאר אנרי לוי, "אויבי הציבור". שם הוא הצטייר לי כאינטלקטואל מהמדרגה הראשונה ובעל ידע נרחב.

לזה הצטרף שיר אחד שלו שקראתי לפני קריאתי בספר זה – "מחסום אחרון נגד הליברליזם" (מצורף כאן בסוף) – שיר שמופיע גם על כריכת הספר. הוא עשה עליי רושם. לא שהוא מושלם, אך הוא שונה וייחודי, הוא מעלה אג'נדה חברתית-פוליטית באופן שלא כל כך מצוי אצל כותבים אחרים, ולכן התעניינתי בספר.

בספר כמעט ולא מצאתי שירים הדומים לשיר זה. ועדיין, סגנון הכתיבה דומה. וולבק כותב בשפה פשוטה ויומיומית, שפה אינטלקטואלית במקצת, אבל לא יותר מדי, שפה דיווחית, אישית וכמעט שלא מסוגננת. הנה דוגמה אחת, שמדגימה גם נושא אחד שחוזר ומעסיק אותו לאורך כל הספר – מין ונשים:

 

"…ומה יש במבט שלי שמבריח נשים? הוא נראה

להן מתרפס, להוט מדי, זועם או סוטה? אני לא יודע. נראה

שלא אדע לעולם; אבל זו תמצית הסבל בחיי" (עמ' 20).

 

מצד אחד, הוא מעלה רגש שמוכר לגברים רבים, כמדומני. מצד שני, אם זו תמצית הסבל שלו, כנראה הסבל הזה לא כל כך גדול, יחסית לסבל אחר שיש בעולם.

 

דוגמה שנייה מדגימה אווירה כללית שיש בספר, והיא אווירה של דכדוך וייאוש:

 

"אלא שתמיד נמשכתי אל הרגעים שבהם הדברים חדלים

לתפקד. אל מצבי הקריסה של המערכת הגלובלית,

שמאפשרים לנבא גורל ולא רגע, שמאפשרים להבחין

בנצח שקיומו מוכחש ממילא. הוא חולף, הגניוס של המין" (עמ' 29).

 

ואילו עניין המאבק, המופיע בכותרת הספר, ממעט, כאמור, להופיע. הנה דוגמא אחת נאה להופעתו בכל זאת:

 

מעולם לא הצלחתי להבין את הקנטטות של

יוהאן סבסטיאן באך,

היחס בין שקט לרעש מדי אדריכלי.

אני זקוק לצעקות, למגמה המאכלת, לאטמוספרה של מאבק

שישסעו את השקט הלילי" (עמ' 33).

 

כמעט מתחשק לי לומר לו – את באך לא צריך "להבין", אלא ליהנות ממנו. אך אני יכול להבין את התנגדותו העקרונית להרמוניות השמימיות שלו, כאשר הארץ מתחת בוערת.

 

לסיכום, כנראה לא כל סופר גדול הוא גם משורר גדול, וזה נכון גם בצורה הפוכה. וולבק, להערכתי, לא מצליח ממש להתרומם לשירה בעלת משמעות החורגת מהטריוויאלי. אבל כן הוא מציג שירה שונה, קול שונה ופחות מצוי, ועל כן כדאי אולי בכל זאת לנסות ולקרוא בו.[1]

 

מישל וולבק – מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין

בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס

שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה

שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ אֱנוֹשִׁית ,

וּמִכָּל מָקוֹם , הַיַּעַד שֶׁהִיא מַצִּיבָה לְעַצְמָהּ

שׁוֹנֶה בַּעֲלִיל.

