"חמישים הוגים פוליטיים"/ מאת איאן אדמס ור"ו דייסון

חמישים הוגים פוליטיים/ ביקורת מאת חגי הופר

"חמישים הוגים פוליטיים – מאפלטון עד רולס" מאת איאן אדמס ור"ו דייסון, תרגום דבי אילון, רסלינג, 2008, 347 עמ'.

אף פעם לא אהבתי במיוחד הגות פוליטית, אף כי קראתי כמה כתבים בשטחה, כמו המדינה של אפלטון ולויתן של הובס. לכן שמחתי כשנתקלתי בספר זה, המסכם בקצרה את הגותם של חמישים הוגים פוליטיים מרכזיים, למן העת העתיקה ועד לימינו. אני חושב שהקריאה בספר זה חסכה לי קריאה ממושכת ברבים מהספרים של הוצאת "שלם", המתמחה בהגות פוליטית, שעניינו אותי, אך לא במידה כזו שאקדיש להם את הזמן הנדרש.

הספר הזה הוא חלק מסדרה, בה יצאו גם "חמישים הוגים בני זמננו" ו"חמישים הוגים יהודים", שקראתי ואהבתי מאוד.[1] לקיצור אמנם יש את החסרונות שלו, וכן תמיד נשאלת השאלה למה הוגים אלו נכנסו ואחרים לא, אבל יש לו גם את המעלות שלו, כמו זו שהזכרתי למעלה.

 

מכיוון שלסור את כל ההוגים לא אוכל, וגם אין צורך בזה, אבחר מספר הוגים שנגעו לי במיוחד ואציג משהו מהגותם.

נתחיל באריסטו. הוא כותב:

"האדם בעל חיים מדיני על פי הטבע. ומי שאין לו מדינה – על פי הטבע, לא על פי המקרה – הריהו פחות או יותר מאדם" (הפוליטיקה, ספר א', פרק ב'; עמ' 19 בספר).

לאחרונה תומר פרסיקו כתב מאמר[2] על רעיון צלם אלוהים שבאדם וקישר אותו לאזרחות במדינה, המאפשרת את ביטוי אנושיותנו. בכך הוא עוקב אחר דברי אריסטו המצוטטים, אף כי אינו מצהיר על כך. ואעיר כי למעשה אני חושב שהקישור הזה קצת בעייתי, כי צלם אלוהים הוא מונח דתי, בעוד המדינה היא מונח חילוני כללי. ובאמת במקורותינו לא נעשה קישור כזה, אף כי גם יש בו טעם.

 

נמשיך עם ניקולו מקיאבלי (1469-1527), שכותב:

"כי זאת אפשר לומר בהכללה על בני האדם: שהם כפויי טובה, הפכפכים, מתחפשים ומתחזים, מתחמקים מסכנות, תאבי רווח. כשאתה מיטיב עמם הם כולם שלך […] וזאת כשהצורך רחוק; אבל כשהוא מתקרב אליך, הם מפנים לך את גבם" (הנסיך, פרק 17; עמ' 51 בספר).

זהו תיאור מפתיע של האדם, הפוך לכל דעה מהוגנת שאנו מכירים. ואכן, לא בכדי הגותו של מקיאבלי זכתה לשם המייחד אותה – "הגות מקיאבליסטית". הביטוי של הדעה הזו על האדם בהגות המדינית שלו ברורה – לפיו הנסיך צריך למשול מכוח היראה ולא מכוח האהבה, כי כוח היראה חזק יותר. ואולם, מיד נראה טיפוס שלטוני בדיוק הפוך, שמתבסס על אהבת הקהל.

 

ההוגה הבא שאציג הוא מקס ובר (1864-1920). הוא דיבר על שלושה טיפוסים של סמכות במדינה: הסמכות המסורתית, הסמכות המשפטית-רציונלית והסמכות הכריזמתית. על האחרונה, שהיא החידוש המרכזי שלו, נאמר:

"סמכות כריזמטית, המבוססת על דבקות במנהיג כריזמטי, הנה נדירה יותר, אך היא יכולה להופיע בכל עת ולפרוץ את הגבולות שנקבעו בשני סוגי הסמכות האחרים. בשמם של ערכים חדשים יכול המנהיג הכריזמטי לייסד שינויים שידיחו את המסורת, אך הוא יכול גם לבטל את הצווים של צורת הארגון המשפטית-רציונלית" (עמ' 225).

בהמשך הפרק נאמר כי אדולף היטלר הוא הדמות המרכזית המבטאת מנהיגות כריזמטית בעת המודרנית (אף כי ובר לא היה תומך בו, שכן התנגד בחריפות לאנטישמיות).

עתה, בלי בדל של קשר למשפט הקודם – שהרי כריזמה יכולה להיות אף חיובית – לי דווקא עלתה במחשבה דמותו של פוליטיקאי ישראלי בן זמננו, שניחן בכריזמה רבה. והנה, הפלא ופלא, גם במקרה הזה נוצר ערעור על המערך הקודם, על הארגון המשפטי. מפליא.

