"פרשת בטאוויה"/ מאת סימון לייס

פרשת בטאוויה/ ביקורת מאת חגי הופר

"פרשת בטאוויה" מאת סימון לייס, תרגום: אנמרי בארטפלד, תשע נשמות, סדרת PETITE VII, 2018, 88 עמ'.

בטאוויה הייתה ספינה שנשלחה על-ידי חברת הודו המזרחית, עמוסה נוסעים ואנשי צוות, וטבעה סמוך לחופי אוסטרליה. הניצולים הצליחו להגיע לשני איים באזור. באי אחד היה מקור מים וגם שפע חיות למאכל, ושם היו "הטובים". ואילו באי השני, שחסר את כל אלה, אך בו היה נשק, התרחש גיהינום. הוא נשלט ביד קשה על ידי קורליס, רוקח במקור, ואנשי שלומו, ואלה פעלו בדרך של רציחות ומעשי אונס.

זהו, אם כן, משל לטבע האדם ולחייתיות הבסיסית השרויה בו, העטופה רק מעטה דק של תרבותיות. משלים כאלה אנו מכירים, פעמים רבות בסיפורים על אי בודד. במהלך הקריאה נזכרתי, למשל, בספר שקראנו בבית הספר, בעל זבוב, העוסק בנושאים דומים, עד כמה שאני זוכר. ונזכרתי גם בספר אחר של תשע נשמות, הזהב של קחמרקה, שאף הוא עיבוד ספרותי של סיפור היסטורי, שהתרחש באמת.

מכיוון שהסיפור אמיתי, הוא יכול להזכיר מאוד כתבה עיתונאית. ואולם, יש בו גם צדדים ספרותיים מובהקים. למשל, החריגות שלו מהסיפור הבסיסי, כתיאור של צייר ידוע בזמנו, שהיה מעין עובד שטן, אם אפשר לומר כך, והשפיע על קורנליס. או התיאור של חיי הדייגים שחיים באיים אלה כיום. ואולי גם בכתבה עיתונאית יכולות להופיע חריגות שכאלה, אבל כאן בכל זאת התיאור חי ועז.

ובאמת התיאור עז מאוד. בכל מהלך החצי השני של הספר (החצי הראשון יותר מכין את הקרקע לשני) הייתי מרותק לסיפור, כשלעיתים לסתי הייתה שמוטה. הפרטים, שמופיעים בזה אחר זה, מרתקים ומפתיעים. כמובן, זאת ייאמר גם לזכות הסיפור המרתק, אך גם לטובת אופן הבאתו המיטבית. זאת אולי לא ספרות גדולה במובן הטהור שלה, אך מה צריך יותר מסיפור שומט-לסתות? וסיפור עם מוסר השכל חזק.

בנוגע למוסר ההשכל, לא אוכל להתחמק מהנקודה היהודית, למרות שאני מסתכן בכך שאשמע פרובינציאלי ומסוגר. ובכן, במהלך הקריאה לא יכולתי שלא לחשוב על מה היה קורה אם היו נקלעים לאי קבוצה של יהודים? האם גם הם היו מאבדים עכבות ומתנהגים כחיות? התמונה שעלתה לי לראש הייתה, שקבוצת יהודים כזו הייתה עסוקה קודם כל באסיפת מניין לתפילת מעריב… כלומר, הספר, כאמור, חושף את השבריריות של הלבוש התרבותי, אבל אולי התרבות שלנו חודרת קצת עמוק יותר? ואולי אני נאיבי. בכל אופן, יהיו מי שיטענו שבימינו אף מעטה התרבות היהודית לא חודר עמוק מספיק, ואין אני מדבר על דתיות דווקא. אך נניח לזה.

ורק עוד נקודה אחת בנושא זה. קורנליס זה, האיום, פעל בצורה מתוחכמת. הוא נתן בפני האנשים ברירה – לרצוח או להירצח, ובכך טשטש את הגבול בין הקורבנות והמקרבנים, באופן שחיזק את שליטתו. ואולם, ביהדות ההנחיה כאן היא ברורה – יש להיהרג ולא להרוג!

 

לסיכום, ספר מצוין, שנהניתי מאוד לקרוא. יהיה מדויק לתאר אותו כ-ספר מהמם! הוא גם מותח ומרתק וגם מעורר למחשבה. מאוד מאוד כדאי לקרוא.

 

PETITE7-1

2 מחשבות על “"פרשת בטאוויה"/ מאת סימון לייס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s