על ספרי ניטשה/ סיכום קריאה

לאחרונה קראתי בקריאה חוזרת את כל כתבי ניטשה (למעשה עוד נשאר לי קצת לקרוא, אך אני נפנה לכתיבה כבר עכשיו), ולכן חשבתי לכתוב סיכום קצר של מחשבותיי. אחריו, וזה כנראה העיקר, אביא מספר ציטוטים נבחרים שצילמתי מתוך הספרים במהלך הקריאה.

 

ניתן לסכם את עיקר הגותו של ניטשה, לדעתי, ברעיון אחד מרכזי. הוא עצמו סיכם אותו כך: "דיוניסוס נגד הצלוב". ואת עיקר הצדדים של הרעיון הזה ניתן למצוא בספרו הפופולרי ביותר "כה אמר זרטוסטרא". כך, שאיפתו היא ליישר את הדרך לפני ה"על אדם", שהוא ישות חדשה בנוף ההיסטוריה העולמית, הנמצא "מעבר לטוב ולרוע", כשם ספרו הבא. האדם הזה יוצר לעצמו את ערכיו, שלפיהם הוא הולך.

מבחינה זו אפשר לראות גם איך רעיון "השיבה הנצחית" קשור לרעיון המרכזי שציינו. הרעיון מופיע בצורתו הידועה כבר ב"מדע העליז", אך חוזר בניסוח אחר גם בזרטוסטרא. לפיו, יש לחשוב כאילו כל מעשה שאני עושה – עשיתי אותו כבר בעבר ואעשה אותו שוב בעתיד. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. יש הרבה חומר למחשבה ברעיון הזה, אך לדעתי הוא מצביע בעיקר על לקח אחד: מכיוון שכך, כל מעשה שאעשה צריך להיות אותנטי ומלא חיים. ואין מקום לחרטות. זהו היסוד של המחשבה האקזיסטנציאליסטית, שניטשה אכן נחשב כאחד מאבותיה.

וגם הרעיון של "הרצון לעוצמה", כשם ספרו האחרון, קשור לכאן. לפיו, כל אדם מונע על-ידי רצון לעוצמה, רצון להגדיל את עצמו, כמו למשל ברצון בהשגת כוח ומעמד, ואף בצבירת נכסים. אולם, המוסר יהודי-נוצרי, "מוסר העבדים", מקהה את העוקץ של הרצון הזה ומטיף להקטנת עצמנו, לענווה, לחמלה, ולכל הערכים המתנגדים לקו העוצמתי.

ניטשה סולד מההטפה הזו. עיקר חיציו מופנים כלפי הדת הנוצרית, שהיא גם הקיצונית יותר בקו שהזכרנו וגם רלוונטית יותר בעולם התרבותי של ניטשה. אך גם היהדות הרבנית לא יוצאת נקייה. ואולם, בנוגע לתנ"ך דעתו מורכבת יותר. מצד אחד הוא שולל את כל הערכים הכוהניים, הכוללים את כל הערכים שהזכרנו קודם, ומתמקדים בכפרת עוונות, ייסורי חרטה וכיוצא בזאת. מצד שני, הוא מעריץ את המציאות האותנטית והבריאה של העם החי בארצו וחי על פי חוקותיו, ואת יהוה האל האישי המגן עליו ותומך בו.

 

למקרא דבריו של ניטשה עולה הרצון לערער על דבריו. וכי מה יש לו נגד המוסר יהודי-נוצרי, שהוא המוסר השולט בעולם כמעט ללא תחרות? למדנו לחבב את הערכים המהוגנים הללו, עוד מימי לימודינו בגן הילדים. וגם היום, ניתן למצוא הרבה הצדקה בערכים אלו, המסייעים לעולם להתקיים. מה היינו עושים בלא העזרה ההדדית, המעורבות הציבורית, האחריות לזולת? לכן הגותו של ניטשה יכולה לעורר התנגדות רבה, די בצדק לדעתי.