 

לבסוף, במה שנראה ממשיך את הסעיף הקודם, מצאתי עניין רב בפרק על בניטו מוסוליני והפשיזם, ועל כן אצטט ממנו בהרחבה. גם בעותק הספר שבידי, בפרק הזה יש סיכומונים והדגשות בעיפרון בכמות הרבה ביותר, כך שנראה שגם קודמי בקריאה התעניין בו מאוד.

הנה כמה מאפיינים של הפשיזם העולים מהפרק:

  1. רעיון האחדות:

"הפשיסטים מעלים על נס את המדינה כמייצגת את העם המאוחד, ואחדות מוחלטת היא האידיאל. כל פילוג ושונות הם תועבה. משום כך מתנגד הפשיזם מכול וכול לדמוקרטיה הליברלית, שבה יש חילוקי דעות, הזכות שלא להסכים, סובלנות, פלורליזם ומאבקי פלגנות; מעל לכול הוא דוחה את הדגש של הליברליזם על האידיווידואליזם" (עמ' 237).

  1. כפייה מלמעלה וכפיפות לשלטון:

"הפשיזם שואף לאחדות מוחלטת, שבה כופים את המשמעת ומעודדים אותה מלמעלה. היחיד חייב להיות כפוף למדינה, ואם יש בכך הכרח הוא גם יוקרב למענה. אנשים הם אפוא אמצעי שאין לו ערך כשלעצמו, שכן הערך אינו ביחיד אלא רק בשלם המאוחד. את השלם הזה מבין לאשורו רק המנהיג הדגול, ואת ההמונים יש לעצב בהתאם לרצונו.

הפשיזם הוא טוטליטרי במודע ובמפורש, ואינו מאפשר את קיומו של שום ארגון המסוגל להתנגד למדינה. למדינה יש שליטה מוחלטת באמצעי התקשורת ובחינוך, והיא כופה אחידות אידיאולוגית" (עמ' 238).

  1. מרכזיות המנהיג:

"נוסף על כך, הפשיסטים מעלים על נס את המנהיג. מוסוליני כינה את עצמו "הדוצ'ה" והיטלר קרא לעצמו "הפיהרר" – שתיהן מילים שמשמעותן "המנהיג"… למנהיג הדגול יש זכות להפעיל סמכות מוחלטת על עמו ולדרוש ממנו ציות מוחלט; זה מה שהיטלר כינה "עקרון המנהיגות"" (עמ' 239).

  1. קידוש המלחמה:

"ערכי הפשיזם מגיעים לביטוים המלא ביותר במלחמה. במלחמה מגיעה האומה לשיא האחדות והמשמעת וחדורה בתחושת תכלית וגאווה לאומית. בעיני הפשיסטים המלחמה "מטהרת" ומחזקת את העם; היחיד מתמזג בהמון, וישנה הזדמנות לגילויי אומץ ולהקרבה עצמית של היחיד למען הכלל"… אין זה מפתיע שמשטרים פשיסטיים היו בדרך כלל מיליטריסטיים מאוד" (עמ' 240).

  1. דמגוגיה ופנייה לרגש:

"הדיקטטורים הפשיסטים לא היו רודנים מרוחקים, אלא דמגוגים שפנו במישרין אל המוני העם… רטוריקה הפונה לרגשות, בפרק רטוריקה של שנאה, מילאה אצלם תפקיד מרכזי, ומוסוליני והיטלר גם יחד הפליאו לסחוף בדבריהם קהלי ענק […] למעשה, הפשיסטים בזים לאינטלקטואלים ולתיאוריה מתוחכמת. תחת זאת הם שמים דגש על היצר, על הרגש, על הרצון ומעל לכול על הפעולה" (עמ' 240).

 

נוסף לכל הצרות, הפשיזם הוא גם סקסיסטי, שוביניסטי.

כאמור, מצאתי עניין רב בפרק זה. כנראה הסיבה לזה היא שכיום המילה "פשיזם" נשמעת די הרבה במרחב הציבורי. האם היא נשמעת בצדק? זאת יחליט כל אחד לעצמו, אך בכל אופן כדאי להכיר את ההגדרות של המונח לפני שמחליטים. דעתי האישית, אם יורשה לי להביע אותה, שרבים מהמאפיינים האלה "צלצלו לי מוכר" מהמציאות העכשווית, אף שבזאת עדיין לא קבעתי את מהותה. בכל מקרה, אני מתכוון להמשיך ולקרוא בנושא זה וכבר איתרתי שלושה ספרים המתייחסים אליו בהרחבה.

 

לסיכום, ספר מצוין, סיכומים טובים החוסכים עמל רב למי שאין לו כוח – כמוני – לקרוא את כל ההגות הפוליטית הזו בהרחבה. שמחתי גם למצוא פרק די טוב בן 12 עמודים על מרקס, וכן פרק על אדוארד ברנשטיין, שלא הכרתי, אבי הסוציאל-דמוקרטיה. ובספר כמובן עוד אישים רבים ומעניינים, והקורא מוזמן להתרשם.

 

 

 

[1] ביקורת על האחרון כאן: http://nuritha.co.il/he/node/54924

[2] כאן: https://tomerpersico.com/2018/05/11/image_of_god_rights_of_man/

חמישים הוגים פוליטיים

2 מחשבות על “"חמישים הוגים פוליטיים"/ מאת איאן אדמס ור"ו דייסון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s