 

אָנוּ מְסָרְבִים לָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית בְּשֵׁם אִגְּרוֹתָיו

שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר לֶאוֹ הַשְּׁלֹשָה–עָשָׂר עַל תַּפְקִידָם הַחֶבְרָתִי שֶׁל סִפְרֵי הַבְּשׂוֹרָה

וּבְרוּחַ הַנְּבִיאִים הַקְּדוּמִים שֶׁאָרְרוּ

אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְקָרְאוּ לְחֻרְבָּנָהּ,

וִירוּשָׁלַיִם נָפְלָה , וְקָמָה מֵהֲרִיסוֹתֶיהָ רַק

אַחֲרֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה.

 

אֵין מַחֲלֹקֶת וּמְקֻבָּל עַל הַכֹּל שֶׁכָּל מֵיזָם אֱנוֹשִׁי נִמְדָּד

יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּקְרִיטֶרְיוֹנִים כַּלְכָּלִיִּים

טְהוֹרִים,

קְרִיטֶרְיוֹנִים מִסְפָּרִיִּים לַחֲלוּטִין,

שְׁמוּרִים בְּקָבְצֵי מַחְשֵׁב.

זֶה לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת וְעָלֵינוּ לְהֵאָבֵק לְמַעַן

פִּקּוּחַ עַל הַכּלְַכּלָָה וּלְמַעַן הַכפְָּפָתָהּ לִכלְָלִים

מְסֻיָּמִים שֶׁאָעֵז לִקְרֹא לָהֶם אֶתִיִּים,

וְכַאֲשֶׁר מְפַטְּרִים שְׁלֹשֶת אֲלָפִים אִישׁ וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ

קִשְׁקוּשִׁים עַל הַמְּחִיר הַחֶבְָרתִי שֶׁל הַמַּהֲלָךְ אֲנִי מִתְמַלֵּא

רָצוֹן עַז לַחְנֹק חֲצִי תְּרֵיסָר רוֹאֵי

חֶשְׁבוֹּן,

זהֶ יהְִיהֶ מַהֲלךָ מְציֻןָּ,

הֲסָרַת שֻׁמָּן מוֹעִילָה לְגַמְרֵי,

מַהֲלָךְ שֶׁהוּא בְּעֶצֶם הִיגְיֶנִי.

 

תְּנוּ אֵמוּן בַּיָּזְמָה הַפְּרָטִית, זֶה מַה שֶּׁהֵם

חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים בְּכָל מָקוֹם , הֵם חוֹזְרִים עַל זֶה כְּמוֹ

הַשְּׁעוֹנִים הַמְעוֹרְרִים הַיְשָׁנִים הָאֵלֶּה , שֶׁדַּי בְּתִקְתּוּקָם הַחַדְגּוֹנִי כְּדֵי

לְהַשְׁקִיעַ אוֹתָנוּ בִּנְדוּדֵי שֵׁנָה מַתִּישִׁים

וְסוֹפָנִיִּים,

לְכָךְ יֵשׁ לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת, וְזֹאת

כְּתוֹצָאָה מִנִּסְיוֹנִי הַמְיָאֵשׁ

והְַחֲזרָָתִי,

וְהִיא שֶׁהַפְּרָט , כְּלוֹמַר הַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי,

הוּא עַל פִּי רֹב חַיָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא בָּהּ בָּעֵת אַכְזָרִית

ואְֻמְלָלָה,

וְשֶׁיִּהְיֶה חֲסַר טַעַם לִבְטֹחַ בּוֹ אֶלָּא אִם

יִקָּלַע לְמַצָּב שֶׁבּוֹ יֵהָדֵף, יְתֻחַם וִיתֻחְזַק בְּעֶקְרוֹנוֹת

מַחְמִירִים שֶׁל מוּסָר בִּלְתִּי נִתָּן לְעִרְעוּר,

אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה הַמִּקְרֶה.

 

בְּאִידֵאוֹלוֹגְיָה לִיבֶּרָלִית, כַּמּוּבָן.

[1] אחרי שסיימתי לכתוב ראיתי שדברים דומים למדי כתב אריק גלסנר:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5030440,00.html

חוש המאבק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s