"מדוע הבודהא טעה"/ מאת יגאל ורדי

מדוע הבודהא טעה/ ביקורת מאת חגי הופר

"מדוע הבודהא טעה – זן ואמנות שטיפת הכלים" מאת יגאל ורדי, ידיעות, 2018, 231 עמ'.

תמיד טוב להתחיל בטוב. ובכן, מה שטוב בספר הזה הוא שלכל אורכו משפטים ופסקאות מרכזיים מופיעים במסגרת בהדגשה, כמו בכתבות בעיתון, וכך ניתן לקבל את עיקר טיעוני הספר גם מבלי לקרוא את כולו. וכך אכן עשיתי. כלומר, התחלתי בקריאה רגילה, אך מהר מאוד, בערך בעמ' 40, הפסקתי אותה וקראתי בעיקר רק את החלקים המודגשים. האם אני יכול לכתוב ביקורת על סמך קריאה זו? ובכן, כפי שנראה, אני אף מחויב לזאת. הספר הזה הוא בעייתי מאוד, ועל כן לא אוכל לפטור אותו בלי התייחסות.

מדוע הפסקתי את הקריאה הרציפה? הכותב מנסה לבקר את הבודהיזם, דבר מתקבל על הדעת, שבגללו נגשתי לקריאת הספר מלכתחילה, אך הוא משתמש במינוח פילוסופי כה כבד וקשה להבנה, עד שנשאלת השאלה האם גישה זו נכונה או אף לגיטימית. ראשית, המחבר רוצה ליצור זן חדש של בודהיזם מעודכן ולא לשפוך את התינוק עם המים, אך משימה זו הייתי מצפה שתבוא ממי שהבודהיזם הוא תרבותם ואורח חייהם ולא מהצופה מן החוץ, שאין לו כל מחויבות רצינית לנושא. אך נניח שהוא כבר נוטל לידיו משימה זו, הייתי מצפה שלכל הפחות תפנה אל הנמענים בשפתם. השימוש במינוח הפילוסופי הכבד נראה לי כפטרונות תרבותית מתנשאת ומזלזלת, אשר אינה במקומה. ובאמת, אני יכול לדמיין לעצמי נזיר בודהיסטי שלשמע דברים אלה יגיב פשוט בתנועת יד מבטלת. למעשה, לא צריך יותר מזה.

אך נניח שאנו מקבלים גם את הגישה הזו של המחבר – אין לנו כל צורך להניח דבר כזה אבל נניח בכל זאת. מה הוא אומר? ממה שהצלחתי להבין, הוא מנסה לתפוס את שתי הציפורים במכה, להחזיק בשני קצוות המקל, על-ידי אימוץ גישה של "גם וגם". כך הוא כותב:

"על ארבע עמדות אלה הצגתי את ביקורתי, המבוססת על עקרון הקוטביות ולפיו שני הצדדים מתקיימים יחדיו: הזרימה דרה עם הסטטיות; תיוג המציאות דר עם הניסיון להימנע מתיוג דוגמטי; הצורך לתייג את המציאות כדי ליצור סטטיות ולהימנע מסבל דר עם ההבנה שהחיים הם גם זרימה והשתנות, עד כדי כליה; ולבסוף, האישיות והתודעה דרות יחדיו" (עמ' 221).

 

אך עד כמה שבגישה הבודהיסטית יש בעיות בפני עצמה, גישתו זו של המחבר היא בעייתית הרבה יותר. כיצד ניתן להחזיק ביחד השקפה וניגודה? ועוד יותר מכך, אם הבודהיזם מבקש להשתחרר מן האישיות, למשל, ואתה מבקש להכניס אותו לעסקת החבילה, במה, אם כן, אתה מציג התפתחות של הבודהיזם? הרי אתה משנה אותו מן היסוד! ובאמת – וזו תחושה מאוד בולטת למקרא הספר – אף אחד לא הכריח אף אחד להיות בודהיסט. אם אינך מקבל את הנחותיו, יכול אתה פשוט לא לבחור בו. לכל היותר – וזה מה שאנשים מערביים עושים בדרך כלל – אתה יכול לאמץ כמה מוטיבים מתוכו, מבלי לאמץ את כולו. אבל המחבר מציע מערכת חדשה, אלא שגם כמערכת חדשה היא מלאת סתירות בתוך עצמה.

