"מבקשי הפנים"/ מאת מלילה הלנר-אשד

מבקשי הפנים/ ביקורת מאת חגי הופר

"מבקשי הפנים – מסודות האדרא רבא שבספר הזוהר" מאת ד"ר מלילה הלנר-אשד, ידיעות, בית – יצירה עברית ומכון שלום הרטמן, 2017, 541 עמ'.

האדרא רבא היא חלק חשוב ומרכזי בספר הזוהר, וקודם כל בספר זה יש יתרון משמעותי, שהוא כולל מהדורה ארמית-עברית מלאה שלה, בחלק השלישי שלו. קודמים לו שני חלקים אחרים, בראשון המחברת מדברת על האדרא רבא באופן כללי ומסכם, ובשני עוקבת אחר האדרא פסקה אחר פסקה ומסבירה אותה.

אני התחלתי לקרוא דווקא מהחלק השלישי, מהבשר עצמו. והנה ציטוט מקרי שנתקלתי בו:

 

"השיער שיוצא מאחורי אוזניו כולו שקול, לא יוצא זה מזה. תיקון שלם, תיקון יאה, תיקון נאה, נחמד למראה. תשוקתם וחדוותם של הצדיקים שהם בזעיר אנפין לראות ולהידבק בתיקוניו של עתיקא סתום הכל.

שלוש-עשרה נימי שערות קיימות מצד זה ומצד זה של הגולגולת, מול פניו, ובהן מתחילות השערות להתפלג. אין שמאל בעתיקא זה – הכל ימין. נראה ולא נראה, סתום ולא סתום. וזה בתיקוניו, כל שכן בו" (עמ' 401).

 

הדבר הראשון שחשבתי כשקראתי זאת הוא שמדובר בהבל מוחלט. הדבר השני שחשבתי גרוע עוד יותר, שהרי השערות המדוברות פה, וכמוהן בהמשך ולפני חלקי פרצוף נוספים, הן מפניו של האל, ועל כן כל התיאור בעיניי נראה קרוב מאוד לאלילות כפשוטה.

נפניתי אם כך וקראתי את החלק הראשון של הספר, בו המחברת מפליאה להסביר את מבנה ומשמעותה של האדרא. ואכן, חששותיי לא התבדו, יש כאן אמנם תיאור פיזי של פני האל. במקום אחד, למשל, האל מכונה "בעל החוטם", והמחברת מסבירה שאין הוא נקרא "בעל האף", כי אף אפשר להבין הצורה מטפורית, ככעס, ואילו כאן רוצים להגיד לנו שהוא בעל חוטם ממש, כאיבר. וזאת למרות שבכל זאת לתיאור זה יש גם משמעות מושאלת. "אריך אנפין", הוא בעל האף הארוך, גם במשמעות של אורך רוח וסבלנות.

הדבר הזה הזכיר לי מאוד חיבור שנוי במחלוקת אחר, הלא הוא ספר "שיעור קומה", שמתאר את ממדיו העצומים, אך המדידים, של האל. והמחברת אכן מזכירה אותו. הרמב"ם יצא בשצף קצף נגד חיבור זה ואמר שיש לאבדו. אם כך אנו יכולים לשער מה היה כנראה יחסו אל האדרא הזו, ועמה לספר הזוהר בו היא מופיעה – התייחסות שוללת ומבטלת קרוב לוודאי.

חוץ מזה, האדרא כוללת מעין שילוש קדוש, שלושת פרצופיו של האל, הריהם "אריך אנפין" שהזכרתי, ועמו "זעיר אנפין" ו"נוקבא". הדמות השלישית היא המעניינת ביותר, מכיוון שהיא מכניסה זהות נשית למארג האלוהי, בדומה למושג "שכינה". המחברת מתעכבת ומסבירה את האופי השונה של כל פרצוף כזה. ואם האריך אנפין כמו שהסברנו מלמדנו סבלנות ואורך רוח, זעיר האנפין היא הדמות בה מופיע הזעם האלוהי.

המחברת מתעכבת גם על מיניות המופיעה באדרא. אולי זה חלק מסוד קסמה. שהרי אלוהי הרמב"ם והפילוסופים הוא מרוחק ובלתי נגיש, בעוד אלוהים זה שמופיע לנו כאן הוא קל להחברות ואנו יכולים להזדהות איתו בקלות. זו כנראה גם הייתה המוטיבציה מלכתחילה לתיאורו בצורה זו. כלומר, השאיפה לאל "מסביר פנים".

 

בחלק השני של הספר המחברת מתחילה לפרש פסקה אחר פסקה, כאמור. כאן התחלתי לקרוא אך הפסקתי באמצע (לעת עתה לפחות). מה לעשות, אני עדיין חושב שמלבד זה שהאדרא מציגה תמונה אלילית, היא גם הבלית מאוד, ואיני חושב שהיא יכולה להוסיף לי משהו בפרטיה.

 

לסיכום, למרות הסתייגויותיי מתוכן החיבור הנידון כאן, הרי שהספר חשוב ורציני, וטוב שיש גם אותו על המדף. לפחות בחלק הראשון, המחברת מסבירה יפה מאוד את החלקים של האדרא, והחלק השני מיועד לאנשים המעוניינים גם בהסבר לפרטיו. נראה לי חשוב להכיר יצירה כה מרכזית בהגות היהודית, בין אם מסכימים לה ובין אם לא.

מבקשי הפנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s