ולכך יש להוסיף את עניין הנאציזם. ניטשה לא היה כלל אנטישמי, אלא להפך. הוא מתנער מוואגנר האנטישמי, שהעריץ בתחילה, כנראה בגלל הסיבה הזו. כמו כן, נראה שהוא סולד מהלאומיות. ועדיין, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהנאצים התייחסו אליו כאל פילוסוף הבית שלהם, פחות או יותר. היטלר נתן כתבים של ניטשה במתנה למוסוליני, למשל. אז אמנם, נכון, אין זו אשמתו של ניטשה שנתלים בו, ואף מעוותים את דברים ומבינים אותם בצורה שגויה. ועדיין, אי אפשר להתעלם מכך שמצאו דווקא בו ערכים הדומים לאידיאולוגיה המעוותת שלהם. איני פוסל אותו בכך מן היסוד, אך בכלל אופן מציין זאת כטעם לפגם.

ובאמת, איני פוסל מן היסוד, כי אני גם מוצא דברים אצל ניטשה שאפשר להזדהות עמם וללמוד מהם. כזהו, למשל, יחסו אל התנ"ך שהזכרתי. עם הופעת הציונות נראה שהופנה עורף כלפי היהדות הרבנית, הגלותית, שניטשה דיבר כה הרבה בגנותה. עתה, נוצר הצורך להציב מודל חיובי של יהדות, יהדות בריאה, ויטליסטית – וכזו אפשר למצוא בעם היהודי הנמצא בארצו, כפי שהוא מתואר בתנ"ך. חלק מהצבת המודל הזה כבר נעשה, וראו למשל את הופעת "יהדות השרירים", אך חלק אחר לדעתי עוד מחכה להיעשות. ובנקודה זו לפחות ניתן ללמוד מניטשה. אף שכמובן מתנגדי הציונות, או הלאומיות העברית, ימצאו כאן עילה להמשיך ולהתנגד למסר הניטשיאני ביתר שאת.

 

לבסוף, עניין האישה. ניטשה מתבטא אודותיה במספר מקומות די רב, ולקורא בן זמננו דברים יכולים להישמע צורמים למדי (אף כי אני מצאתי בהם גם אבחנות מעניינות מאוד). אפשר לשייך זאת לתקופה בה נכתבו הדברים, אך לדעתי יש כאן יותר מזה. היסוד היצירתי, העוצמתי, שעליו מדבר ניטשה, הוא יסוד "גברי", ומכיוון שכך נראה שמציאות האישה מציבה אתגר בפני הגותו של ניטשה. בעיה בפני הגותו ובעיה בחייו – נזכור שניטשה לא נישא מעולם ויחסיו ההדוקים ביותר היו עם לו סלומה, אך גם כן בתוך משולש אהבים, שנראה שלא הוא היה הצד הדומיננטי בו. בזרטוסטרא הוא אומר – "בלכתך אל האישה אל תישכח את השוט!", אך בתמונה המפורסמת של השלישייה המדוברת דווקא לו סלומה היא זו המחזיקה את השוט. נקודה למחשבה.

 

בשולי הדברים אזכיר עוד כמה ספרים:

"אחותי ואני" בתרגום הילית ישורון, מאת ניטשה, אך כנראה זהו פסאודו-ניטשה – כך לדעת רוב החוקרים. בו מסופר שניטשה קיים יחסים של גילוי עריות עם אחותו אליזבט. מה שמסביר, כביכול, כל כך יפה את מלחמתו בנצרות.

"ניטשה – חיים של ביקורת" – ביוגרפיה שקראתי מזמן ואני זוכר לחיוב. למי שרוצה לקבל פרטים יותר מהימנים על חייו.

"זרטוסתרא בירושלים: קווים להשפעת ניטשה על "העברי החדש"", מאת דוד אוחנה – לא קראתי עדיין, אך נראה שהוא הולך בקו שציינתי לגבי הקשר של ניטשה לציונות

"החטא ועונשו" מאת דוסטויבסקי – גם בספר זה, שהקדים את ניטשה, רסקולניקוב לוקח את מושכות המוסר לידיו ומחליט עבור עצמו מה לעשות, "מעבר לטוב ולרע" המקובלים. אך שם הוא נענש על מעשיו, ולמעשה – מעניש את עצמו. ניטשה הכיר את דוסטויבסקי והעריך אותו. בכל אופן מעניין העיסוק באותו נושא באותה תקופה, של שני אישים שונים.