על כן הספר הזה כושל במשימה שהציב למולו, גם אם צולחים את דרך הכתיבה הבעייתית מאוד. ולא שאין הרבה נקודות בהן ניתן אמנם לבקר את הבודהיזם, וחלקן מופיעות בספר עצמו. למשל, הבודהיזם מבקש לבטל את התשוקות, כשהוא משייך אותן לעולם המתכלה והחולף, אך האם בכלל ניתן לעשות זאת? ויותר מכך, האם זה רצוי? והרי החלק הארי ממה שמניע אותנו לפעולה בחיינו אלה התשוקות האלו. מכאן לביקורת נוספת המופיעה בספר, מכיוון התיאוריה המרקסיסטית – הבודהיזם נהגה בחברה נחשלת, והוא גורם למאמצים אותו להשלים עם רוע מצבם החומרי האובייקטיבי, על-ידי פניה לעולם הפנימי, אך בכך הוא פוגם ביכולתם לצאת ממצבם זה. ובאמת על פי רוב המדינות הבודהיסטיות בעיקרן הן עדיין הנחשלות ביותר.

נקודות אלו ואחרות הן נקודות ביקורת אמיתיות, אך על אף שהן מופיעות פה ושם לאורך הספר, הרי שמכסה עליהן מעטה אידיאולוגי כבד ומשובש, שאינו נחוץ פה, ומינוח פילוסופי כבד, שרק מקשה על הקריאה. העמדה של הבודהיזם מול הקשיים שהוא מעלה היא, אם כך, דבר נחוץ, אך לא נראה שספר זה עושה מלאכה זו כראוי.

שטיפת הכלים שבכותרת, אגב, מובאת כדוגמה לפעילות בודהיסטית שאנו עושים בחיי היומיום, בהצביעה על הארעיות של הדברים, ומצד שני היותה פעילות קבועה. זה משל נחמד, אך אני חושב שהבודהיזם הוא הרבה יותר מזה, ולמרות שורת הספרים הארוכה שברשימה הביבליוגרפית שבסוף הספר, אני תוהה האם המחבר ירד לעומקו והבין את מסרו. ויותר מכך, הוא כותב כאילו כל האמת בידו, אך קצת צניעות לא תזיק. וכאמור, גם כבוד לתרבות אחרת.

לבסוף אדגיש שוב – כל זה על סמך קריאה חלקית. בתחילה חשבתי לא לכתוב כלל, אך הציקתני רוח בטני.

 

שורה תחתונה: מאכזב.

 

תוספת מאוחרת:

בעקבות התכתבות עם המחבר ניגשתי שוב לקריאה יותר קפדנית של הספר, ובאמת הצלחתי למצוא בו גם כמה נקודות זכות משמעותיות.

ראשית, הוא מציג את האמרה הבודהיסטית הידועה "כשתפגוש את הבודהא – הרוג אותו" והיא בעצם נותנת אישור למאמציו לשינוי הבודהיזם עצמו.

שנית, הנה למשל הוא כותב כך:

"על פי עמדה זאת, הטבע האנושי נחלק כפי יאנוס, בין וקטור האישיות ובין השפעת התודעה הריקה; בין החשיבה הממיינת והמקטלגת את המציאות ובין החשיבה הריקה מכל המשגה וחלוקה קטגורית" (עמ' 57).

והנה, אני חושב שזה באמת נכון. למעלה מזה, אני עצמי קראתי חומר די רב בבודהיזם וספגתי אל תוך תפיסתי הרבה מרעיונותיו, ובכל זאת אני חי באורח חיים מערבי, כשלמעשה השילוב שאני עושה דומה למה שמוצג כאן. ובעצם, גם אני עצמי ביקרתי את הבודהיזם באותו אופן שהמחבר עושה, פשוט לא חשבתי לכתוב על כך ספר…

זו היא דרך ה"גם וגם" שמציג המחבר. ושוב, גם לי עצמי בנעוריי הייתה, כזכור לי, פילוסופיה שלמה של "גם וגם". וזה גם רעיון ידוע, כפי שמלמדת הפרסומת הזו של שירביט המשודרת ברדיו…

ובקשר לטענתי בביקורת המקורית, שאי אפשר להחזיק בשתי תפיסות סותרות אהדדי – הרי שלפי הבודהיזם הן הדבר אפשרי, וזה חלק מלחם חוקו, למשל בקואנים השונים, ורק לפי התפיסה המערבית יש כאן בעיה. אבל כאן השאלה היא האם המחבר יותר בודהיסט או יותר מערבי…

וכך, באופן זה, המחבר מציג ארבעה היבטים של הבודהיזם אותם הוא מבקר:

"מן ההיבט האפיסטמולוגי, הזן בודהיזם גורס שמקור הסבל נובע מן ההשוואה שהאדם מבצע בין הרצוי למצוי…

מן ההיבט האונטולוגי, הזן בודהיזם גורס שאי-אפשר להגדיר דבר-מה ככזה מכיוון שהכול מצוי בהשתנות ובהשפעה הדדית…

מן ההיבט הקוגניטיבי, הזן בודהיזם גורס שהאדם נוטה לקבע את המציאות באמצעות קטלוגים ופרשנות…

מן ההיבט האקזיסטנציאלי, הזן בודהיזם מחנך את האדם להתגבר על נטיות אישיותו לטובת טיפוח התודעה החופשית והריקה" (עמ' 74-75).

