"לא נורמליים!"/ מאת אלן פרנסיס

לא נורמליים!/ ביקורת מאת חגי הופר

"לא נורמליים! – מבט נוקב מבפנים על אבחון פסיכיאטרי שיצא משליטה, על חברות התרופות, ועל הפיכת התנהגויות יומיומיות שלנו לבעיות רפואיות" מאת אלן פרנסיס, ידיעות, סדרת פילוסופיה ומדע, 2016. תרגום דפנה לוי.

בתחילת השנה (2018) קראתי את הספר החדש "אנטומיה של מגפה", המתאר את חוסר האפקטיביות לטווח ארוך של הטיפולים הפסיכיאטריים התרופתיים, והתרשמתי מאוד. לכן רציתי מאוד לקרוא גם את הספר הזה, של פרופ' אלן פרנסיס, ששמעתי עליו, והנה הגעתי אליו עכשיו.

אלן פרנסיס הוא פסיכיאטר במקצועו, ואחד מכותבי DSM IV, המדריך לפסיכיאטרים הרביעי, ואם אינני טועה אף היה ראש הצוות של הכותבים שלו. כשאדם בעל סמכות כזו מדבר בתחום מומחיותו כדאי מאוד להקשיב. מה גם שהוא אומר דברים פורצי גבולות ואמיצים מאוד.

הספר מתחיל במה שנראה כמו מבואות כלליים ארוכים. תחילה הוא דן במושג הנורמליות, ומראה כיצד בלתי ניתן להגדיר אותו כראוי בשום דיסיפלינת מחקר. ולאחר מכן בא פרק ארוך הסוקר בקצרה את תולדות הפסיכיאטריה, שבעצם ראשיתה מופיעה אצל הערבים, ובאסלאם, כדאי לדעת, היחס אל חולה הנפש מאוד אנושי.

אך לבסוף פרנסיס מגיע לעיקר דברו, שהוא פשוט מאוד. לטענתו, היום אנו סובלים מעודף אבחונים בכל תחומי הפסיכיאטריה, למן דיכאון והפרעות חרדה ועד להפרעות קשב וריכוז. כתוצאה מכך, הרבה יותר אנשים נוטלים תרופות מאשר הכמות שנראית רצויה ונכונה. פרנסיס מוצא לכך סיבות רבות, אך בראשן שם את המעבר מ-DSM IV, שהוא היה שותף לכתיבתו, מדריך שהיה זהיר מאוד בהגדרות שלו, ל-DSM V, המדריך החדש, שמאוד מרחיב את גבולות ההגדרות של הפרעות הנפש.

מעבר לכך, יש סיבות נוספות. תאוות הבצע של חברות התרופות, והוא מראה כיצד כולן עוברות על החוק באופנים שונים, בין היתר בצורת השיווק. בקשר לזו, בארה"ב ניתן לפרסם תרופות פסיכיאטריות ישירות לאזרח, מה שמגדיל את הפופולריות שלהן. ויש גם את עניין האופנה, הטרנד, כמו שהיה למשל עם הפרוזק. את הפרוזק נטלו גם אנשים שאינם מוגדרים כפגועי נפש, אלא אזרחים מהשורה. והרי זו השיטה העיקרית להגדלת הרווחים – הגדלת מאגר נוטלי התרופות גם לאזרחים "רגילים".

אני חושב, שוב, שכשהדברים החמורים האלה באים מפיו של פסיכיאטר בולט בתחומו הם מקבלים משנה תוקף. וזאת אף על פי שהדברים שהוא אומר הם מצומצמים מאוד יחסית לספר הקודם שקראתי, שהזכרתי קודם. בספר ההוא מראים איך התרופות עצמן לא יעילות מספיק, וכיצד לא נעשה מחקר מספיק אודותיהן, או שנעשה מחקר אך הוא מוסתר. זאת מעבר למגפת האבחונים והטיפולים התרופתיים. כאן ההתמקדות היא כמעט בלבדית בגורם האחרון שהזכרתי. וגם כאן – פרנסיס לא יוצא נגד הטיפולים התרופתיים בכללותם, אלא רק על התרבותם הלא הגיונית.

ועדיין, חלפו כמה שנים מאז שפורסם הספר, האם השתנה משהו מאז? דומני שלא. אולי התקיימו כמה דיונים, הספר הנידון ודאי גם עשה רעש מסוים, אך לא נראה לי שנרשם שינוי משמעותי בנתונים עצמם. אולי זה יותר מדי לקוות, והרי הממסד הפסיכיאטרי הוא ממסד מבוסס ומשומן היטב, בכסף ובהכרה ציבורית. מה שנותר הוא הפרט, כלומר, שכל אחד יעשה את החשבון לעצמו.

 

לסיכום, זה ספר חשוב מאוד ופורץ דרך, אם כי, עליי להודות, נהניתי הרבה יותר מקריאתו של הספר הקודם, "אנטומיה של מגפה", שהוא משופע בנתונים חשובים. וזאת על אף שלמעשה "אנטומיה של מגפה" הוא ספר קשה יותר לקריאה והספר שלפנינו נראה כיותר מכוון לקהל הרחב.

לסיום, איני יכול להתעלם מהעובדה שמצאתי בספר שגיאות ניסוח רבות, שכנראה יש לתלות אותן בתרגום לקוי. הנה למשל, ""down to 5'7 מתורגם ל-"מתחת ל-1.70 מטר". אני לא מתייחס למידות השונות, אך המשמעות האמיתית היא למטה עד 1.70, החל מ-1.77, כלומר סטיית תקן של גובה ממוצע. ראו: עמ' 32. או ציטוט מעמ' 89: "שני שליחים ליוו את קוק (Cook) במסעות שונים מסביב לעולם, וכמה מהם מתו במקומות רחוקים". איך להבין את זה? או שכל פעם היו שני שליחים אחרים ואז אפשרי לומר "כמה מהם", אבל זה עדיין לא ברור. השגיאות האלה מעכירות במעט את הקריאה.

לא נורמליים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s