"דרשוני – קובץ שני"/ בעריכת תמר ביאלה

דרשוני קובץ שני/ ביקורת מאת חגי הופר

"דרשוני – מדרשי נשים – קובץ שני", בעריכת תמר ביאלה, ידיעות, 2018, 231 עמ'.

בתקופה בה אנו שומעים אמירות מצערות נגד נשים מצד רבנים, כגון ההתבטאות האחרונה של הרב קלנר מהמכינה בעלי, התקבצו כאן כמה נשים והן מראות לנו שאפשר גם אחרת.

הספר "דרשוני" הראשון יצא בשנת 2009, לפני כמעט עשור, ואני זוכר שאהבתי אותו מאוד וראיתי בו חידוש משמח. עתה יוצא הקובץ השני, המשכו, וניתן רק אולי לתהות ולשאול – מדוע לקח כל כך הרבה זמן?

בכל אופן, הספר הזה דומה מאוד לספר הקודם, וזה אומר, קודם כל, שגם הוא משמח מאוד. קריאה נשית בתורה היא דבר די חדש (יחסית למסורת היהודית), וכבר זה מקור לשמחה. אך כאן החידוש הזה, שלמעשה הוא כבר די ותיק (יחסית לחידושים בכלל), מצטרף לחידוש נוסף, והוא חידוש של צורת המדרש הוותיקה.

בעיניי, זו צורת כתיבה מרתקת, ואני גם חושב שהיא מאוד מתאימה לדורנו חסר הסבלנות. אך גם בלי ההתאמה לדור, צורת המדרש מחייבת את הכותב לתמצת את המסר שלו ולכתוב אותו ישר ולעניין, תוך תלייתו בפסוקי התורה או במדרשים קודמים. פעמים רבות התוצאה המתקבלת מכך מבריקה.

ואכן, יש מדרשים מבריקים רבים בספר זה (בצד אחרים טובים פחות, מטבע הדברים). שני דברים בעיניי מצטרפים כדי ליצור מדרש טוב:

האחד, התייחסות אינטליגנטית לפסוקים, ובדרך כלל מציאת איזו חריקה או הזמנה, או פשוט כפל משמעות, המצויים בהם. כך, במקום אחד, הכותבת, בלהה קריצר אריכא (בעמ' 41), מתייחסת לסיפור העקדה, בו נאמר על אברהם "ויחבוש את חמורו", והיא משנה את ויחבוש ל-ויכבוש ואת חמורו, בסיכול אותיות, לרחמיו. והנה קיבלנו: ויכבוש רחמיו. או תמר ביאלה (בעמ' 48), שמתייחסת לפסוק "ויעתר יצחק… ויעתר ה' לו", והרי יש כאן כפל לשון, עתירה לשון בקשה והסכמה לבקשה, כשעל כך נסוב המדרש.

השני, התייחסות לדברים הרלוונטיים בדורנו. כך, נושאים רלוונטיים רבים עולים בספר, כמו לימוד תורה לנשים, יחסים בין המינים ועוד. במדרש אחד, על הגדה של פסח, הכותבת, אפרת גרבר ארן (בעמ' 137), משנה את "וירעו אותנו המצרים" ל-"וירעו אותנו הצירים". זה מבריק. וכך היא ממשיכה ומפרשת גם את המשך הקטע מההגדה.

 

הנה עוד תחילת מדרש מבריק בעיניי, מאת אשרת שהם (עמ' 212), המדגים במיוחד את המאפיין הראשון שהזכרתי:

""ותרא שרה את בן הגר המצרית… מצחק". דרש ר' עקיבא, אין מצחק אלא גילוי עריות.

ועם מי היה מצחק?

מצחק עם בכל, שנאמר, "ידו בכל" (בראשית טז, יב).

ומי הייתה בכל? אמרו [במדרש ידוע – ח. ה.], בכל – בתו של אברהם הייתה, שנאמר, "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א)".

 

לסיכום, זהו ילקוט נאה מאוד. תמר ביאלה, העורכת (שגם כתבה מדרשים רבים בתוך הספר), כותבת בהקדמתה כי הציעו לה שגם גברים יכתבו, אלא שהיא עדיין חשה שצריך לפנות מקום מיוחד לנשים. אני מסכים עימה. ואולם, הייתי מציע לספר הבא, שנקווה שיבוא במהרה, לא שגם גברים יכתבו בו, אלא שהנשים עצמן תעסוקנה גם בנושאים כלליים יותר, ולא רק בתוך גבולות הגזרה הנשית (ואמנם גם כאן יש כמה מדרשים כאלו). התחום הנשי אמנם נראה כמתבקש כאן, אך יש בו גם משהו מגביל מעצם טבעו, הלא כך? בכל אופן זו רק הצעה אחת שלי שעלתה בדעתי, ואפשר לקבל אותה או לא. (ובעצם, אולי גם את ההצעה הזו יש לדחות, שהרי התחום הנשי כשלעצמו אף הוא סובל ממיעוט יחס).

 

לבסוף, אציין כי לפני כמה שנים השתתפתי בסדרת שיעורים מטעם "בית פרת" בהנחיית אפרת גרבר ארן, המשתתפת בספר, בה כתבנו, המשתתפים, מדרשים מודרניים. זו הייתה סדנה חביבה מאוד. ואולי כדאי להקים פורטל אינטרנטי שייאגד את כל המדרשים הנכתבים במקומות שונים, על ידי אנשים שונים, אנשים ונשים.

 

שורה תחתונה: ספר מהנה, חשוב, חדשני, ולעיתים אף מבריק.

 

דרשוני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s