המחבר, לעומת זאת, טוען למשל, כי אי אפשר לקטלג את המציאות בלי לקטלג אותה ולפרש אותה. אבל אפשר תחת זאת להעמיד את הדעות הקדומות שלנו במבחן הביקורת והספקנות. ושוב, זה נראה לי נכון. אף כי איני יודע מה בודהיסט מקורי יענה על כך. סביר שיטען כי התיוג והקטלוג הם חלק מעולם התופעות האשלייתי שיש להתגבר עליו. האם דבר זה אפשרי? אפשר שלדעתו כן. ואפשר שזהו רק כיוון לשאיפה. אני חושב שהבודהיסט המקורי יודע שמה שהוא מבקש קשה מאוד להשגה ואולי כלל לא אפשרי, ובכל אופן הוא שם את האידיאל הזה במרכז השקפתו. ובדיוק כנגד זה יוצא המחבר כאן. לכן אני עדיין חושב שיש לשאול האם זהו "בודהיזם חדש", או שמא שינוי הבודהיזם מעיקרו והפיכתו למשהו אחר לגמרי. יותר מכל הוא נראה לי משהו כמו "בודהיזם למערביים".

על אותו האופן עובדים גם שלושת ההיבטים הנוספים. כך, למשל, המחבר מתנגד לביטול התשוקות או האישיות, אלא שואף ל"שילוב בין האישיות התודעה העצמית". אציין גם כי הוא מציג מדרג נוסף של "גם וגם וגם", שהוא כולל "מרחב ביניים של תיווך וגישור בין הקטבים המנוגדים", אך אודה כי לא הבנתי לגמרי את טיבו או את נחיצותו ולכן לא אתעכב עליו.

ועוד הערה בקשר לשטיפת הכלים. המחבר מביא אותה כדוגמא לפעילות בודהיסטית יומיומית, המביאה לסאטורי, שהיא חוויה רוחנית אקסטטית, שהמחבר מתאר בדרך אחת כך: "היכולת לחוות את הזרמה המאחדת בין האני לזולת, בין האני למציאות ובין האני לאני" (עמ' 35). ואולם, אני חושב שדבר אחד מרכזי מבדיל בין שטיפת הכלים ובין המדיטציה, והוא שהראשונה היא פעילות, ואף פעילות המניבה תוצאות נצרכות, ואילו השנייה היא אינה פעילות, אלא נוכחות. המחבר עצמו מבחין בין being ובין doing (בעמ' 60), ואני חושב שההבחנה הזו תקפה גם כאן. וזאת למרות שכן יש גם פעילות שיש בה צדדים כמו-מדיטטיביים. למשל, כפי שמובא בספר, חוויית ה"זרימה" עליה מדבר מיהלי צ'יקסנטמיהלי.

 

טוב, אני חושב שכתבתי די והותר על הספר כפי שמאפשרת לי מסגרת זו, ואף שאפשר להאריך עוד (למעשה, בחלק השני של הספר מובאים עוד שלל רעיונות שלא נגעתי בהם כאן, מקוצר המקום). במובן מסוים שיניתי במידת מה את מה שכתבתי בביקורת המקורית, ואני חושב שהדרך הכי טובה לשפוט היא פשוט לקרוא בעצמכם ולהחליט. כן יש כמה נקודות ראויות למחשבה שהספר הזה מעלה, וגם המינוח הפילוסופי הכבד שהתלוננתי עליו בתחילה די הופך להרבה יותר נוח בהמשך.

עם זאת, אציין כי אפילו המחבר עצמו הסתייג קצת מדבריו בסוף הספר וכתב:

"אני מרגיש שכתבתי בפסקנות יתר, ועכשיו, בתום הכתיבה, אני נתקף ספקנות המובילה לתחושה שאינני מבין עד תום את רזי הזן בודהיזם… אני רוצה לשכוח אך גם לזכור" (עמ' 217).

אני חושב שבגרעין ההסתייגות העצמית הזו (הראויה להערכה מצד עצמה) עומדת בדיוק הנקודה שהצבעתי עליה בתחילה – ההתנגדות של התפיסה הבודהיסטית לכל ניסיון המשגה חריף מדי שלה, כגון זה הנעשה בשיטות הפילוסופיות המערביות, כפי שנעשה בספר. כאנשים מערביים, אמנם אין אנו יכולים להימנע מההמשגה הזו, אך תמיד יש עלינו לזכור את מוגבלות השכל, וכי קיים תחום שאליו אין הוא מגיע. וגם אם הוא מגיע אליו – הוא לא באמת מגיע, כי מתברר שתחום זה הוא רחב אף יותר משחשבנו.

 

מדוע הבודהא טעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s