שני ספרים מאת ישעיהו לייבוביץ

שני ספרים מאת ישעיהו לייבוביץ/ ביקורת מאת חגי הופר

אמונתו של הרמב"ם – משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1980.

ויכוחים על אמונה ופילוסופיה – משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 2006.

 

עד כה קראתי ספרים רבים מאת פרופ' ישעיהו לייבוביץ, כולל כל ספרי ה"שיחות" עבי הכרס שפורסמו לאחר מותו. גם את שני הספרים המדוברים כאן כבר קראתי בעבר, אלא שחזרתי אליהם בשנית עכשיו. אל הראשון חזרתי בעקבות הפניה שקיבלתי בדף הסקירות שלי, ואל השני בעקבות ויכוח שניהלתי עם מישהו. כן, מתברר שהגותו של לייבוביץ עדיין חיה ובועטת.

 

הספר הראשון, אמונתו של הרמב"ם, מהווה סיכום קל ויפה של תפיסתו של הרמב"ם את מושג האלוהים. כמעט כל החצי הראשון של הספר עוסק בעיקר בארבעת הפרקים הראשונים של "הלכות יסודי תורה" שבמשנה תורה, שם הרמב"ם מפרט מהי תפיסת האל הנכונה, אחד ויחיד, ממציא כל הנמצאים (להבדיל מבורא!) ועוד.

אני שמחתי במיוחד להיתקל פה שוב במשפט האלמותי של הרמב"ם – "אין תכלית האמת אלא שידע שהיא אמת". אני זוכר שקראתי זאת בנעוריי, גם כן בתיווך של לייבוביץ, והמשפט הזה עשה עליי רושם רב. בכל אופן כאן לייבוביץ מטעים גם את המשכו: "והתורה אמת, ותכלית ידיעתה – לעשותה".

כמו כן, לייבוביץ סובר שמשמעות המילה "אמת" כאן היא אלוהים, שהרי הרמב"ם מצטט – "ה' אלוהים אמת". ואולם אני חושב שקריאה כזו אינה הכרחית, שכן הרמב"ם גם כן אומר – "קבל האמת ממי שאמרה", וכאן בוודאי אין הכוונה שהאמת היא אלוהים היהודי.

זהו מאפיין בולט בכתיבתו של לייבוביץ בכלל, וכן בספר זה – הוא מכניס את האידיאולוגיה והתפיסה שלו לתוך הדברים. אולי בכל כתיבה זה כך, אך אצלו זה בולט יותר. וכך אלוהיו של הרמב"ם דומה שתי טיפות מים לאלוהיו של לייבוביץ עצמו. ושוב, אולי באמת יש כאן דמיון אמיתי, אבל ניכרת גם התערבותו של לייבוביץ בדברים.

ומהי תפיסתו של לייבוביץ? הדברים ידועים – הבחנה מרכזית בין עשיית התורה לשמה ובין שלא לשמה, כלומר תוך עירוב מניעים זרים, כגון הרצון להרוויח משהו מן התפילה. אלא עשייה לשמה משמעה לעשות את הדברים מתוך הכרעה עצמית, רצונית, ולעשות כי כך ציוונו. וכמובן, יש עוד הרבה תפיסות משנה בצד תפיסה מרכזית זו.

בכל אופן, חציו השני של הספר עוסק בעניינים נוספים, אך ניכרת התמקדות מיוחדת בנושא הבחירה וההשגחה, להן מוקדשים שלושה פרקים. לפי הרמב"ם, מסביר לייבוביץ, השגחה כללית היא פשוט חוקי הטבע, ואילו השגחה פרטית גם היא אינה אלא פעולתו של המושגח ולא של המשגיח. ובכל זאת, בתוך עמדה דטרמניסטית זו הרמב"ם אומר שלאדם גם יש יכולת בחירה במעשיו. כיצד הדברים משתלבים זה בזה? זו אחת השאלות שנשארו סתומות בעיניי עד עכשיו, הן באופן כללי והן בתפיסתו של הרמב"ם עצמו.

 

הספר השני, ויכוחים על אמונה ופילוסופיה, הוא רצף שיחות שערך פרופ' אבי רביצקי עם לייבוביץ ובהן הוא שואל אותו על דעותיו, במגוון תחומים. הפלוס המרכזי כאן הוא שבכל נושא רביצקי מעמת את לייבוביץ עם תפיסה מתחרה, חלופית. ובאמת, במקרים רבים תפיסותיו של לייבוביץ נראות לא מבוססות מספיק, ולפחות לא מוכרחות.