ניטשה0

מתוך "כה אמר זרטוסטרא".

על האישה

ניטשה1

ניטשה2

ניטשה3

ניטשה4

על המשוררים

ניטשה5

מוטו חלק שלישי

ניטשה6

מתוך "מעבר לטוב ולרוע".

אפוריזם מפורסם

ניטשה7

היהודים

ניטשה8

(הובא בנימה אקטואלית)

ניטשה9

"לגניאלוגיה של המוסר".
מתחיל במילים "כל הכבוד לברית…"

ניטשה10

כתבתי: 8 ו12 מוכרים, 14 מרתק. את השאר אל תקראו, כדי שלא תתעייפו (אלא אם כן אתם מתעקשים).

שקיעת האלילים.

ניטשה11

מתוך "הנה האיש"

ניטשה "מצטנע"

ניטשה12

מתוך אנטיכריסט

כתבתי: קטע קצת ארוך, אבל הוא עוזר להבין את היחס הדו ערכי של ניטשה כלפי התנ"ך

ניטשה13

כתבתי: סיפור עץ הדעת לפי ניטשה. תשקיעו.
אמלק — פחדו של האל מפני המדע.

ניטשה14

אגרות

כתבתי: ניטשה על שפינוזה.
תמיד כיף לראות שני ידידים נפגשים.

ניטשה15

על עומק ועומק מדומה. ניטשה, המדע העליז.

ניטשה16

סתם משהו שמצאתי מעניין, או: ניטשה כפסיכולוג

ניטשה17

החזרה הנצחית, קטע מפורסם

ניטשה18

מתוך הרצון לעוצמה

ניטשה19

לבסוף, סיכום בקורס על הפילוסופיה של המוסר של האוניברסיטה הפתוחה.

ניטשה20

5 מחשבות על “על ספרי ניטשה/ סיכום קריאה

  1. ידידי עופר מרגלית שלח לי את התגובה הזו:
    קראתי ומאוד נהניתי גם מההשקעה הגדולה שלך וגם מהמסירות ומסירת הרעיונות נאמנה למקור. כמה הערות קטנות ברשותך:
    "כל אדם מונע על-ידי רצון לעוצמה, רצון להגדיל את עצמו, כמו למשל ברצון בהשגת כוח ומעמד, ואף בצבירת נכסים. אולם, המוסר יהודי-נוצרי, "מוסר העבדים", מכהה את העוקץ של הרצון הזה ומטיף להקטנת עצמנו, לענווה, לחמלה, ולכל הערכים המתנגדים לקו העוצמתי." – הרצון לעצמה בא לידי ביטוי גם במוסר היהודי-נוצרי אלא שהוא פונה כנקמה נגד יצרי החיים והשגשוג שמאפיינים את העוצמה "החיובית".
    "מה היינו עושים בלא העזרה ההדדית, המעורבות הציבורית, האחריות לזולת? לכן הגותו של ניטשה יכולה לעורר התנגדות רבה, די בצדק לדעתי." – קח בחשבון שלפחות מנקודת ראותו של ניטשה (ולא רק, הובס הוא דוגמא אחרת) התרבות יכולה להגיע להישגים אנושיים גבוהים יותר ואף למוסריות תואמת יותר לחוק הטבעי, אם שחררנו קצת את עקרונות המוסר היודאו-נוצרי. אם עשינו "הערכה מחודשת" שלו.
    לגבי אימוצו ע"י הפשיזם במאה ה-20 "איני פוסל אותו בכך מן היסוד, אך בכלל אופן מציין זאת כטעם לפגם." – מסכים עם דבריך ואוסיף שניטשה אף חזה עיוות זה של דבריו. לדעתי, מסרים מורכבים ופרובוקטיביים מהסוג של ניטשה, מזמינים עיוות והשטחה.
    דבר אחרון בנוגע לתפיסת האישה בהגותו " ניטשה מתבטא אודותיה במספר מקומות די רב, ולקורא בן זמננו דברים יכולים להישמע צורמים למדי (אף כי אני מצאתי בהם גם אבחנות מעניינות מאוד)" – לדעתי כדאי להביט על נושא הנשים בכתיבתו כשם שניתן להביט על כל הפילוסופיה האנתרופולוגית שלו – מנקודת מבט ביולוגית וגם כמו שציינת, בראי תפיסות תקופתו. לדעתי האישה כיולדת וכמחוברת לשורשי החיים בכל מה שהחיים מזמנים לה, הופכים אותה למצד אחד בעלת עוצמה וערמומיות גדולה יותר ועם זאת חולשה הנובעת מהיותה תלויה בגבר לפרנסתה ואפילו לחייה.
    זהו, אלה 20 הסנט שלי על דבריך. מקווה שעזר במשהו או הפרה את מחשבתך. שמח תמיד לקרוא את דבריך. יישר כוח.

