"גנוסטיקה"/ מאת יונתן כהנא

גנוסטיקה/ ביקורת מאת חגי הופר

"גנוסטיקה – אסופת כתבים מתורגמים מקופטית ויוונית עתיקה", עורך ומתרגם: יונתן כהנא, רסלינג, 2017, 286 עמ'.

את הספר הזה רכשתי מיד כששמעתי עליו וקראתיו ביום אחד. מדובר במטמון רב ערך.

הגנוסטים היו קבוצה דתית במאות הראשונות לספירה, שיצאו (בחלקם) מתוך הנצרות, אך הנצרות הממוסדת התנגדה להם, רדפה אותם, והשמידה את כתביהם. במשך תקופה ארוכה כל מה שהיה ידוע אודותיהם בא מכתבי מתנגדיהם, אבות הכנסייה שתיארו אותם. אבל החל מסוף המאה ה-19 החלו להתגלות כתביהם, כש"התגלית המשמעותית ביותר הייתה ב-1945 בקרבת העיירה נאג חמדי, שם התגלה כד שהכיל בתוכו כשנים עשר "ספרים" – קודקסים – ובהם ספרות גנוסטית ענפה בתרגום לקופטית, הגלגול האחרון של השפה המצרית העתיקה" (עמ' 19, הקדמה).

הגנוסטים האמינו שיש אל טוב עליון, ואילו האל הבורא, הדמיורגוס, הוא אל חומרי ורע. זהו אלוהי הברית הישנה, לפחות בחלקים שלה, כאלו שלא מצאו חן בעיניהם. אחד משמותיו המופיעים בספר הוא ילדאבאות. האלוהות הטובה, לעומת זאת, זוכה לכינוי ברבלו.

בהקדמה כהנא מציין שמאפיין זה הוא אולי היחיד שמאחד את כל הזרמים הגנוסטיים, אף שחוקרת אחרת שהוא מציג מעלה את הטענה שזהו שם על דרך השלילה לכל מה שהכנסייה הממוסדת התנגדה לו. בכל אופן, גנוסיס ביוונית משמעו ידע, והחוכמה, סופיה, זוכה לאהדה רבה בכתבי הגנוסטים.

בספר זה מקובצים מספר כתבים גנוסטיים, ונראה לי שזו האסופה הנרחבת ביותר שפורסמה עד כה בעברית, ומכאן ערכה הרב. הוא פותח בשני סיפורי בריאה, המסבירים בדרך שונה את הנרטיב התנ"כי הידוע, וכולל כמה בשורות חלופיות, כשהמפורסמות שבהן הן הבשורות על פי יהודה ועל פי תומא.

"הבשורה על פי יהודה" פורסמה לפני מספר שנים ועשתה רעש די גדול. בה כביכול מנוקה שמו של יהודה איש קריות, שכן מסתבר שהסכים מראש עם ישוע על מעשיו והמטרה הייתה לצלוב את גופו הגשמי כדי לשחרר את נשמתו האלוהית, אשר היא מהברבלו. כאן גם ישוע צוחק מספר פעמים, דבר שלא עשה אפילו פעם אחת בברית החדשה. נראה שבהמשך לספר זה כתב עמוס עוז את ספרו על יהודה – וראו ביקורתי לספרו.[1] הטקסט הזה עניין אותי, אז קראתי אותו באנגלית ברשת לפי זמן רב.

"הבשורה על פי תומא" תורגמה בעבר על ידי אמיר אור ואף כתבתי עליה.[2] היא מכילה רצף אמרות מאת ישוע, שלרבות מהן יש מקבילות בברית החדשה והיא מלבבת מאוד בעיניי.

בנוסף לשני אלה כדאי להזכיר את "הבשורה על פי מרים", שהיא מעניינת בעיקר בגלל העובדה שמרים היא אישה. למשל, לפי בשורה זו, פטרוס לא חיבב נשים כלל ועיקר.

מלבד אלה, הספר מכיל כתבי אבות כנסייה שהתנגדו לגנוסטים, אך אגב כך גם תיארו אותם. אמנם התיאור מפי המשמיץ אינו אמין ביותר, אך בכל זאת אפשר לסנן מדבריהם אי-אילו פרטים, מלבד העניין שביחסם הם עצמם. הבולט ביותר הוא הטקסט של אפיפניוס מסלמיס.

לספר מצורף כאחרית דבר מאמר של האנס יונס על הגנוסיס והניהיליזם המודרני.

 

לסיכום, ספר חשוב מאוד המספק הצצה מרתקת לעולמם של הגנוסטים, אשר תולדות הנצרות לא יכולות להיות מסופרות בלעדיהם. אמנם, צריך גם לומר כי חלק מהחומר חסר כאן, וכך למשל לא מצאתי מילה אחת על מרקיון חביבי, עליו כתבתי בכמה הזדמנויות. אך עובדה זו לא מעכירה על ההישג שבספר זה, שכאמור, הוא מטמון רב ערך.

[1] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/30485

[2] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/32861

גנוסטיקה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s