"ניטשה העברי"/ מאת יעקב גולומב

ניטשה העברי/ ביקורת מאת חגי הופר

"ניטשה העברי" מאת יעקב גולומב, ידיעות, 2009, 411 עמ'.

לא מזמן קראתי שוב את כל כתבי ניטשה, ואף כתבתי עליהם.[1] ובמאמרי הקצר שם ציינתי את השפעת ניטשה על הציונות, ואף ציינתי את הספר "זרתוסטרא בירושלים" של פרופ' אוחנה. לספרו של אוחנה טרם הגעתי, אך בינתיים ניגשתי לקריאת ספר דומה, הוא ספרו של פרופ' יעקב גולומב, "ניטשה העברי".

כמו אוחנה, גם גולומב בוחן את השפעת ניטשה על מספר הוגים ציוניים. בחלק מהשמות יש חפיפה ובחלק אין. אסקור עתה בראשי פרקים קצרים את האישים שהוא בוחן.

 

השער הראשון הוא ניטשה והציונות המדינית.

ראשון נבחן הרצל. הוא אמנם כינה את ניטשה "מטורף" בשיחה בינו ובין ידיד יהודי, אך כנראה לא התכוון בזאת לחוות דעה על כתביו, אלא לציין את מצבו הרפואי האובייקטיבי באותו הזמן, שהרי היה מאושפז בתקופה ההיא. מצד שני, בספרייתו של הרצל נמצאו הרבה ספרים של ניטשה ועל ניטשה, במהדורות יקרות, כך שנראה שהוא העריך אותו מאוד – וקרא אותו. גולומב בוחן מספר מחזות של הרצל שבהן ניתן לראות אף השפעה של ניטשה עליו.

שני נבחן נורדאו. הוא כינה את ניטשה בביטויים קשים מאוד, החריפים ביותר בתרבות העברית, ביטויים כגון "אגו-מניאק" ו"דגנרט". ייאמר לזכות ניטשה שהביטוי האחרון נאמר אף לגבי רבים וטובים אחרים, כגון ויילד וטולסטוי, שבהם ראה סמנים דקדנטיים, בספרו "התנוונות". ואולם, בהמשך דרכו נראה שנורדאו עידן את התייחסותו לניטשה, ואף יתכן שהושפע ממנו בעצמו. נורדאו ידוע בטביעת המושג "יהדות השרירים", והיא מתקשרת בדרכים רבות להגותו של ניטשה.

 

השער השני הוא ניטשה בציונות התרבותית.

ראשון נבחן הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שכונה עוד בזמנו "ניטשיאני עברי". השפעת ניטשה עליו הייתה מכרעת. היא בולטת במיוחד במאמר משפיע שפרסם ובו דרש את "שינוי כל הערכים", ממש כדרישתו של ניטשה בספריו.

שני מוצג בן הפלוגתא שלו, אחד העם. אחד העם דגל בהתחדשות תרבותית, אך תוך הכרת המורשת ההיסטורית התרבותית שלנו, את מקורות היצירה היהודית, שאין להתנגד להם אלא להמשיך אותם. בינו ובין ברדיצ'בסקי ניצת ויכוח על רקע זה, ונראה שהוויכוח הזה תקף עד לימינו אלה.

לבסוף, שלישי, מוצג ברנר, שגם אצלו ניתן למצוא נקודות רבות המושפעות מניטשה, וגולומב בוחן בעיקר את שנות שהותו בלונדון.

 

השער השלישי הוא ניטשה והציונות הרוחנית-דתית.

כאן ראשון מוצג מרדכי מרטין בובר, הפילוסוף הנודע, שמתאר את השפעתו הראשונה של ניטשה עליו כ"פלישה", כלומר השפעה רבה מאוד. את ביטויה אפשר לראות למשל בפילוסופיה של בובר אודות יחסי אני-אתה אותנטיים ולא אני-לז אינסטרומנטליים, ממש כדרישה האקזיסטנציאליסטית של ניטשה לחיים אותנטיים כאלה. הוא אף החל לתרגם את ניטשה לפולנית, ובמקום אחד אומר בפשטות לניטשה "אני אוהב אותך". ואולם, לאחר זמן בובר מצהיר שהשתחרר מניטשה והתגבר על השפעתו הרבה, אף כי גולומב עצמו מפקפק אם כך קרה באמת.

ושני מוצג הלל צייטלין, שהיה רב ולאחר מכן התרחק משמירת מצוות, אך לבסוף שוב חזר לשמירת הדת. הוא הראשון שכתב ספר שלם על ניטשה בעברית והשפעת ניטשה עליו הייתה גדולה. גם בספריו האחרים הוא מקדיש לו מקום נרחב, למשל בספרו "הטוב והרע". אולם גם כאן, בהמשך דרכו גם הוא מצהיר שהשתחרר מהערצת ניטשה הראשונית שלו, והוא עבר מרעיון "האדם העליון" הניטשיאני לרעיון "האל העליון" הדתי. ואם בתחילה היה בחיקו עותק של "כה אמר זרתוסטרא", הרי שלבסוף הלך עם ספר הזוהר בחיקו אל כבשני טרבלינקה.

 

אם בתחילה התעניינתי בספר בגלל הקשר שבין ניטשה לציונות, בסופו של דבר מצאתי את עצמי מרותק יותר לקשר שלו להוגים הדתיים, או הסמי-דתיים, או בעלי דתיות מורכבת, שהוזכרו – בובר וצייטלין. אכן להגות ניטשה יש קסם רב ומקדם משיכה גבוה – בעיקר בימי העלומים – ולכן מובן מדוע שני ההוגים האלה נמשכו אליו, אולם בחשבון אחרון, אני חושש שהגות יהודית דתית אינה יכולה להסתדר עם מכלול הגותו, ומכאן באה דחייתם אותו מאוחר יותר.

בנוגע להגות הציונית – אכן הורחבה פה היריעה, אך לדעתי הייתה כאן יותר מדי התמקדות בפרטים ופחות מדי במכלול, עד שנוכל להגיד ש"מרוב עצים לא רואים את היער" (אף כי היער אינו אלא אוסף של עצים, בחשבון אחרון). אני הייתי שמח אם גולומב היה מציג קצת ביתר הרחבה את הטון השלט בהגות הציונית, למשל את הרעיון המרכזי של שלילת היהודי הגלותי, ומקשרו להגותו של ניטשה. ניטשה, כפי שציינתי במאמר שלי, גם התייחס בחיוב ל"ברית הישנה" מבחינת היותה טקסט של עם היושב בארצו ומנהל חיים יצריים בריאים, ולזה ודאי יש קשר להוויה הציונית.

 

לסיכום, ספר מעניין, מבחינה זו שהוא מביא קולות בולטים בהגות הציונית המוקדמת ומראה את השפעת הגות ניטשה עליהם. אך לדעתי ההרחבה הגדולה בכל פרט קצת מפספסת את הכלל ולעיתים אף משעממת לקריאה, בסופו של דבר. במילים אחרות, ספר עם נושא חשוב, שאני הייתי כותב אחרת.

 

לבסוף, בסיום הספר יש ביבליוגרפיה בת מאות פריטים של כל מה שפורסם על ניטשה בעברית, למן ראשית הכתיבה עליו ועד למועד פרסום ספר זה, וביבליוגרפיה מרשימה זו היא כמובן כלי עזר מצוין ומועיל.

 

[1] כאן: https://hagaibooks.wordpress.com/2018/05/04/%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%A9%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94/

ניטשה העברי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s