    וזו הייתה תשובתי:
    קודם כל, עופר, תודה על קריאתך ועל הערותיך הנבונות.
    עתה אנסה להשיב.
    ראשית רק אומר באופן כללי שמה שכתבתי אלה רשמים אישיים ולא מאמר מוסמך, שזאת עשו רבים וטובים ממני, וגם הוא רק בבחינת מבוא לציטוטים בהמשך. ועתה לתגובתי:
    1. כאן ברור שהושפעתי מהדיון המשולש שהיה לנו לאחרונה. ודאי שאני מסכים וכך טענתי שם וכאן שהרצון לעוצמה שייך לכולם. כאן הלכתי בעקבות הקדמת גולומב ל"אנושי, אנושי מדי" (שאף אתה הזכרת), שמבחין בין עוצמה חיובית ושלילית. אך יכול להיות שלא הבנתי אותו כראוי, ובמיוחד שזה בדיוק הספר שעוד לא סיימתי. אך שים לב שכתבתי שהמוסר הזה רק "מכהה [צ"ל: מקהה] את עוקצו" של הרצון לעוצמה, ולא מבטל אותו, שזה אי אפשר.
    2. כאן אני חוזר למה שכתבתי למעלה – ודאי שזו דעתו של ניטשה, רק דעתי שלי שונה, אני לא בטוח שכל כך נבון להיפרד מהמוסר היהודי-נוצרי. אגב, גם אני לא חושב שהתקיימה בהיסטוריה הידועה לנו חברה כזו משוחררת ממוסר, גם לא זו שניטשה מעריץ, אך זה עניין בפני עצמו. אני מאמין שרבים חושבים כך והיה חשוב לי לומר זאת.
    3. כאן אוכל להוסיף מאמר מעניין שהפנו אותי אליו בדף הסקירות של בפייסבוק:
    https://www.haaretz.co.il/labels/avi-chai/1.4342949
    4. מסכים איתך. ואוכל להוסיף כאן פרט שהשמטתי מהמאמר שלי: מצאתי שעל שני דברים ניטשה אומר שהם "אפילו לא רדודים" – האישה וההסברים המיסטיים. האם ניתן להסיק מכך שהוא ראה את האישה כישות מיסטית? רק נקודה למחשבה. [האישה – בזרטוסטרא איפשהו (בינתיים מצאתי רק – "האישה חייבת לציית ולמצוא עומק לשטחיותה, שטחיות היא רוחה של האישה, קרום רוגש וסוער על מים רדודים." זרטוסטרא 67-68), ההסברים המיסטיים – במדע העליז, "ההסברים המיסטיים נחשבים לעמוקים; האמת היא, שאין הם אפילו שטחיים" (עמ' 275)].
    ושוב, תודה מקרב לב.

    אהבתי

  2. וגם אמר ניטשה: "הבעיה של הסופרים חדי התפיסה והברורים נעוצה בכך שהם נחשבים לשטחיים; מזלם של הסופרים הלא ברורים הוא שהקורא כל-כך מתאמץ להבין אותם, שהוא משייך להם את השמחה שנגרמת לו משקדנותו".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s