ניתן אולי ללמוד על אופי הגותו של לייבוביץ כבר מצורת ההבעה. זו – חדה וחותכת. יש בדבר זה יתרון בכך שהגותו של לייבוביץ היא בעקבות כך נהירה מאוד, פשוטה מאוד להבנה, לפחות להבנה ראשונית. אך מצד שני יש בה חסרון בכך שנראה שהיא מפספסת את המורכבות שבדברים.

הנה, למשל, נושא אחד – הנושא שבגללו פניתי לקריאה חוזרת של הספר: לייבוביץ טוען כי יכול להיות לאדם רק ערך אחד, הוא הערך העליון שלו, מכיוון שכאשר שני ערכים יתנגשו זה בזה תיאלץ לבחור באחד מהם, ואז יתברר השני כלל אינו ערך עבורך. אבל רביצקי שואל ובצדק – מדוע לא יתכן סט של ערכים, שאמנם רק אחד מהם הוא ערך עליון, אבל גם האחרים קיימים? כאן לייבוביץ פשוט חוזר על עמדתו. חזרות רבות, אגב – גם זה מאפיין בולט של הגותו של לייבוביץ.

בהתאם לתפיסה זו, לייבוביץ סבור כי הומניסט חייב להיות קוסמופוליט, אנרכיסט, פציפיסט ואתיאיסט. אך רביצקי מאתגר אותו וחולק עליו לגבי כל אחד מהאפיונים האלה. למשל, האם לא יתכן הומניסט דתי? עובדתית, אנו יודעים שקיימים אנשים כאלה, ואפילו רבים, אבל זה לא משנה את השאלה העקרונית. אבל גם אותה ניתן לפתור, קודם כל, בהמשך לעקרון שהזכרתי קודם, על-ידי כך שנאמר שייתכן כי ערך האלוהים הוא העליון, אך מתחתיו יתכן ערך נוסף שהוא מרכזיות האדם. אך ניתן להציע גם הצעות נוספות. למשל, שהבריאה בצלם היא רעיון דתי. או, למשל, וזה רעיון שלי, כי גם אם אלוהים הוא המרכז, הרי האדם הוא שקולט אותו, ובלי האדם הקולט יתבטל – עבורו לפחות – כל מושג אלוהים, ומכאן מרכזיותו של האדם.

נושא אחר הוא טעמי המצוות, והוא מובא בשיחה האחרונה. לפי לייבוביץ על האדם לקבל את קיום המצוות מתוך הכרע דעת נטול אינטרסים. ואולם הרמב"ם, שלייבוביץ מנסה ללכת בדרכו, מקדיש פרקים רבים בספרו "מורה הנבוכים" להסבר טעמן של המצוות, כך שנראה שבכל זאת יש קיום גם לתועלת שבהן. לייבוביץ מנסה לענות לפי דרכו, אך השאלה לדעתי עומדת, ועיינו שם.

 

לסיכום, הגותו של לייבוביץ בהחלט ראויה להיכרות ושני ספרים אלה עושים זאת בצורה ידידותית מאוד והייתי אומר אף נפלאה. אלה ספרים צנומים, של כ-100 עמודים כל אחד, המהווים תמליל של שידורי האוניברסיטה המשודרת הרדיו, ואפשר למצוא אותם ברשת הן בצורה כתובה[1], והן כקובצי שמע.[2]

 

לסיום, אם בספרים קצרים מאת לייבוביץ אנו עוסקים, אפשר להזכיר שני ספרים נוספים.

הראשון הוא "הערות לפרשיות השבוע", שמופיע כולו גם כן באתר לייבוביץ. טרם קראתי אותו, אבל כנראה אעשה זאת בקרוב.

השני הוא "שיחות על פרקי אבות", שקראתי לפני זמן רב, אך אני זוכר אותו כספר מצוין. במיוחד יש שם דיון ארוך ומפורט על האיסור לעשות את התורה קרדום לחפור בה, בדברים הרלוונטיים מאוד לימינו.

 

שורה תחתונה: ספרים נפלאים.

 

[1] כאן: http://www.leibowitz.co.il/ebooks.asp#

[2] כאן: http://www.1vsdat.org/index.php/2015-08-06-10-20-21/2014-11-16-10-53-52/2016-12-28-11-46-38/item/1450-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D

וכאן: http://www.1vsdat.org/index.php/2015-08-06-10-20-21/2014-11-16-10-53-52/2016-12-28-11-46-38/item/1448-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%9F%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94

מחשבה אחת על “שני ספרים מאת ישעיהו לייבוביץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s